פסק-דין בתיק עא 1603/08

בפני ערעור על החלטתו של כב' הרשם אבי זמיר, בתיקי בש"א 19546/07 ו- 24968/07, אשר ניתנה ביום 21.4.08 (להלן: " החלטת אפריל"). בהחלטתו האמורה, דחה כב' הרשם את בקשתם של המערערים בבש"א 19546/07, במסגרתה נתבקש צמצום סכום העיקול אשר הוטל על נכסי המערערים, במסגרת התביעה האזרחית שהגישו כנגדם המשיבים, וכן נתבקשה המרת העיקולים וייחודם, כך שיוטלו על ארבעת הנכסים אשר פורטו בבקשה (להלן: " בקשת ההמרה").

הרקע לערעור

1.         ביום 13.12.06 הגישו המשיבים תביעה כנגד המערערים (ת"א 2635/06, להלן: " תביעת ההשבה"), לביטול הסכם מכר, במסגרתו רכשו המשיבים מהמערערים בית-מגורים, המצוי ברחוב הרצל 33, ביהוד (להלן: " הבית ברח' הרצל").

במסגרת תביעה זו הגישו המשיבים בקשה להטלת עיקולים על רכוש ונכסים של המערערים. בקשה זו נתקבלה, וביום 13.12.06 ניתן צו עיקול זמני על-ידי כב' הרשם ש' ברוך, עד לסך של 2,600,000 ש"ח. בעיקול זה נכללו הנכסים אשר התבקשו בבקשת העיקול, והם:

(1)                זכויות המערערים בנכס המצוי ברחוב טננבאום 10-14 ביהוד (להלן: " הנכס ברחוב טננבאום");

(2)                זכויות המערערים במניות חברת עיני סוכנות לביטוח בע"מ;

(3)                זכויות המערערים בשני כלי רכב;

(4)                נכסים, כספים וזכויות השייכים או מגיעים למשיבים והמצויים אצל מי מבין 35 המחזיקים אשר פורטו בבקשה.

2.         ביום 25.12.06 הגישו המערערים בקשה לביטול העיקול. בבקשה זו טענו המערערים, כי לא הוצגו ראיות לגובה סכום התביעה עצמה, אשר עלה על הסכום בו נמכר הבית בגינו נתבעת השבה; וכן טענו, כי סכום צו העיקול עולה על סכום התביעה - בעוד שסכום התביעה הועמד על 2,600,000 ש"ח, שוויו של הנכס ברחוב טננבאום לבדו עומד על כ-1,500,000 $, כך שיש בו לבדו כדי לכסות את סכום התביעה, ואילו כאן הוטל העיקול על נכסים נוספים.

בקשה זו נדחתה בהחלטתו של כב' הרשם ברוך, מיום 5.2.07. בהחלטתו, ציין כב' הרשם, כי זכויות המערערים בנכס ברחוב טננבאום כפופות למשכון לטובת בנק הפועלים, בגובה 1,500,000 ש"ח. ביחס לטענת המערערים, לפיה שווי הנכסים הכלולים בצו העיקול גבוה מ-2,600,000 ש"ח, קבע כב' הרשם, כי המשיבים לא פירטו אותה באופן רציני ומדוייק, ולפיכך, לא ניתן היה להתייחס אליה באותו שלב.

בהתאם לכך, הותיר כב' הרשם את העיקול על כנו, כמו גם את צו הגבלת השימוש אשר הוצא ביחס לבית. עם זאת, הציע כב' הרשם לצדדים להסכים על ייחוד נכס או נכסים מסויימים כבטוחה לביצוע פסק הדין, חלף העיקול.

ערעור אשר הגישו המערערים על החלטתו האמורה של כב' הרשם (ע"א 1452/07), נדחה בהחלטתה של כב' השופטת (כתוארה דאז) ה' גרסטל, מיום 30.7.07.

3.         ביום 9.10.07 הגישו המערערים את בקשת ההמרה (בש"א 19546/07), אשר על ההחלטה בה הוגש הערעור הנדון כאן. בבקשה זו, ביקשו המערערים להפחית את סכום העיקול, כך שיועמד על-סך 2,218,000 ש"ח תחת הסך של  2,600,000 ש"ח, עליו הועמד מלכתחילה. עוד ביקשו המערערים בבקשה זו, בהמשך להמלצתו של כב' הרשם ברוך, להמיר את העיקולים, כך שיוחלו על הנכסים הבאים:

(1)                הבית ברחוב הרצל, נשוא תביעת ההשבה;

(2)                דירת המערערים המצויה ברחוב ביקובסקי 6 ביהוד, המוערכת בשווי 80,000 $;

(3)            דירת המערערים המצויה ברחוב דוד מרכוס 19 ביהוד, המוערכת בשווי 80,000 $;

(4)            כספים המגיעים למערערים מחברת אליהו חב' לביטוח בע"מ (להלן: " כספי אליהו").

המערערים טענו, כי הסכומים אותם פירט כב' הרשם ברוך בהחלטתו כסכומי התביעה, אינם מסתכמים כדי 2,600,000 ש"ח כנקוב, אלא לסך של 2,306,670 ש"ח בלבד.

אף מסכום זה, טענו המערערים, כי ראוי היה להפחית סך נוסף של 88,188 ש"ח, אשר נתבעו כדמי-שימוש ראויים, מאחר וכאן נתבעו ביטול ההסכם והשבת הכספים שנתקבלו בגינו, כך, שאין המשיבים זכאים לסעד החלופי של דמי-שימוש. בהתאם, היה על הסכום, לשיטתם, לעמוד על 2,218,000 ש"ח בלבד.

ביחס לבית ברח' הרצל, אשר נרכש תמורת 394,000 $ ושוויו המעודכן הוערך על ידי שמאי מטעם המשיבים ב-264,000 $, טענו המערערים כי יש להוסיף להערכת שוויו 26,400 $, אשר הופחתו בהערכת השמאי כ"דמי-שכירות", שכן גם הם מהווים סעד חלופי להשבה. בהתאם לכך, צריך היה שווי הבית, לאור חוות-דעת השמאי, לעמוד על 290,400 $.