פסק-דין בתיק עא 1620/05

1.         בפני בית משפט השלום בנהריה  התבררה תביעה של הבנק / המשיב בגין יתרת חוב בלתי מסולקת, שנטלה המערערת מס' 1 מאת הבנק בערבות של בן זוגה-המערער מס' 2. עוד  היתה בפני השופט המלומד תביעה שכנגד של המערערים בה נטען, שלא היה מקום להעמיד את יתרת ההלוואה לפרעון מיידי מכיוון שזו נפרעה כסדרה, וכן נטען שלא היה מקום לנקיטה של הליכי מימוש משכון, שנעשה ע"י המערערת 1 כבטחון להלוואה שקיבלה.

2.         בפסק הדין נשוא הערעור קיבל השופט המלומד את עמדת הבנק, שלפיה ניתן היה להעמיד את ההלוואה לפרעון מיידי בשל עיכוב שחל בפרעון המוסכם, אך סבר, שלא היה הכרח במימוש המשכון באותו שלב ולכן  קבע השופט המלומד, כי התמורה, שנתקבלה בהליכי מימוש המשכון תזקף לזכות פרעון ההלוואה ותינתן למערערים אפשרות להמשיך בפרעון  ההלוואה כפי התנאים שנקבעו בחוזה המקורי. עמדת השופט המלומד היתה שמימוש המשכון באותו שלב, היה צעד חריף מידי, הגם שהדרך שננקטה ע"י הבנק היתה בגבולות המוסכם בין בעלי הדין. קביעה זו של השופט הביאה לתוצאה אופרטיבית מאוזנת של זקיפת תמורת  מימוש הרכב על חשבון פרעון ההלוואה ומתן אפשרות למערערת 1 להמשיך בפרעון ההלוואה בהתאם למוסכם.

3.         כיום ברור, שאומנם המערערת 1 לא עמדה בפרעון של לפחות תשלום אחד מהתשלומים שנקבעו לצורך פרעון ההלוואה. עוד מסתבר שהאפשרות שניתנה על-ידי השופט המלומד למערערת 1 להמשיך בפרעון ההלוואה כפי התנאים שנקבעו בהסכם, לא נוצלה ע"י המערערת 1 ובפועל, לא שולם דבר על חשבון ההלוואה מאז פסק דינו של בית משפט השלום.  בדיעבד, ניתן, איפוא, לקבוע, כי הפעולות שננקטו על-ידי הבנק לצורך מימוש זכויותיו במקרה של אי פרעון ההלוואה, היו מוצדקות.

4.         הטענה היחידה, למעשה, אותה הדגישה המערערת 1 במהלך הדיון בפנינו (בעלה, המערער 2, הביא את הטענות), היא, כי מימוש כלי הרכב בהליכי מימוש משכון בלשכת ההוצל"פ, גרם למערערים נזק של ממש שכן אם היתה ניתנת אפשרות למערערת 1 למכור את הרכב בשוק החופשי,  היתה התמורה המתקבלת גבוהה יותר.  בהקשר זה, יצויין, שלמערערים היתה ידיעה מלאה על הליכי ההוצל"פ בקשר למימוש המשכון ובשום שלב לא נעשה על ידיהם מעשה של ממש (להבדיל מהגשת בקשות סרק), שיביא לכך שכלי הרכב ירכש או ימומש בדרך שאינה זו של מכירה בהליכי ההוצל"פ.

            השופט המלומד בבית משפט השלום היה ער  לנקודה הזו אבל סבר, כי ניתן לאזן נזק אפשרי כתוצאה מהמימוש בהליכי ההוצל"פ, בכך שנקבע על ידיו שההלוואה תמשיך להיפרע בתנאים המקוריים שנקבעו בהסכם (ראו עמ' 12 למטה ועמ' 13 למעלה לפסק הדין).

            כפי שצויין, לא ניצלו המערערים את ההזדמנות שניתנה להם בפסק הדין ע"י בית משפט השלום.

5.         בסופו של יום, המסקנה העולה מחומר הראיות שהובאה בפני הערכאה הדיונית היא, שמדובר בבעל דין, שלא עמד בתנאי פרעון הלוואה. במצב דברים זה, רשאי היה הבנק / המלווה, לנקוט בכל האמצעים העומדים לרשותו ובכלל זאת מימוש בטחונות שניתנו לו.  אם סברו המערערים, כי יש באפשרותם לעמוד בתנאי פרעון ההלוואה,  היו צריכים לעשות כן בזמן הרלוונטי, ולא להסתפק בהבאת טענות שאין מאחוריהן מעשה של ממש.  ההתפתחויות בדיעבד, רק מצדיקות את עמדת הבנק בשלב הראשון  של ההליך.

6.         בשים לב לשיקולים דלעיל, אנו דוחים את הערעור.  אנו מחייבים את המערערים ביחד ולחוד לשלם למשיב את הוצאות המשפט בערעור וכן שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ש"ח + מע"מ להיום.  ככל שהופקד ערבון בערעור תעביר אותו המזכירות לידיו הנאמנות של ב"כ המשיב ע"ח החיוב האמור.

ניתן והודע בפומבי היום כ"ט בניסן, תשס"ז (17 באפריל 2007) במעמד הצדדים.

כל אחד מהנוכחים קיבל העתק הפרוטוקול במעמד השימוע.

קלדנית - שחר התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: