פסק-דין בתיק עא 1647/02

העובדות

1.   ערעור על החלטת ועדת העררים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים התשי"ז - 1957 (להלן: "חוק הרדיפות") אשר קיבלה את הערר של המשיבים לגבי דחיית תביעתם ע"י המערערת, היא הרשות המוסמכת לפי החוק. 

2.   המחלוקת בתיק זה נסבה על השאלה באם הוכח שהמשיבים שהו או לא שהו במחנה עקורים על אדמת גרמניה במועד הקובע - 1.1.47.

חשיבותה של העובדה האמורה הינה בכך שעל מנת לקבוע אם המשיב הינו "נכה" הזכאי לתגמול לפי החוק, יש להיזקק להוראת סעיף 1 לחוק הפיצויים הפדרלי הגרמני הקובע כי "נכה" הוא מי שאלמלי הנאמר בהסכם השילומים בין מדינת ישראל לגרמניה מיום 10.9.52, היה זכאי לקבל פצוי מגרמניה. הסכם השילומים הנ"ל לא מנע ממי ששהה במחנה עקורים על אדמת גרמניה ביום 1.1.47 לקבל פיצויים ישירות מגרמניה בהתאם לחוק הפיצויים הגרמני. לפיכך מי ששהה במחנה עקורים על אדמת גרמניה במועד הקבוע האמור זכאי היה לתבוע פיצוי ישירות מגרמניה, דבר שלא נמנע ע"י הסכם השילומים ולכן אינו זכאי לתבוע פיצוי לפי חוק הרדיפות. על כך יש להוסיף כי נרדפים שנמנעו מסיבות שונות לתבוע פיצויים מגרמניה ומשנת 1969 לא ניתן עוד לתבוע את גרמניה מחמת התיישנות, "נפלו בין הכסאות", וכדי לסייע להם במידה מסויימת נחקק חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת 2001) (תיקון ביטול והתליה של חקיקה שמקורה בהצעות חוק פרטיות) התשס"א - 2001 (להלן: "חוק ההסדרים") לפיו מי שאינו זכאי לתגמולים לפי חוק הרדיפות רק עקב שהותו על אדמת גרמניה ביום 1.1.47 יוכר כנכה על פי חוק ההסדרים, בתנאי שהגיש תביעה בהתאם לחוק זה עד ליום 30.9.02. עם זאת הזכויות המוקנות לנכה על פי חוק ההסדרים מצומצמות במידה ניכרת לעומת הזכויות שמעניק לנכה חוק הרדיפות ומכאן מאמצי הנכה להכרה בנכותו על פי חוק הרדיפות.

החלטת הועדה

3.   ועדת הערעורים קבעה בהחלטתה כי בהתאם למסמכי הצלב האדום שהוגשו לה ע"י המערערת שהו המשיבים במחנה עקורים על אדמת גרמניה בתאריכים 16.4.47, 15.6.47, 3.2.48 ו- 23.3.49. גירסת המשיבים הועלתה בפי המשיבה שכן זכרונו של בעלה-המשיב אינו עמו. לפי גירסה זו נסעה מפולין לגרמניה בשנת 1947 כדי ללדת את בתה וחודשיים לאחר הלידה חזרה לפולין (שם נשאר הבעל) ומשם עלו ארצה. לא היה הסבר לרישומים האמורים במסמכי הצלב האדום שכן לדבריה היתה רק חודשיים בגרמניה. לאחר שהועדה בחנה את גירסת המשיבה לעומת תצהירי הערר והתרשמה ממנה, המסקנה היתה כי לא ניתן לקבל את גירסת המשיבים. עם זאת נקבע כי מאחר ולא היה במקרה זה רישום לגבי היום הקובע עצמו, הרי שלאור המבחנים שקבעה הועדה בסוגיה זו בפרשת וקס (וע - 1922/01 - להלן: "פרשת וקס") הנטל המועבר אל העורר מועט ביותר ובכל מקרה של ספק - ייהנה העורר מכך. לדעת הועדה חרף חוסר האמינות של גירסת המשיבים, הרי שמאחר ורישומי הצלב האדום הינם רק לאחר היום הקובע, נוצר ספק שיש ליתן למשיבים ליהנות ממנו.

הערעור

4.   לטענת המערערת הנטל להוכחת התביעה להכרת נכות מוטלת על התובעים, כאשר אין בידי המערערת כלים לסתור את גירסתם או לאמתה בעדות אחרת. לאור הסתירות שהתגלו במקרה זה וחוסר האמינות בגירסת המשיבים, היתה הועדה צריכה לדחות את הערר. במבחנים שנקבעו ע"י הועדה בפרשת וקס נפלה טעות בקביעה כי רק כאשר יש תיעוד לגבי היום הקובע עצמו עובר הנטל אל העורר, שכן על פי רוב אין בנמצא תיעוד לגבי היום הקובע דווקא. מכל פנים גם לפי המבחנים שנקבעו בפרשת וקס היה מקום לדחות את הערר לנוכח אי האמינות בגירסת המשיבים, שכן לא הוכח שנפלה טעות כלשהי ברישומי הצלב האדום והסברי המשיבים לא היו אמינים ולא היה די בהם ליצירת ספק.

ד י ו ן

5.   בערעור שנדון בפנינו בפרשת וקס (ע"א 1515/02 - פסק-דיננו מיום 13.9.04), קבענו כי מן הראוי לאמץ את המבחנים שנקבעו ע"י הועדה בסוגיה זו, וכך נאמר שם:

" אמות המידה והמבחנים שקבעה הועדה בהחלטתה ולפיהם עליה לשקול את הסוגיה הנדונה, הינם מבחנים סבירים וראויים ויש לאמצם. יש לחזור ולהדגיש כי אין לנו אלא לחזור על הדברים שהשמענו לגבי נסיונה ודרכי פעולתה של הועדה:

'הועדה רשאית היתה להסתמך על הידוע והמומחיות שיש לה מתוך נסיונה...בדומה לדברים שנפסקו לגבי בית-הדין לשכירות כי כבית-דין מקצועי בתחום שהוא מופקד עליו רשאי הוא להסתמך על נסיונו בשטח זה'(ראה ע"א 4868/90 אנגל נ' בודסקי פ"ד מו(4) 434), כך הוא לגבי ועדת העררים דנן. ועדה זו יושבת על המדוכה בכל העררים של נכי רדיפות הנאצים ויש לה נסיון מרובה לגבי כל האירועים וכל ההגבלות במדינות בהן מדובר. לפיכך רשאית היא להישען גם על נסיונה זה, בבואה לשקול את גירסת המערערת (ע"א 2814/02 פייגל נ' הרשות המוסמכת; וראה גם ע"א 2939/02 פייג נ' הרשות המוסמכת)".

על פי מבחנים אלה כשיש רישום לגבי היום הקובע עצמו הנטל המועבר לעורר רב ביותר ואילו כשהרישומים מתייחסים לתקופה שלפני או אחרי היום הקובע מדובר בנטל מועט. עם זאת גם כשיש צורך בנטל מועט בלבד, יש לבחון את הסברי העורר ואת מידת השכנוע מדבריו.

במקרה זה אמנם קבעה הועדה כי לא ניתן לקבל את גירסת המשיבים כאמינה, לנוכח הסתירות שנתגלו לגבי ההצהרות שמסרו. לכאורה נראה כאילו יש ממש בטענת המערערת כי לאור זאת לא הורם גם הנטל המועט המוטל לפתחי המשיבים. ואולם יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו. במקרה זה יש להדגיש כי לפי רישומי הצלב האדום מדובר בשהיה בגרמניה חודשים מספר לאחר היום הקובע ולא בסמיכות אליו. אשר לסתירות ולאי מתן הסברים מפי המשיבה לגבי רישומים אלה, יש להתחשב בעובדה שמדובר בשני ישישים שאין ספק כי יש להם בעיות בזכרון וקשיי ריכוז וברי שמצבם הפיזי, הנפשי והבריאותי, כפי שהזדמן אף לנו להתרשם ממנו, השפיע על הועדה והביא למסקנתה בדבר היווצרות ספק ממנו זכאים הם ליהנות. בנסיבות מיוחדות אלה, דעתנו היא כי חרף הבעיתיות האמורה, אין הצדקה להתערב במסקנת הועדה בדבר קיומו של אותו ספק.

6.   לפיכך החלטנו לדחות את הערעור. אין צו להוצאות.

ניתנה היום י"ד באלול, תשס"ה (18 בספטמבר 2005) בהעדר הצדדים

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: