פסק-דין בתיק עא 1657/06

1. ערעור על החלטת ועדה רפואית עליונה (להלן: " הועדה"), מיום 30.1.06.

2. כתב הערעור, הכולל בתוכו, בלא הפרדה ממשית, גם עיקרי טיעון, ארוך ומפורט. לבד מטענות פרטניות בנוגע להחלטה, נמצא בו גם טענות כלליות שדומה כי יפות הן לכל ערעור המוגש על החלטה של ועדה רפואית עליונה. אין כל רבותא בהגשת ערעור במתכונת שכזו. מוטב שהערעור יהיה תמציתי ויתמקד באותם רכיבי החלטה של הועדה המתייחסים ישירות לפגימות המוכרות ולאחוזי הנכות שנקבעו בצדן. הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שבדיון בעל פה מוסיף ב"כ המערער ומכוון לטענות נוספות שכלל לא נטענו בכתב הערעור, כמו גם לטענות שלא נטענו מלכתחילה בפני הועדה, ועותר מלפני בית המשפט להידרש גם אליהן.

לפיכך, טענות ב"כ המערער ביחס לצלקות לא תשמענה מהטעם שאלה לא נכללו כלל בכתב הערעור. כך גם לגבי טענות כלליות בנוגע לפגימות נוספות שלא נטענו בערעור בפני הועדה על החלטת הועדה הרפואית מהדרג הראשון, בפרט כאשר בכתב הערעור שבפני אין הפניה ספציפית לפגימות אלה באופן שניתן יהיה להידרש להן עניינית, מלבד הפגיעות בגב ובברכיים.

3. על רקע דברים אלה, מיקד ב"כ המערער את טענותיו בישיבת יום 1.5.08 לרכיבי ההחלטה הבאים:

א.      דחיית טענתו בדבר נכות נוירולוגית.

ב.      קביעת הועדה ביחס להגבלת התנועה ביד.

ג.        התעלמות מטענותיו בנוגע לפגימות בגב ובברכיים.

מעבר לטענות פרטניות אלה, משיג ב"כ המערער על קביעת הנכות כנכות צמיתה מיום החלטת הועדה ולא ממועד הפגיעה ועל הערת הועדה בסיפת החלטתה, כי נראה שגובה הנכות הנפשית שקיבל המערער גבוהה ולא מוצדקת.

טענת ב"כ המערער בדבר הנחיות שקיבלה הועדה מקצין התגמולים שלא לדון בפגימות שהועדה מדרג הראשון לא דנה בהן, שנטענה במלוא עוזה בכתב הערעור, נזנחה משהו בדיון שהתקיים בפני ביום 1.5.08 ואינני רואה מקום להידרש אליה, מן הטעם שלא הונחה בפני תשתית ראייתית מספקת לביסוסה.

4.       העובדות הצריכות לענין

המערער, יליד 1946, מוכר כנכה צה"ל בגין פגימות שונות שנגרמו לו בעת הפגזה בגזרה הסורית במלחמת יום הכיפורים.

ביום 19.4.97 נפגע המערער בעת נפילתו מגובה רב והוא נחבל בחלקי גוף שונים. תביעתו להכרה בפגימות הגוף כתוצאה מנפילתו זו, נתקבלה על ידי ועדת ערעור באופן שנקבע כי פגימותיו כתוצאה מהנפילה הן נכות מוסבת שנובעת מאי היציבות שמלווה אותו מאז פציעתו.

לקביעת שיעור נכותו המוסבת הועמד המערער לבדיקה בפני ועדה רפואית מהדרג הראשון. על החלטתה של זו הגיש המערער ערעור לועדה רפואית עליונה. החלטתה של זו האחרונה היא נשוא הערעור שבפנינו - כאמור בפתח פסק דיני.

5.       לטענות הכלליות

א. נכות זמנית או צמיתה - מיום הפגיעה

הועדה הרפואית מהדרג הראשון קבעה את הנכויות המוסבות של המערער כזמניות עד לבדיקה נוספת ביוני 2006 (ר' הודעת המשיב מיום 17.7.05). בערעור בפני הועדה הרפואית העליונה טען ב"כ המערער כנגד קביעה זו ועתר לקביעת הנכות כצמיתה. הועדה קיבלה את ערעורו בנקודה זו וקבעה את הנכויות המוסבות לצמיתות. לא ברור מקריאת ס' 2 לכתב הערעור בפני הועדה אם מכוון ב"כ המערער לקביעת הנכות לצמיתות מיום הפגיעה או לקביעתה לצמיתות מיום ההחלטה. כך גם בטיעוניו בעל פה בפניה בישיבתה מיום 30.1.06. רוצה לומר - לא מצאתי, לא בכתב הערעור ולא בישיבה בעל פה בפני הועדה, טענה לפיה יש לקבוע את הנכויות המוסבות לצמיתות מיום הפגיעה - 19.4.94. את הטענה הזו טוען המערער בפה מלא לראשונה בערעור שבפני.

אין ולא יכולה להיות מחלוקת, כי האירוע בגינו נפגם המערער בפגימות המוסבות אירע ב- 4/97. אין גם מחלוקת שההכרה בקשר הסיבתי בין האירוע לנכות המוכרת ניתנה רק ביום 11.8.04 בהחלטתה של ועדת הערעור. מכאן ואילך סובב עניינו של המערער סביב קביעת שיעור נכויותיו המוסבות.

אינני סבור שחלוף השנים צריך לעמוד לו למערער לרועץ. ככל שאין סיבה רפואית-מקצועית שלא לקבוע את נכויותיו של המערער כצמיתות מיום הפגיעה, הרי שמבחינה משפטית כך יש לקבוע. עם זאת, ענין זה מן הבחינה הרפואית-מקצועית לא נבחן על ידי הועדה וראוי לו שיבחן תוך מתן הנמקה מלאה לקביעה שתינתן. לקביעה בענין זה משמעות כלכלית ניכרת מבחינתו של המערער. מבחינה זו יש ללכת לקראת המערער ולאפשר את בחינת טענתו זו לגופה, גם אם ניתן לסבור, כפי שהבהרתי לעיל, שהיא לא נטענה בכלל לא בפני הועדה הרפואית מהדרג הראשון ולא בפני הועדה הרפואית העליונה.

            ב. הנכות הנפשית

אין כל משמעות אופרטיבית להערת הועדה, בסיפת החלטתה, בנוגע לגובה הנכות הנפשית. המשיב, גם ללא הערה זו, יכול לחזור ולזמן את המערער לבדיקה חוזרת בכל ענין. בפועל לא זומן המערער ואני מרשה לעצמי לציין, כי מעיון בתיק הרפואי קיים מזכר של "היחידה לתביעת וקביעת זכאות" הקובע כי אין יסוד להניח שחל שינוי במצבו הנפשי של המערער ולפיכך אין מקום בשלב זה לזמנו לבדיקה בועדה רפואית חוזרת - וזאת בתגובה לפניית הממונה על ועדות רפואיות עליונות למשיב בעקבות ההערה, פניה מיום 5.2.08.

6.       לטענות הפרטניות

א. הנכות הנוירולוגית

המערער טען בפני הועדה, כי הוא סובל מנזק נוירולוגי. הועדה נדרשה לטענה זו ובחנה, אלה מול אלה, את ממצאי בדיקת ה- EMG מיום 25.11.05 ואת ממצאי הבדיקה הקלינית שבוצעה בפניה. מסקנת הועדה היתה שממצאי בדיקת ה- EMG אינם תואמים את ממצאי הבדיקה הקלינית (שנמצאה תקינה וללא הפרעות תחושה בכף יד שמאל, ללא דלדול שרירים וללא הפרעת תנועה). זוהי קביעה רפואית מקצועית שלא לנו להתערב בה. נוכח מסקנה זו רשאית היתה הועדה להעדיף את הבדיקה הקלינית ותוצאותיה. ככלל, הועדה רשאית להעדיף ממצאי בדיקה קלינית בדבר הימצאות או אי הימצאות מגבלות כלשהן, על פני ממצאים הנצפים בבדיקות כאלה ואחרות ולא לנו לומר לה אחרת. השאלה כיצד תקבע הועדה את ממצאיה, אם תסמוך את קביעתה על בדיקת EMG, על בדיקות עזר אחרות, או על ממצאי בדיקה קלינית, כיצד תשקלל את הממצאים ואיזה משקל תייחס לכל אחת מהבדיקות, הוא ענין רפואי מובהק הנתון לשיקול דעת הועדה (רע"א 9737/03 אסתר זיגלמן נ' קצין התגמולים, תק-על 2005(3) 216.

אינני סבור שיש לכפות על הועדה הנמקה נוספת מעבר לחוסר ההתאמה שמצאה. הועדה קבעה למעשה, כי אין למערער נכות נוירולוגית נפרדת בכף יד שמאל, משום שהבדיקה שנערכה למערער נמצאה תקינה לחלוטין.

הועדה בחרה לכלול את תחושת החשמל במסגרת הפגימה שבשורש כף היד (ראה ההחלטה) ומכאן קביעתה, כי אין מקום לקבוע נכות נוירולוגית נפרדת. מה שקובע זה החלטת הועדה ולא נוסח ההחלטה בהודעת המשיב שאכן קבע, כי אין נכות נוירולוגית. אין בהבדלי הנוסח כדי לשנות את מסקנת הועדה.

7. א. הגבלת התנועה ביד