פסק-דין בתיק עא 1761/06

השופטת י' שבח:

בפנינו שני ערעורים מאוחדים על פסק דינו של בית המשפט השלום בת"א מיום 5.2.06 (כב' השופטת א.כהן) בת.א. 99086/00 לפיו נתקבלה בחלקה תביעתן של המערערות ולפיו נדחה חלקה האחר מחמת התיישנות.

המערערת בע.א. 1761/06 מערערת על קביעת בית המשפט קמא בכל הנוגע לסיווג הטובין נשוא המחלוקת ועל אי דחיית התביעה מחמת אי עמידה בתנאי החוק.

המערערות בע.א. 2238/06 מערערות על דחיית מקצת תביעתן, מחמת טענת התיישנות ככל שהיא מתייחסת ל-19 רשימונים.

רקע עובדתי

המערערות בע.א. 2238/06 (להלן: "המערערות"), חברות הנשלטות ע"י גורם אחד, עסקו במועדים הרלבנטיים בייבוא גלאים. המחלוקת שנפלה בין המערערות לבין מדינת ישראל - אגף המכס ומע"מ, המערערת בע.א. 1761/06 (להלן: "המדינה") מקורה בתעודות גרעון שהוצאו ע"י זו האחרונה, ובתביעת השבה שהגישו המערערות לאחר תשלומן.

המערערות ביקשו לסווג את הגלאים נשוא העניין כחלקים של "מזעיקי פריצה" לפי פרט 85.31.9000 לצו תעריף המכס, או לחלופין לפי פריטים אחרים, המפורטים בכתב התביעה, ואשר המשותף להם הוא שיעור מכס - פטור. המדינה מצידה טענה כי יש לסווג את הגלאים כפי שמסווגים "ממסרים", תוך אבחנה בין גלאים הכוללים אמצעי חיווי לבין גלאים שאינם כוללים אמצעי חיווי, עליהם נמנים הגלאים נשוא עניינו.

פסק הדין

פסק דינו של בית משפט קמא מתמקד בסוגיית סיווג הגלאים.

בימ"ש קמא שמע את עדויות המומחים שהובאו ע"י שני הצדדים, אשר התייחסו, בין היתר, למבנה הטכני/חשמלי של הטובין נשוא המחלוקת, ובחן את שימושי הגלאים, ייעודם, מהותם, סיווגם במדינות אחרות, אף עיין בדברי ההסבר לצו תעריף המכס, והגיע לכלל מסקנה כי יש לקבל את עמדת המערערות לפיה הסיווג המתאים ביותר לגלאים נשוא הענין, הן מבחינה מהותית והן מבחינה פונקציונלית, הינו פרט 85.31.9000 ובאופן ספציפי 85.31.9090.

אי לכך, לא בחן בימ"ש קמא את האפשרות, שהתייתרה, להחלת הסיווגים החלופיים.

לאחר קביעת הסיווג, נדרש בימ"ש קמא לשאלה האם עמדו המערערות בתנאי סעיף 154 לפקודת המכס (להלן: "פקודת המכס") הקובע, בין היתר, כי בטרם תשלום תכתבנה על רשימון הטובין המילים " שולם אגב מחאה" וכי התובענה תוגש " תוך שלושה חודשים מיום התשלום ". בימ"ש קמא קבע כי הגם שב-12 רשימונים שייבאה המערערת 1 וכן ברשימון נוסף שייבאה המערערת 2, שולם המכס מבלי שצויינה עליהם ההערה "אגב מחאה", אין בכך כדי לגרום לדחיית התובענה, שכן בנסיבות הענין, מחאת המערערות היתה ידועה גם ידועה למדינה עקב הגשת התביעה קודם לכן וכעולה מהתכתובת העניפה שהתנהלה בין הצדדים.  יחד עם זאת, הגיע בימ"ש קמא למסקנה כי דין חלק מהתובענה להידחות מחמת התיישנות לאור אי קיום דרישות סעיף 154(ב) לפקודת המכס, דהיינו, הגשת התביעה בחלוף תקופת שלושה החודשים שלאחר התשלום, הנקובה בחוק.

בימ"ש קמא אף בחן את השאלה הנוספת המתבקשת בנסיבות הענין: האם צלחו המערערות את משוכת סעיף 6 לחוק מסים עקיפים (מס ששולם ביתר או בחסר) תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק מסים עקיפים") הדורש כי הנישום יוכיח כי לא מכר את הטובין, או אם מכרם - כי לא גלגל את הפרש המס על כתפי הקונים. מסקנת בית משפט קמא היתה כי המערערות אכן הרימו את הנטל להוכחת העדר הגלגול.

בסופו של יום קיבל בימ"ש קמא את טענת המערערות והורה למדינה להשיב להן את המס ששולם על ידן, למעט סכום המס המתייחס ל-19 הרשימונים לעיל, אשר התביעה בגינם נדחתה, כאמור, מחמת התיישנות.

כמו כן, חייב בימ"ש קמא את המדינה בהוצאות ובשכ"ט עו"ד בסך 20,000 ש"ח + מע"מ.

טענת המדינה

ערעור המדינה מתמקד, כצפוי, בסוגיית הסיווג. לטעמה, שגה בימ"ש קמא בהבנת הגלאים, מורכבותם הטכנית ושימושם, ומשכך הגיע לכלל טעות בסיווגם.

ב"כ המדינה גורס כי לצורך סיווג הגלאים יש לחלקם לשתי קבוצות: האחת - גלאים הכוללים אמצעי חיווי, והשניה - גלאים שאינם כוללים אמצעי חיווי.

על פי הנטען, מקור השגגה שנפלה בפסה"ד באי האבחנה בין שתי קבוצות אלו ובאי הבנת המבנה הטכני של הגלאים, כגון: הקביעה לפיה קיימת נוריתL.E.D.  בכל הגלאים, הקביעה כי נורית ה-L.E.D.  יכולה להוות אמצעי חיווי לגילוי שביצע הגלאי, הקביעה לפיה זמזם המצוי בחלק מן הגלאים איננו אמצעי איתות קולי, הקביעה לפיה ניתן לסווג את הגלאים כחלקים למערכות אזעקה, וכן הלאה. משכך, מבקשת המדינה להתערב במסקנות בימ"ש קמא ולקבוע כי הסיווג הנכון של הגלאים ייעשה בהסתמך על האבחנה שביניהם, דהיינו גלאים שאינם כוללים אמצעי חיווי יסווגו בפרט 85.36.4130 ואילו גלאים הכוללים אמצעי חיווי יסווגו בפרט 85.31.1010.

עוד קובלת המדינה על אי דחיית תביעתן של המערערות מחמת אי עמידה בתנאי סעיף 6  לחוק מסים עקיפים, אשר הוכחתם מוטלת על פי הפסיקה, על שכם הנישום. לשיטתה, שגה בימ"ש קמא בהשתיתו את הקביעה בדבר הוכחת העדר הגלגול על מחירי הגלאים בשנת  1998 כאשר כבר מאז שנת 1994, כך על פי הנטען, ידעו המערעות את עמדת המדינה  באשר לחיוב הגלאים במס, ואשר על כן יכלו להערך בהתאם ולגלגל את המס, כולו או חלקו, על שכם הקונים.

בהתייחסה לערעורן של המערערות, משיבה המדינה, כי ההתיישנות נשוא סעיף 154 לפקודת המכס הינה התיישנות מהותית, ומשכך, אי עמידה בתנאיה גוררת עמה את התוצאה הבלתי נמנעת של דחיית התביעה.

טענת המערערות