פסק-דין בתיק עא 1654/05

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה (כב' השופט ח. שרעבי) מיום 20.7.05.

1.         עניינו של פסק הדין בתביעה בסדר דין מקוצר שהגישה המשיבה בגין אי תשלום עבור חומרים ועבודות שסופקו ובוצעו על ידה עבור המערערת 1 (להלן: " המערערת").

המערער מס' 2 (להלן: " המערער") שהוא הבעלים והמנהל של המערערת, נתבע כמי שערב להתחייבויותיה של המערערת על פי ההסכמים.

בפסק הדין קיבל בית משפט קמא את התביעה כמעט במלואה, דחה את התביעה שכנגד של המערערת כמעט במלואה, וחייב את המערערים לשלם למשיבה סך של 331,613 ש"ח (כולל מע"מ) בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 40,000 ש"ח בצרוף מע"מ.

על כך נסב הערעור שבפנינו ובו מלינים המערערים על הקביעות והמסקנות בפסק הדין.

2.         בית המשפט קמא לא הותיר בפסק דינו המקיף אבן שלא נהפכה, ובחן בצורה דקדקנית ופרטנית כל טענה וטענה שהועלתה על ידי הצדדים. בית המשפט הגדיר את הפלוגתאות הבאות ובחן אותן אחת לאחת:

א. סוג חומרי המחצבה שהמשיבה היתה אמורה לספק למערערת, לאור טענת המערערת לאי התאמה בחומרים שסופקו לה.

ב. כמות החומרים שסופקו למערערת על ידי המשיבה.

ג. טיב חומרי המחצבה שסופקו למערערת על ידי המשיבה.

ד. טיב בצוע עבודות האספלט שבצעה המשיבה עבור המערערת, לאור טענות המערערת כי המשיבה ביצעה עבודה קלוקלת שגרמה לה נזקים כבדים, נשוא התביעה שכנגד.

בערעור שבפנינו תקפו המערערים את פסק דינו של בית משפט קמא לכל אורך החזית. נקדים ונזכיר כי אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בית משפט קמא. להיקף ההתערבות של בית המשפט שלערעור בממצאים שבעובדה, ראה, לדוגמה, ע"פ 9352/99 יומטוביאן נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4) 632 (2000) והאסמכתאות שם. כמו כן, אין דרכה של ערכאת הערעור להידרש לכל תג ותג שבמחלוקת ולבחון אותה מבראשית, כפי שנעשה בערכאה הדיונית, ואין מקום להתערבות בפסק הדין משמצאה ערכאת הערעור ש" הממצאים העובדתיים מעוגנים בחומר הראיות, שניתוח המשמעויות סביר והגיוני ואין בקביעת העובדות או בהבנת השלכותיהן שגיאה עקרונית ובסיסית...ושהדין יושם על התשתית העובדתית כהלכה"  - ע"פ 6131/01 מ"י נ' פרבשטיין, פ"ד נו(2) 24, 30 (2001).

פסק דינו של בית המשפט קמא עומד בקריטריונים דלעיל ואיננו רואים מקום להתערבותנו בממצאים שבעובדה ובמסקנות שבפסק הדין. מכל מקום, המערערים מיקדו טיעונם בנקודה עיקרית אחת, ואליה נתייחס להלן.

3.         לטענת המערערים, בית משפט קמא החטיא נקודת מחלוקת עיקרית והיא השאלה לגבי כמות האספלט שסופקה למערערת על ידי המשיבה, להבדיל מכמות חומרי המחצבה. לטענתם, עיקרה של התביעה נסב על כמות האספלט שסופקה, ודווקא נקודה זו נעלמה מעיני בית משפט קמא.

נקדים ונאמר שטענת המערערים מועלית לראשונה בערכאת הערעור, בנסיון לחמוק מפסק דינו המקיף והממצה של בית המשפט קמא. 

4.         בין הצדדים נחתמו ביום 22.3.99 שני הסכמי מסגרת. האחד - הסכם מיום 22.3.99 לאספקת חומרי מחצבה, בטון אספלט ושונות בתנאי תשלום של "שוטף + 60 יום" ("הסכם החומרים" או "הסכם האספקה" כהגדרת בית המשפט קמא). ההסכם השני - הסכם לביצוע עבודות אספלט בתנאי תשלום של "שוטף + 45 יום" ("הסכם הביצוע" או "הסכם העבודות" כהגדרת בית המשפט קמא). 

כתב התביעה בסדר דין מקוצר כלל שני ראשים, תוך התייחסות נפרדת לשני ההסכמים. בסעיף 5 לכתב התביעה, הנסמך על הסכם החומרים, נאמר כי המשיבה סיפקה למערערת במהלך החודשים אפריל-יוני 1999, חומרי מחצבה שבגינם נותרה המערערת חייבת סך של 95,229 ש"ח. בסעיף 6 לכתב התביעה, הנסמך על הסכם העבודות, נאמר כי המשיבה ביצעה עבור המערערת במהלך החודשים מאי עד יוני 1999 עבודות אספלט בגינם נותרה המערערת חייבת סך של 244,794 ש"ח.

בכתב ההגנה שהוגש על ידי המערערים (בעקבות הסכמה למתן רשות להתגונן ולהגשת כתב הגנה), טענו המערערים בתשובה לסעיף 5 לכתב התביעה, כי המשיבה סיפקה חומר פגום ולא סיפקה את הכמויות הנטענות על ידה. בתשובה לסעיף 6 לכתב התביעה, טענו המערערים כי נתגלו ליקויים שונים בעבודתה של המערערת. מכאן, שבכתב ההגנה לא נטען על ידי המערערים כי במסגרת הסכם העבודות, לא סופקה כמות האספלט הנטענת על ידי המשיבה. גם בכתב התביעה שכנגד לא נטען, שהמשיבה לא סיפקה את כמות האספלט עליה מתבסס החשבון בגין הסכם העבודות.

גם בתצהיר עדות ראשית של המערער מטעם המערערים, לא הבחינו המערערים בין הסכם החומרים להסכם העבודות, וטענתם לאי אספקה של הכמויות הנטענות, הועלתה תחת הכותרת "הסכם האספקה" (סעיף 6א לתצהירו של המערער).

בסעיף 7 לסיכומי המשיבה בבית המשפט קמא, הגדירה המשיבה את המחלוקת בין הצדדים " הנתבעים חלקו על סוג חומר המחצבה שהיו אמורים לקבל מאת התובעת, על כמות החומרים שסופקו להם ע"י התובעת, על טיב החומרים שסופקו להם וטיב עבודות האספלט שביצעה עבורה התובעת". [ולא נעלם מעינינו כי בסעיפים 10-11 לסיכומיה, מזכירה המשיבה גם את תעודות המשלוח בגין אספקת אספלט תוך שהיא מציינת כי " דינן של טענות הנתבעים בעניין הכמויות שסופקו להם (הן ביחס לחומרי המחצבה והן ביחס לאספלט) להדחות..." ובסעיף 11.2 לסיכומים התייחסה גם לתעודות השקילה/משלוח של האספלט]. וגם המערערים בסיכומיהם בבית המשפט קמא לא התייחסו בנפרד לכמות האספלט שסופקה.