פסק-דין בתיק עא 1602/05

א.         הערעור שבפנינו הוא על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט מ. רניאל) מיום 20.4.05 ב-ת.א. 67088/96 לפיו חוייב המערער לשלם למשיבה ("עמידר") סכום השווה בערכו ל-50,940 דולר ארה"ב כערכם בשקלים ביום 30.7.97 בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ובתוספת הוצאות משפט בסך של 25,000 ש"ח ומע"מ על שכר הטרחה.

ב.         הנסיבות הצריכות לענין הינן בתמצית אלה, כעולה מפסק דינו של בית משפט קמא:

ברחוב המשטרה 5 שבחיפה ממוקם מגרש ששטחו 291 מ"ר ועליו מבנה ששטחו 270 מ"ר. רשות הפיתוח היא הבעלים של מחצית הזכויות בנכס והמערער בעל המחצית האחרת, ומצב דברים זה נמשך מן המועד בו נרשמו זכויות הבעלות במחצית הנכס על שם המערער (26.11.93) עד 26.6.00 המועד בו מכר המערער את חלקו בנכס.

המשיבה (עמידר) מוסמכת מטעם הבעלים, רשות הפיתוח , לנהל את הנכס. הבעלות בנכס היא במשותף (במושאע) למערער ולמשיבה. הנכס אינו ניתן לחלוקה בעין.

ג.          התביעה העיקרית הוגשה לבית משפט  קמא על ידי המערער כנגד רשות הפיתוח לפירוק השיתוף במקרקעין.

תובענה זו נמחקה ונותרה לדיון התביעה -שכנגד שהגישה המשיבה, בה טענה כי המערער החזיק והשתמש בנכס בשלמותו ולכן חייב הוא בתשלום דמי שימוש למשיבה בסך 1,166 ש"ח לחודש נכון ליום 27.4.93.

המערער שילם (לטענת המשיבה) את דמי השימוש בנכס עד אוגוסט 1995 ומאז חדל לשלם דמי שימוש ונותר חייב 24,581 ש"ח נכון ליום 31.12.96.

לטענת המשיבה נודע לה שעד למכירת חלקו בנכס החזיק המערער בנכס ועשה בו שימוש בדרך של השכרתו לצדדים שלישיים.

מכאן טענת המשיבה שבגין שימושו בנכס והשכרתו לשוכרים על המערער לשלם לה מחצית דמי השכירות שקיבל (314,058 ש"ח) לאחר הפחתת דמי השימוש ששילם המערער מפבר' 94 עד אוג' 95, ולחילופין, על המערער לשלם לה בגין שימושו בנכס את יתרת דמי השימוש המקוריים בתוספת דמי שימוש מקוריים מינואר 97 עד יולי 97.

ד.         כמו כן טענה המשיבה שבמסגרת השימוש שעשה המערער בנכס בעת שהיה בשליטתו מיולי 92 עד יולי 97 התבצעה פלישה לחלק מן החלקות הסמוכות לנכס נשוא הדיון, חלקות שאותן מנהלת המשיבה מטעם הבעלים, ובחלקות אלה נעשה שימוש ללא הסכמת המשיבה ולכן זכאית המשיבה, לטענתה, לקבל מן המערער דמי שימוש ראויים בחלקות אליהן התבצעה הפלישה וזאת ביחס לתקופה שמתחילת מועד פלישתו של המערער לחלקות אלה ועד סילוק ידו או סילוק ידם של השוכרים מטעמו מחלקות אלה.

ה.         המערער טען שאין יריבות בינו לבין עמידר הואיל ועמידר אינה הבעלים של הנכס כי אם חברה ממשלתית העוסקת בניהול נכסים.

עוד טען המערער שממועד רכישת חלקו בנכס ועד מכירתו הוא לא החזיק מעולם בנכס, לא במישרין ולא בעקיפין, והשימוש היחיד שעשה בחלקו בנכס היה השכרתו לצדדים שלישיים, ולכן אין לחייבו בתשלום דמי שימוש בגין חלקה היחסי של עמידר בנכס.

ו.          בת.א. 13105/88 חוייב המערער ביום 27.4.93 בתשלום דמי שימוש לעמידר בגין חלקה היחסי בנכס, אך לטענת המערער פסק דין זה אינו רלוונטי לענייננו. המערער מאשר ששילם כספים למשיבה זמן מה לאחר שרכש את זכויותיו בנכס, אך נוכח הזמן שחלף לא עלה בידו לברר את משך התקופה בגינה שולמו הכספים, ומה היה סכומם, ומכל מקום, לטענתו, סכומים אלה שולמו בשוגג מבלי שהמשיבה רשאית היתה לגבותם.

לטענת המערער הוא מעולם לא החזיק בחלקה של המשיבה בנכס, אלא הוא השכיר רק את חלקו היחסי בנכס לצדדים שלישיים והבהיר בחוזי השכירות שערך, בגין חלקו שלו בנכס, כי מדובר בנכס שזכויות הבעלות שבו הינן במושאע, ביחד עם רשות הפיתוח באמצעות המינהל, וכי השכירות היא של חלקו בנכס  בלבד, משמע, מחצית זכויות הבעלות בנכס.

לטענת המערער, המשיבה לא פנתה אליו ולא ביקשה ממנו כי ישכיר גם את חלקה בנכס לצדדים שלישיים. המשיבה לא שילמה לו תשלומים בגין פעולותיו הנטענות להשכרת חלקה בנכס, והוא לא השכיר ולא העניק זכות שימוש בחלק הנכס שאינו שייך לו.

המערער טוען ביחס לדמי השכירות שקיבל שהשכירות התייחסה רק לזכויותיו בנכס, ולא לזכויותיה של המשיבה, כך שדמי השכירות ששולמו לו היו אך ורק בגין חלקו היחסי בנכס.

ז.          עוד טוען המערער שהסכומים שצויינו בכתב התביעה אינם משקפים את דמי השכירות שקיבל, שהיו הפרות חוזרות ונשנות מצד השוכרים, וכי תקופת השכירות שצויינה בחוזים לא מומשה והנכס עמד תקופות ארוכות ללא שימוש.

כן טוען המערער שהוא לא פלש לחלקות הסמוכות ואין לחייבו בדמי שימוש בגין חלקות סמוכות.

ח.         את טענת העדר היריבות דחה בימ"ש קמא שציין כי בתובענה שהוגשה מטעם המערער לא נטען מפורשות שעמידר מוסמכת לנהל את החלק שלה בנכס מטעם רשות הפיתוח, אך המערער ציין בתביעתו שהוא עצמו פנה אל רשות הפיתוח, באמצעות עמידר.