פסק-דין בתיק עא 1603/05

בפנינו ערעורים מאוחדים על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב, ת"א 15700/99 (כבוד השופט ד"ר קובי ורדי), לפיו ישלמו גיאו בר (להלן: " גיאו בר") ובנימין ברכה (להלן: " ברכה" ) לשדי חמד (להלן: " שדי חמד או המושב" ) סך של 707,504 ש"ח, בכסף הנ"ל תרכוש שדי חמד אדמת חמרה חלופית ותממן השבת הקרקע למובלעת באופן שיביא להשבת המצב לקדמותו, הכל כמפורט שם בפסק הדין.

רקע:

מושב שדי חמד הינו אגודה שיתופית החוכרת ממינהל מקרקעי ישראל שטח קרקע של כ- 1,875 דונם באזור השרון הדרומי המהווה את שטחי המושב (להלן: " המשבצת"). חוזה החכירה מתחדש מדי שלוש שנים. המדינה הפקיעה רצועת קרקע משטחי המשבצת לצורך סלילת תוואי חדש לכביש 444. כתוצאה מביצוע ההפקעה נוצרה מובלעת בשטחי שדי חמד, שבה נחתם חלק משטחי המושב בין הכביש הישן לבין הכביש החדש שהלך ונסלל.

דוד סיוון (להלן: " סיוון") חבר המושב, שימש כחבר ועד הנהלת המושב וכן חתום כערב בערבות צד ג' לנזקי צו המניעה שניתן ובוטל במסגרת בש"א 107074/99. בתחילת שנת 1999 התמנה לתפקיד יו"ר הועד במקומו של יו"ר הועד המודח.

משה לזר (להלן: " לזר") חבר המושב, מונה על ידי ועד המושב על מנת לנהל משא ומתן עם ברכה בענין ישור שטח המובלעת.

גיאו בר הינה חברה קבלנית לתשתית ועבודות עפר, אשר זכתה במכרז מע"צ לסלילת הכביש החדש 444. 

בנימין ברכה הינו מנהלה של גיאו בר, המחזיק 91% ממניותיה.

השתלשלות העניינים:

ביום 15.9.98 התקשרה מע"צ עם גיאו בר בהסכם לביצוע עבודות סלילת הכביש החדש.

חבר המושב, מר אלי רוקח, אשר הציג את עצמו כיו"ר הועד ביקש כי גיאו-בר תבצע בעבור המושב את ישור המובלעת באופן שגובה המפלס שלה יותאם לזה של הכביש המתוכנן. המושב היה מעוניין להכשיר את המובלעת למתחם המיועד למסחר ושירותים והקמת תחנת דלק.

בעוד מתנהל משא ומתן בין שדי חמד לגיאו-בר החלו בסוף חודש נובמבר 1998 עבודות בשטח המובלעת אשר כללו כריית עפר והעברתו לשטח ההפקעה וחפירת בור עמוק (להלן: " הבור") שאדמתו הועברה אף היא לשטח ההפקעה.

ביום 18.11.98 שלח ועד האגודה לגיאו-בר מכתב דרישה להפסקת ביצוען של כלל העבודות מחוץ לשטח ההפקעה. במקביל, הוגשה תלונה במשטרה על גניבת אדמת המושב. בנוסף, נשלחו מכתבים למע"צ בדרישה להפסיק את גזילת האדמה ביום 9.12.08 וביום 10.12.08 .

ביום 10.12.98 ניתן צו מינהלי להפסקת עבודה מכוח סעיף 224 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה - 1965.

ביום 19.1.99 הגישה שדי חמד תביעה למתן צו מניעה זמני שעניינה לאסור על גיאו-בר כניסה לשטחי המושב והפסקת כל פעילות בשטח הכביש או המושב. הבקשה נענתה וניתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד. ביום 9.2.99 בוטל צו המניעה הזמני. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי .

ביום 6.5.99 ניתנה החלטה על ידי כבוד השופט דן ארבל בה נקבע כי לא יבוצעו כל עבודות עפר, כרייה וחפירה מחוץ לתחומי רצועת ההפקעה וכי תותר לגיאו-בר תנועה ואחסון בשטח שדי חמד, ככל שהם נדרשים לצורכי בניית הכביש.

ביום 22.11.01 ניתנה החלטה על ידי השופט ארבל בבקשה לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית משפט, לאחר שנטען כי שדי חמד ביצעה עבודות כרייה וחפירה מחוץ לתחומי רצועת ההפקעה בניגוד להסכמת הצדדים ביום 6.5.99. בהחלטתו קבע כי איננו רואה מקום לנקוט אמצעים על פי פקודת בזיון בית משפט כנגד המושב. אך יחד עם זאת, עבודת כרייה או חפירה מחוץ לשטח רצועת ההפקעה, עלולה לחייב את הצדדים בקנס או במאסר כקבוע בפקודת ביזיון בית משפט.

ביום 24.4.02  הוגשה בקשת רשות ערעור על ידי המושב לאחר שהשופט ארבל קיבל את הטענה כי הוא רואה בהסכמה, הסכמה דו צדדית באופן המונע משני הצדדים ביצוע עבודות כרייה. השופטת שטרסברג-כהן קבעה כי המחלוקת סבה מלכתחילה סביב טענת הסגת גבול המושב על ידי גיאו בר וברכה, ועל כן החלטת בית המשפט המחוזי מתבטלת באופן שהמושב אינו מנוע מביצוע עבודות עפר, כרייה וחפירה בשטחו.

ביום 19.5.02 ניתנה החלטה על ידי השופטת מארק-הורנצ'יק בבקשת גיאו בר למתן צו מניעה זמני דחוף - במעמד צד אחד, אשר יאסור על שדי חמד, סיוון ולזר לבצע כל עבודות כרייה ו/או חפירה ו/או יישור ו/או עבודות עפר אחרות במובלעת. השופטת הנכבדה דחתה את הבקשה הן משום שמדובר בעניינים שאירעו לפני למעלה משלוש שנים והמצב העובדתי הרלוונטי הוא החל מחודש ספטמבר 1998 ועד להגשת התביעה שכנגד.

פסק דינו של בית משפט שלום: