פסק-דין בתיק עא 1722/05

א.         הערעור שבפנינו הוא על פסק-דינו של בית-משפט השלום בחיפה (כב' השופט כ. חיר) בתיק אזרחי 15005/90 מיום 26.5.05, לפיו חוייב הנתבע-המערער לשלם לתובע-המשיב את הסכום של 4,992 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 3.3.87 ועד התשלום בפועל, שכ"ט עו"ד בשיעור של 15% בתוספת מע"מ כחוק על סכום פסק-הדין וכן הוצאות משפט.

            התביעה שכנגד שהגיש המערער - נדחתה.

ב.         נסיבות הענין, כעולה מפסק-דינו של כב' בית-המשפט קמא, הינן בתמצית אלה:

            המשיב הוא חשמלאי במקצועו.

            המערער עובד בחברה העוסקת בבנייה, והקים פרוייקט בנייה של 3 דירות מגורים ברחוב סורוקה שבחיפה, שהיו מיועדות לו ולשני אחיו. המערער פנה למשיב וביקש ממנו הצעה לצורך ביצוע עבודות החשמל בבנין של שלוש הדירות הנ"ל. לאחר שנתקבלה הצעתו של המשיב (נ/1 מיום 5.11.85) שנבדקה על ידי אביו של המערער, נחתם בין המשיב לבין המערער ההסכם ת/2. בהתאם לאמור בהסכם ת/2, הוערך שווי העבודה בסכום של
כ-5,000 דולר ארה"ב, שישולמו בשקלים לפי השער היציג של הדולר ארה"ב לעומת השקל במועד ביצוע התשלום.

            ההסכם ת/2 נעשה עוד לפני שהוכנו התכניות על ידי המהנדס המפקח על הבנייה, שלמה אשווגה, שהכין את התכניות נ/2 -  נ/4. 

            הבנייה, כפי שהודה המערער, היתה בנייה פרטית שהתקדמה בשלבים בהתאם ליכולת הכספית של המערער ואחיו. בשלב מסויים הודיע המערער למשיב על הפסקת העבודה וביקש ממנו להגיש חשבון עד הפסקת העבודה, והמשיב אכן הגיש ביום 3.3.87 חשבון
(ת/3). 

            בבית-משפט קמא היו חילוקי דעות בשאלה האם החשבון ת/3 הינו בגין העבודה שבוצעה עד לשלב ההפסקה, כטענת המשיב, או שהחשבון ת/3 כלל בתוכו התחייבות של המשיב לסיים את כל העבודות לכשתחודש העבודה בבניין, כגירסת המערער.

            טענת המערער בעדותו בבית-משפט קמא (וכן בסעיף 9 לכתב ההגנה) היתה שהחשבון ת/3 כולל את העלות של סיום העבודה, לכשתתחדש העבודה, וכי המערער שילם למשיב בגין החשבון ת/3 סכום של 2,870 דולר ארה"ב בלבד.

בחקירה הנגדית הודה המערער שלא נערך סיכום בכתב, כי אם סיכום בעל פה.

            בית-משפט קמא סבר שמבחינה הגיונית אדם כמו המערער, שעוסק בבנייה בחברות שמנהלות חשבונות ומערכת של מסמכים בכתב, לא יסתפק בסיכום בעל פה.

            בסעיף 10 לכתב ההגנה טען הנתבע שהעבודה התחדשה לקראת סוף שנת 1988, והוא חיפש את המשיב כדי להשלים את העבודה. לא עלה בידו ליצור איתו קשר ולשוחח עמו, אך עלה בידו לשוחח עם בתו של המשיב שאמרה לו כי אביה פתח חנות למכירת מוצרי חשמל, ואין הוא עובד יותר בעבודות חשמל בבניין.

            בית-משפט קמא כותב בפסק דינו שהמשיב העיד כי חנותו קיימת מזה 35 שנה, משמע, גם בתקופה שהוא ביצע את עבודת החשמל בדירות נשוא הדיון. בית-משפט קמא תוהה, בין יתר הדברים, בפסק דינו, כיצד זה לא בירר המערער עם בתו של המשיב כיצד יוצרים קשר עם אביה שללא ספק יש לו טלפון בחנות.

עוד הוסיף בית-משפט קמא שהמשיב העיד באופן ברור על כך שהוא ביצע עבודות חשמל בבית כנסת שמצוי בקרבת מקום לבניין נשוא הדיון שברחוב סורוקה, וזאת עשה המשיב באמצעות המתכנן של המערער, שלמה אשווגה. כן העיד המשיב שהוא התעניין כל העת מתי מתחדשת העבודה בשלוש הדירות ונוכח לדעת שאין עובדים במקום.

ג.        בפני בית-משפט קמא העידו הן המשיב והן המערער. כל אחד מהם הגיש חוות דעת של מומחה מטעמו. מטעם המשיב הוגשה חוות דעת מטעם הנדסאי חשמל, מר דוד שור (ת/1) ואילו מטעם המערער, הוגשה חוות דעתו של מהנדס החשמל שלמה אשווגה (נ/6) שעבד אצל המערער וערך את תכניות החשמל בשלוש הדירות נשוא הדיון. שני המומחים נחקרו בחקירה נגדית בבית-המשפט.

      בית-משפט קמא כותב ששני המומחים הודו שהם קיבלו את המידע מאחרים. הם עצמם לא נכנסו לדירות לצורך עריכת חוות הדעת אלא הסתכלו בחדר המדרגות ובחלק החיצוני של הדירות.

            מבין שתי חוות הדעת קבע בית-משפט קמא שחוות הדעת של המומחה מר שור מטעם המשיב מתקבלת יותר על הדעת והגיונית יותר. לגבי המומחה מטעם המערער, מר אשווגה, כותב בית-משפט קמא שהוא המתכנן של עבודות החשמל ואמר שהיה עליו גם לפקח על העבודה. עם זאת, אמר מר אשווגה בעדותו שהוא לא ראה את המשיב בשטח, והוא (כלומר, מר אשווגה) היה בשטח רק שלוש-ארבע פעמים. תוהה בית-משפט קמא כיצד ייתכן שהמפקח על העבודה לא יראה את החשמלאי ולא יפגוש אותו.