פסק-דין בתיק עא 1711/05

א.        ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל בתל אביב מיום 21.2.2005 (כב' הרשם א' שליו), בבקשת המערערים בטענת "פרעתי". ראש ההוצאה לפועל קיבל את עיקר טענות המערערים בטענת "פרעתי", אך קבע כי הסכום שנקב המומחה שמונה בהליכי ההוצאה לפועל ושיש לקזזו מחובם של המערערים, לא יכלול סכום נוסף, בגין מע"מ.

ב.         עיקרי העובדות הצריכות לעניין

המערערים והמשיבים התקשרו ביניהם ביום 25.5.1997 בהסכם, שבעיקרו מסדיר רכישה מצדדי ג' בחו"ל של מנופים וציוד אחר, שנועד להמכר בישראל.

הרכישה נועדה להעשות על ידי המערערים במימון המשיבים ( להלן: "ההסכם").

אין חולק כי בסופו של דבר, נרכשו המנופים בחו"ל ואף הובאו ארצה, אולם לא נמכרו לאחר הבאתם.

ביום 27.7.1999 ניתן פסק בוררות שבעיקרו, חייב את המערערים בתשלום מלוא הוצאות המשיבים בגין רכישת המנופים והבאתם ארצה, בניכוי תשלומים שונים ששולמו על ידי המערערים בסמוך למועד מתן פסק הבוררות. בד בבד, הורה הבורר, על העברת המנופים לרשות המערערים, לשימושם.

המשיבים פתחו בהליכי הוצאה לפועל כנגד המערערים, לביצועו של החיוב הכספי. המערערים טענו מנגד כי המשיבים מנעו במעשיהם את העברת המנופים לידי המערערים, וסיכלו את אפשרותם לפרוע את חיוביהם על פי פסק הבוררות.

בין לבין, התברר כי אין אפשרות מעשית להשיב את המנופים "בעין", משאלו נמכרו, בצורה זו או אחרת, במשך הזמן.

הצדדים הגיעו להסכם, אשר לשיעור יתרת הסכומים שהיה על המערערים לשלם למשיבים. כן הגיעו הצדדים, בישיבת יום 31.3.2004 ( נספח "ו" להודעת הערעור), להסכמה בדבר מינויו של שמאי אשר ישום את שווי המנופים טרם מכירתם, וזאת לאחר שנפסלה חוות דעתו של שמאי קודם שמונה בתיק.

וזו לשון ההסכמה הדיונית הצריכה לענייננו:

"הגענו להסכמה לפיה הואיל ובית המשפט יקבע את סכום החיוב לפי טענות הצדדים, והואיל ובית המשפט ימנה מומחה כפי שחברי הציע ללא שאלות הבהרה וללא חקירה, אין יותר נושאים שטעונים הכרעה על פי עדויות של הזוכה או החייבים. ולכן, מבקשים הצדדים שעם קבלת חוות הדעת של המומחה, יאמץ בית המשפט את חוות דעתו, יכריע בגובה החוב ויתן החלטה ממצה בשני העניינים. ראש ההוצאה לפועל ימנה מומחה שהוא יקבע את זהותו... זהות המומחה לא תיוודע לצדדים עד לרגע שיומצא (צ"ל "שתומצא" - י.ש.) לתיק ההוצל"פ חוות דעתו חתומה על ידו והמומחה עצמו לא ידע בכל מהלך הכנת חוות הדעת מי הם הצדדים להליך. בצורה זו תישמר האובייקטיביות של המומחה ותימנע האפשרות להשפיע על המומחה. הצדדים יסמכו על חוות דעתו של המומחה כ"כזה ראה וקדש"...".

(עמ' 2 לישיבת יום 31.3.2004; נספח "ו" להודעת הערעור)

ביום 19.10.2004 הגיש המומחה שמונה על ידי ראש ההוצאה לפועל את חוות דעתו, לפיה, סה"כ שווי הציוד לתקופה האמורה הוא 887,000 ש"ח ( נספח "ז" להודעת הערעור).

ביום 14.11.2004 הגישו המערערים "בקשה בכתב" לראש ההוצאה לפועל בהעתרו " לבדוק, באם לא נשמטה מחוות דעת המומחה שמונה בהסכמת הצדדים, ההוראה לגבי חיובי המע"מ המצטברים לשווי הציוד נשוא ההערכה, ובתוך כך, להעמיד את ערך הציוד, על סכומו הנכון" ( נספח "ח" להודעת הערעור).

המשיבים הגישו התנגדות לבקשה, שכן כעולה מהסכמת הצדדים בדיון שנערך ביום 31.3.2004, הסכימו הצדדים כי " הצדדים יסמכו על חוות דעתו של המומחה כ"כזה ראה וקדש"...", ובקשת המערערים מבקשת לערער על תוקפו של הסכום שקבע המומחה ( נספח "י" להודעת הערעור).

בין לבין, הודיע המומחה כי אכן, יש להוסיף את סכום המע"מ לשווי הציוד.

ביום 21.2.2005 קיבל ראש ההוצאה לפועל, כאמור, את בקשת המערערים בטענת "פרעתי", אך קבע כי אין להוסיף רכיב של מע"מ על הסכומים שקבע המומחה מלכתחילה. כן קבע ראש ההוצל"פ כי המשיבים ישאו בהוצאות המערערים ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

ראש ההוצאה לפועל נימק את קביעתו בהסכמת הצדדים, ודחה לגופה את טענת המערערים כי הוספת רכיב המע"מ מהווה תיקון טעות סופר ולא שינוי מהותי. ראש ההוצאה לפועל הוסיף וקבע כי " בין כך ובין כך, הניכוי מהחבות הכספית (בין הצדדים - י.ש.) נועד להיעשות ללא התחשבות במע"מ" ( עמ' 4 להחלטה מיום 21.2.2005; נספח "יג" לתצהיר התשובה מטעם המשיבים).

על החלטה זו הערעור שבפני.

ג.         טענות הצדדים בערעור