פסק-דין בתיק עא 1828/05

הערעור שבפנינו הוא על פסק דינו של בית משפט השלום בעכו (כב' השופט ג. נאסר) מיום 29.6.05 בת.א. 6228/97 לפיו נתקבלה תביעתה של המשיבה והמערערים ביחד ולחוד חוייבו לשלם למשיבה את מלוא סכום התביעה (50,470 ש"ח) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.11.95 עד התשלום המלא בפועל ובתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מן החיוב.

היה זה פסק דינו השני של כב' בית המשפט קמא באותו עניין, זאת לאחר שהחליט על קבלת התביעה בפסק דינו הראשון מיום 9.4.03, וערכאת הערעור בבית משפט זה החליטה ביום 7.9.04 (ע"א 1480/03), על החזרת הדיון לבית משפט קמא לצורך מתן פסק דין מחודש שבו ינמק בית משפט קמא כיצד הגיע לקביעות העובדתיות נשוא סעיף 8 של פסק דינו.

בפסק הדין המחודש מיום 29.6.05 פירט בית משפט קמא את התשתית הראייתית שעליה ביסס את קביעותיו נשוא סעיף 8 של פסק דינו הראשון, ומבלי שנפרט כל אחת מן הקביעות האלה וכל אחד מן הנימוקים, נציין שבסיכום הדברים הגיע בית משפט קמא למסקנה שבהתאם למסמכים המצויים בתיק בית המשפט וכן העדויות הברורות של עדי ההגנה דווקא, יש לאשר את המסקנות שאליהן הגיע בפסק דינו הראשון, דהיינו - שהחברה הנתבעת החלה לסבול מקשיים כלכליים כבר בתחילת שנת 1995. החל מינואר 95 החלו לחזור שיקים ששולמו בתמורה לסחורה שרכשה החברה בהעדר כיסוי מספיק, וחשבונות הבנק של החברה הוגבלו. החברה המשיכה לרכוש סחורה כאילו לא קרה דבר, גם לאחר שחשבון הבנק שלה הוגבל באופן חמור, וגם לאחר שהוקפאה פעילותה לקראת אמצע שנת 95. עוד קבע בית משפט קמא, שהמערערים צריכים היו לצפות כי השיקים שהם הנפיקו בשמה של החברה לא יכובדו בבנק, ולכן פעילותה זו של החברה יש בה לפי קביעת בית משפט קמא משום הטעייה או לפחות נטילת סיכון מודע. כמו כן קבע בית משפט קמא כי המערערים הקימו חברה עבור אחד מאחיהם, וזאת לצורך ניהול עסק פעיל ורווחי של דודי שמש ועסק זה הועבר מן החברה לאחיהם של המערערים וכל זאת בעיצומה של הבעייה הכלכלית והתיפקוד הקשה של החברה. בנוסף, המערערים השכירו מגרש של החברה ודמי השכירות לא נרשמו במאזני הבוחן של החברה.

בית משפט קמא הגיע עוד בפסק דינו הראשון למסקנה (סעיף 9) שעל יסוד הראיות שהובאו צודקת המשיבה בטענתה לפיה יש להרים את המסך ולבחון את פעילותם של המערערים (בשמה של החברה הנתבעת), וכי פעילות זו נועדה להימנע מתשלום חובותיה של החברה וכן לרכישת טובות הנאה אישיות עבור עצמם, ולכן יש מקום לחייב את המערערים באופן אישי בהיותם בעלי מניות והמנהלים של החברה - הנתבעת.

כאמור כבר לעיל, בפסק דינו השני מיום 29.6.05 פירט בית משפט קמא את הראיות שעליהן ביסס את קביעותיו נשוא פסק דינו הראשון. סבורים אנו שקביעותיו ומסקנותיו של בית משפט קמא מבוססות על יסוד התשתית הראייתית כפי שהובאה בפניו ואין מקום להתערבותה של ערכאת הערעור בקביעותיו של בית משפט קמא ובהיסקים המשפטיים הנגזרים מקביעות אלה.

ב"כ המערערים עשה כל אשר ביכולתו במטרה לקעקע את הקביעות והמסקנות של בית משפט קמא והניח בפנינו הודעת ערעור מפורטת ועיקרי טיעון ארוכים ומפורטים, ואולם איננו סבורים כי נפל פגם במסקנותיו של בית משפט קמא. גם אם נקבל את טענת המערערים לפיה השיקים נמסרו בטרם הוגבל חשבון החברה, כי אז די במכלול הקביעות והנתונים שהוכחו בפני בית משפט קמא (בהתעלם ממסירת השיקים), כדי לבסס את המסקנות אליהן הגיע בית משפט קמא.

נוכח כל האמור לעיל סבורים אנו שדין הערעור להידחות וכך אנו מחליטים.

אנו מחייבים את המערערים ביחד ולחוד לשלם למשיבה שכר טרחת עו"ד בסכום של 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק.

מזכירות בית המשפט תעביר את שכר הטרחה הנ"ל לידי ב"כ המשיבה, עו"ד א' עבוד, מתוך הפקדון שהפקידו המערערים, ככל שהפקידו, ויתרת הפקדון (ככל שתישאר כזו) תוחזר על ידי המזכירות לידי ב"כ המערערים עבור המערערים.

המזכירות תמציא את העתקי פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, ט' באדר תשס"ז (27 בפברואר 2007), בהעדר הצדדים.

דיאנה א. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: