פסק-דין בתיק עא 1810/06

א.        ערעור על החלטות ראש ההוצל"פ (כב' הרשם יזרעאלי בנימין) מיום 9.3.06 ומיום 12.9.06 בתיק הוצל"פ 0-95-09227-17, לפיהן התקבלה טענת פרעתי שהוגשה מטעם המשיבה והוחלט על השבת סכום של 43,840.70 ש"ח שגבתה המערערת שלא כדין מהמשיבה, במסגרת עיקול שהוטל על משכורתה.

ב.         העובדות העיקריות הצריכות לענייננו, הן כדלקמן :

בשנת 1995 נתנה המערערת לבעלה של המשיבה, מר עמוס ליכט (להלן: " ליכט"), הלוואה בסכום של 30,000 ש"ח (להלן: " ההלואה").

כנגד ההלוואה ניתן שיק ביטחון של המשיבה על סך של 43,290 ש"ח (סכום ההלוואה בתוספת ריבית) שזמן פרעונו 24.10.95 (להלן: " השיק").

ההלוואה לא נפרעה במועדה ועל כן הופקד השיק אך לא כובד ע"י הבנק.

ביום 13.11.95 הגישה המערערת את השיק לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.

ביום 19.6.97, כשנה וחצי לאחר פתיחת התיק, הגיעו המערערת וליכט להסכם לסילוק החוב (להלן: " ההסכם").

העתק של הסכם זה, שנכתב בכתב יד, צורף כנספח, וזו לשונו:

" קיבלתי מעמוס ליכט 10 צקים על סך כולל 55,000 ש"ח שמשוכים מחברת בז נע בע"מ, עם פרעון הצקים יוחזר לליכט נורית צק שחזר לפקודת א.א. אלטמן תעשיות ושיווק. עם פרעון כל הצקים יחושב הצק של נורית ליכט כמסולק ותיק הוצל"פ יסגר. בברכה רמי אלטמן."

בפינתו התחתונה של דף ההסכם נכתבו הדברים הבאים (להלן: " התוספת"):

" מתחייב להמציא חשבונית מס בתוך שבוע ימים ולא תקוזז הריבית והמע"מ מהחוב. למען הסר ספק החוב יועמד על 30,000 ש"ח."

שישה שיקים בסך כולל של 35,000 ש"ח נפרעו במועדם, ואילו ארבעה שיקים נותרים, חוללו ולא כובדו ע"י הבנק.

המערערת הטילה עיקול על משכורתה של המשיבה ובמסגרתו גבתה החל מחודש 2/2005 ובמשך כארבעה חודשים לאחר מכן, סכום של 20,000 ש"ח נוספים.

ביום 29.6.05 הגישה המשיבה בקשה בטענת 'פרעתי' בה טענה, בין היתר, כי המערערת לא המציאה חשבונית בסמוך לאחר מתן ההלוואה, וכי על פי ההסכם מיום 19.6.97 והסכומים ששולמו על ידה עד כה, לא נותרה יתרת חוב בתיק. עוד טענה המשיבה כי המערערת לא עדכנה את הסכומים ולא פעלה לגביית החוב, במשך מספר שנים.

מנגד טענה המערערת בתגובתה כי ההסכם המקורי זויף והתוספת בשוליו, נכתבה ע"י ליכט או מי מטעמו. המערערת טענה כי ההסכם הופר כשארבעה שיקים לא כובדו ומשכך, קמה לה זכות להמשיך ולפעול כנגד המשיבה, לפרעון השיק. הליכים שונים שנקטה המערערת לא נשאו פרי, גם בשל העובדה שהמשיבה לא אותרה. לטענת המערערת, בהתאם לתחשיב שערכה, יתרת החוב בתיק מגיעה לסכום של 42,176 ש"ח. בסיכומיה טענה המערערת, שההסכם מאוחר למועד פירעון השיק ולפיכך אין בסמכות ראש ההוצל"פ לדון בטענת 'פרעתי' המבוססת על הסכם זה.

ביום 9.3.06 ניתנה החלטת ראש ההוצל"פ בה פורטו טענות הצדדים בבקשה ובתגובה. כן פורטו טענות הצדדים בסיכומיהם, לרבות טענת חוסר הסמכות, שהועלתה על ידי המשיבה.

ראש ההוצל"פ דחה את טענת המשיבה באשר לאי המצאת חשבונית מהטעם שנטענה בשיהוי ו"נבלעה" עם חתימת ההסכם בשנת 1997, שנועד לסיים את המחלוקות בין הצדדים. 

ראש ההוצל"פ קיבל את טענת המשיבה בדבר ההסכם ונפקותו בהתייחס לגובה החוב, תוך שהוא מקבל כמהימנה את גרסת ליכט בעניין נסיבות חתימת ההסכם, לרבות הוספת התוספת בכתב ידו. ראש ההוצל"פ דחה את גרסת מנהל המערערת שהיתה, על פי קביעת ראש ההוצל"פ, " מגומגמת ולא סדורה" (עמ' 6 להחלטת ראש ההוצל"פ). ראש ההוצל"פ קבע כי חלוף הזמן פועל לרעת המערערת שהיתה אמורה לשמר בידה את המסמך המקורי, באמצעותו תגבה את החוב, וטענתה בדבר "זיוף" או הוספה חד צדדית, על המסמך המקורי ללא הסכמתה, לא הוכחה. עוד קבע ראש ההוצל"פ כי בנסיבות בהן הובאו ע"י המשיבה מסמכים התומכים בטענותיה של המשיבה עובדה מהותית, נמצאת בידיעתה המיוחדת של המערערת, הנטל הועבר לכתפי המערערת.

ראש ההוצל"פ קיבל את גרסת המשיבה כמהימנה גם בנושא פירעון השקים. ראש ההוצל"פ קבע כי אומנם  אין חולק שארבעה שיקים לא נפרעו, אולם העובדה שלא ננקטו כל הליכים משמעותיים נוספים בגינם, באופן מיידי, מדברת בעד עצמה ומחזקת את גרסת המשיבה.