פסק-דין בתיק עא 1817/05

בפני ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ בת"א, כב' הרשם יובל גזית, מיום 11/2/05 (תיק הוצל"פ 7-97-12504-01) לפיה נדחתה בקשת המערער בטענת "פרעתי" והוא חוייב בתשלום שכ"ט הזוכה בסך 10,000 ש"ח.

תמצית העובדות

1.         המערער, נועם אגוזי, ערב לחברת אל. אי. אופטרוניקה בע"מ (להלן: "החברה") בערבות בלתי מוגבלת בסכום. בעקבות חובות אליהם נקלעה החברה, התנהל בין המשיב, הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (להלן: " הבנק") ובין המערער, הליך בבימ"ש מחוזי בת"א, בעקבותיו ניתן ביום 28/7/96 פסק דין. לאחר מתן פסק הדין, נתן בית המשפט המחוזי פסיקתא נגד המערער.

2.         המערער לא קיים את פסק הדין, ועל סמך הפסיקתא, פתח המשיב בהליכי הוצל"פ נגד המערער. בעקבות פתיחת התיק בלשכת ההוצל"פ, הגיש המערער בקשה בטענת "פרעתי", בה ביקש מביהמ"ש להורות על ביטול כל הליכי ההוצל"פ נגדו, ולקבוע כי אינו חייב למשיב את הסכום בגינו נפתח תיק ההוצל"פ.

3.         ראש ההוצל"פ, לאחר שעיין בבקשה, קבע בהחלטה נשוא ערעור זה, כדלקמן:

"שוכנעתי כי החייב שטח מרבית טענותיו בפני בית המשפט המוסמך בטרם ניתן פסק הדין. משכך לא ניתן להעלות טענות אלו בשנית. טענות שבית המשפט לא מצא לנכון להתייחס אליהן הינן חסרות חשיבות בעיני בית המשפט. לחילופין, ניתן היה לערער על פסק הדין.

מכל מקום, הטענה כי ניתן לדון בטענות אלו משלא נדונו על ידי בית המשפט הינה חסרת כל בסיס משפטי והגיוני. אם נדונו הטענות אם לאו, אם היו קיימות בעת בירור התובענה אין להעלותן שוב או לראשונה עתה, לאחר מתן פסק הדין. כל טענות החייב נדחו אחת לאחת. בקשת החייב הינה חסרת כל יסוד."

טענות המערער

4.         המערער טוען כי שגה ראש ההוצל"פ עת לא קיבל טענותיו, וזאת מהטעמים כדלקמן:

א.                 הפסיקתא על בסיסה נפתח התיק לקויה ואינה משקפת את שהוחלט בפסק הדין.

ב.                  יש להפחית את שיעור הריבית השגוי שדורש הבנק ולקבוע כי לבנק אין סמכות לבחור את שעור הריבית שתחול.

ג.                   הבנק לא קיזז סכומים שהופקדו בפועל על חשבון החוב.

ד.                  היה שיהוי רב בהליכי הגביה מצד הבנק.

ה.                  הבנק ויתר על החוב שכן הכריז על החוב תחילה "חוב מסופק" ולאחר מכן "חוב אבוד".

ו.                    ראש ההוצל"פ שגה עת קבע כי טענות רבות כבר נדונו בבית המשפט המחוזי -  חלק גדול מן הטענות נתגבשו רק לאחר מתן פסק הדין בעקבות מעשים ומחדלים של המשיב.

טענות המשיב

5.         המשיב טוען כי לא ניתן לדון בחלק ניכר מטענות המערער שכן היה עליו להעלותן במסגרת ההליך העי'קרי או במסגרת ערעור על פסק הדין.  משלא הועלו הטענות במועד - לא ניתן להעלותן כעת במסגרת בקשה בטענת "פרעתי". כך למשל, טענת המערער בדבר מיצוי ההליכים נגד החברה בטרם ינקטו הליכים נגדו צריכה היתה לעלות בערעור על הפסיקתא המטילה עליו חבות עצמאית. גם בנוגע לשיעור הריבית - הפסיקתא קובעת במפורש כי שיעור הריבית יהיה 17% לשנה או שיעור אחר בהתאם לחוק. משלא הגיש המערער ערעור, לא ניתן להעלות טענה זו עתה. הטענה כי החוב הוכרז כ"מסופק" וכ"אבוד" היתה אף היא בידי המערער בטרם ניתן פסק הדין והיה עליו להעלותה בבימ"ש המחוזי.

המשיב טוען עוד כי הסכום שהופקד ע"י המערער קוזז בעבר מן החוב. לדבריו, ננקטו הליכי גביה נגד המערער לאורך כל התקופה מיום מתן פסק הדין, ודין טענת השיהוי להידחות.

דיון

6.         סעיף 19 ל חוק ההוצאה לפועל תשכ"ז - 1967, קובע כי ראש ההוצל"פ מוסמך לברר כל טענה של החייב הנוגעת לאי חבותו לקיים את פסק הדין מטעם כלשהו, וזו לשון הסעיף:

"19.     (א)       חייב הטוען שמילא אחר פסק הדין או שאינו חייב עוד למלא אחריו, כולו או מקצתו, עליו הראיה, ורשאי ראש ההוצאה לפועל לקבוע אם ובאיזו מידה מוטל עוד על החייב למלא אחר פסק הדין; עד לקביעתו כאמור, רשאי ראש ההוצאה לפועל להורות על עיכוב ביצועו של פסק הדין, כולו או מקצתו, מטעמים מיוחדים שיירשמו.

(ב)        החליט ראש ההוצאה לפועל להורות על עיכוב ביצועו של פסק הדין, יצווה על הפקדת ערובה להבטחת קיום פסק הדין, זולת אם החליט, בהתחשב בנסיבות הענין, שלא לצוות כן.

(ג)        בדיון לפי סעיף זה ינהג ראש ההוצאה לפועל כאילו היה בית משפט הדן בבקשה בדרך המרצה, ולענין ערעור, דין החלטתו כדין פסק דין של בית משפט שלום; דחה ראש ההוצאה לפועל את טענת החייב, יטיל עליו הוצאות מיוחדות אם מצא כי לא היה יסוד לטענתו."