1. בפניי ערעור על החלטת כב' הרשמת פומרנץ מיום 2/3/05
(להלן: "ההחלטה"), לפיה נדחתה בקשת המערער לביטול פסק דין משוחזר שניתן ב-ת"א 4187/91 ביום 31/10/03
(להלן: "פסק הדין המשוחזר").
מבוא:
2. להלן העובדות הרלוונטיות לערעור:
א. ביום 25/3/91 הגיש המשיב תביעה כספית על סך של 59,460 ש"ח נגד המערער ואחרים
(להלן: "התביעה") בה נטען כי, המערער נטל מהמשיב הלוואה שלא סולקה כמוסכם וכי יתר הנתבעים בתביעה ערבו להחזר אותה הלוואה
(להלן: ''ההלוואה'').
ב. בשנת 1992 חתמו המערער והמשיב על הסכם פשרה בו הוסדר חוב ההלוואה וכן חובות נוספים שהיו למערער כלפי המשיב
(להלן: ''הסכם הפשרה''). בהסכם הפשרה אישר המערער את יתרת חובותיו למשיב, התחייב לסלק חלק מהחוב באמצעות הלוואה אותה יעמיד המשיב ותפרע במשך 20 שנה, שאם לא כן יהא עליו לסלק מלוא החוב בניכוי הסכומים אשר ששולמו בפועל
(להן: ''ההלוואה'').
בסעיף 11 להסכם הפשרה נקבע כדלקמן:
"החייב (המערער-ר.ח)
מסכים, כי הבנק יטול פסק דין על מלוא סכום התביעה בת.א. 4187/91 והבנק מתחייב שלא לבקש ביצוע פסה"ד כל זמן שהחייב יעמוד בתנאי הסדר זה ככתבם וכלשונם".
ג. בשנת 2003 חדל המערער מפירעון ההלוואה והמשיב ביקש לנקוט נגדו הליכי הוצאה לפועל. הואיל ועד לאותו מועד תיק בית המשפט בוער ולא היה ברשות המשיב פסק דין המאשר את הסכם הפשרה, הוא הגיש בקשה לשיחזור התביעה
(להלן: "בקשת השחזור") בה נטען כדלקמן:
''3. ע"פ המוסכם בסעיף 11 להסכם נספח ב',
נטלה המבקשת נגד המשיב מס' 1 פסק דין על מלוא סכום התביעה,
אולם
לנוכח הזמן הרב שחלף מאז נחתם ההסכם הנ"ל לא עלה בידי המבקשת לאתר עותק מפסק הדין שניתן נגד המשיב בתיק זה ע"פ המוסכם בסעיף 11 להסכם" (ההדגשה שלי-ר.ח.).
דא עקא, בקשת השחזור לא נתמכה בתצהיר מטעם המשיב.
ד. ביום 19.10.03 ניתנה החלטה בדבר שחזור התביעה
(להלן: ''החלטת השחזור'') וביום 30/10/03 ניתן פסק הדין המשוחזר אשר לצורך מימושו פתח המשיב נגד המערער תיק הוצאה לפועל
(להלן: "תיק ההוצל"פ").
ה. המערער הגיש במסגרת תיק ההוצל''פ בקשה בטענת פרעתי בה הוחלט כי, תשלומים ששולמו על חשבון החוב לפני מתן פסק הדין המשוחזר לא ידונו במסגרת טענת פרעתי. על החלטה זו הגיש המערער בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי
(להלן: ''בקשת רשות ערעור''), הבקשה התקבלה והוחלט כי במסגרת טענת פרעתי יש לדון גם בתשלומים ששילם המערער בעבר בהתאם להסכם הפשרה
(להלן: "החלטת הערעור'').
ו. משנודע למערער כי פסק הדין משוחזר ולא מקורי, הוא עתר לביטולו, בקשתו נדחתה ומכאן הערעור.
3. בהחלטה נשוא הערעור שבפני נקבע כי, אף באם תאמר כי לא ניתן פסק דין מקורי המאשר את הסכם הפשרה, ממילא הוא היה צריך להינתן, כי היה על המערער לבסס טענתו בדבר סילוק החוב שנקבע בהסכם הפשרה באמצעות תצהיר וגרסה חשבונאית, כי החלטת המחיקה בטעות יסודה וזאת נוכח הסכמתו המפורשת של המבקש למתן פסק דין על מלוא סכום התביעה וכי לבקשה לא צורף תצהיר מטעם המערער. בנסיבות העניין, כב' הרשמת פומרנץ ביטלה החלטת המחיקה ודחתה את הבקשה לביטול פסק הדין המשוחזר.
טענות הצדדים:
4. לטענת המערער, לראשונה נודע לו כי פסק הדין משוחזר ולא מקורי כאשר המשיב הודה בכך בתגובתו לבקשה למתן רשות ערעור. בעקבות זאת עיינה ב''כ המערער בספרי בית המשפט וגילתה כי לפ הרישום בהם, התביעה נמחקה מחוסר מעש לפי החלטת כב' הרשמת פריאל (כתוארה אז)
(להלן: "החלטת המחיקה") וכי המשיב הטעה את בית המשפט קמא בבקשת השחזור. כן נטען כי על המשיב הנטל להוכיח שניתן פסק דין מקורי בתביעה בטרם מתן פסק דין משוחזר והוא לא עמד בנטל זה, לא היה כל מקום לדון בשאלה האם המערער סילק את חובותיו בהתאם להסכם הפשרה וכי לכב' הרשמת פומרנץ לא היתה סמכות להורות על ביטול החלטת המחיקה.
5. לטענת המשיב, החלטת השחזור אינה עומדת לערעור ועל-כן, הטענה בדבר העדר תצהיר תמיכה לבקשת השחזור אינה רלוונטית. מכל מקום, טענות המשיב במסגרת בקשת השחזור אינן מחייבות תמיכה בתצהיר ואין מקום לדון בטענת הטעיית בית המשפט קמא לאחר שהטענה נדחתה על ידו. כן נטען כי, פסק הדין המשוחזר נמסר לב''כ המערער, לדבריו, ביום 8.3.04 והבקשה לבטלו הוגשה ביום 19.8.04 מבלי לעתור להארכת מועד הגשת הבקשה, זאת בניגוד לתקנה 214 ו- 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, הבקשות בטענת פרעתי ולמתן רשות ערעור אשר הגיש המערער טומנים בחובם הודאה במתן פסק הדין ועל-כן כפירת המערער במקביל במתן פסק הדין נגדו, מהווה העדר תום לב ויוצר השתק. כן נטען, כי בהחלטה בערעור נקבע באופן חלוט כי פסק הדין הינו משוחזר, כי הנטל מוטל על המערער להוכיח כי התביעה נמחקה מחוסר מעש והוא לא עמד בנטל זה ומכל מקום, בהתאם לתקנה 524 לתקנות סדר הדין האזרחי, בית המשפט רשאי בנסיבות מקרה דנן, בהן נחתם הסכם פשרה בין הצדדים, לבטל מחיקה מחוסר מעש ובהתאם לפסק הדין שניתן בתיק בר''ע 2115/01, עמידה על טענה כי התביעה נמחקה מחוסר מעש על אף הסכמת הצדדים כי יינתן פסק דין בתביעה, הינה חסרת תום לב ובית המשפט רשאי להתעלם מהחלטת המחיקה ולתת פסק דין מחדש.
דיון:
6. טענת המשיב כאילו החלטת השחזור אינה עומדת לערעור ועל כן העדר תצהיר תמיכה בבקשת השחזור אינו רלוונטי להליך זה, יוצרת הבחנה מלאכותית בין הליך השחזור לבין בקשת ביטול פסק הדין המשוחזר, אשר ההחלטה בה היא מושא הערעור בפני, ובה העלה המערער, בין היתר, את הטענה בדבר העדר תצהיר התומך בבקשת השחזור. בנסיבות העניין, טענת המשיב לעניין זה נדחית.