פסק-דין בתיק עא 1562/01

1.   ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בכפר סבא ( כב' השופט דוד גדול) בת.א. 6381/97, אשר לפיו נדחתה תביעת המערערים מבלי שחויבו בהוצאות.

2. העובדות :

עניינה של התביעה נשוא הערעור דנן הינו בהפרת הסכם שנחתם בחודש יולי 1996 בין המשיבה 1  - יבואנית משחקי ילדים, לבין  המערערים  - העוסקים בשיווק של משחקים מסוג זה. המשיבים 2 ו-3 חתמו על כתב ערבות אישית למען הבטחת חיוביה של המשיבה 1 לפי אותו חוזה.

ההסכם האמור נועד להסדיר מכירה, שיווק והפצה של הצעצוע "רובי דובי" בשפה הערבית (להלן: " המוצר") למגזר הערבי בישראל ולמדינות ערב.

על פי הוראות ההסכם,  המשיבה 1 היתה אמורה לספק למערערים  2,300 יחידות של המוצר לא יאוחר מ-90 יום ממועד הזמנתו, וזאת תמורת התשלומים הבאים: 5,000 דולר במזומן, 80 אלף ש"ח בשיקים דחויים וכן שתי ערבויות בנקאיות בסכום כולל של 120,000 ש"ח.

בסופו של יום, העסקה כפי שהוסכם עליה לא יצאה אל הפועל, כאשר כל אחד מן הצדדים האשים את זולתו בכישלונה.

בתביעה שהוגשה לבית משפט השלום תבעו המערערים מהמשיבים תשלום בעבור הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מהפרת ההסכם.

במקביל להליכי המשפט שהתנהלו בערכאה הדיונית, נידברו הצדדים ביניהם וביום 17.7.98 הגיעו להסכם פשרה מחוץ לכותלי בית המשפט. אולם גם הסכם הפשרה שנעשה בעל פה לא עלה יפה, שכן נתגלעה בין הצדדים מחלוקת בדבר תוכנו.

בפרוטוקול הדיון בבית משפט השלום מיום 19.9.00, נרשמה הסכמת הצדדים בנוגע להסכם פשרה זה כדלקמן:

"שנינו מסכימים כי היה הסכם פשרה במהלך המשפט. אנו חלוקים בדבר תוכנו של אותו הסכם פשרה. כל צד נתן תצהירים גם לעניין מה היה בהסכם הפשרה. אנו מסכימים כי הסכם הפשרה לא בוטל מעולם על ידי אף אחד מהצדדים...".   

בעניין זה יש לפנות גם להחלטתו של כב' השופט אמיר מיום 21.11.00, אשר בקובעו את התיק להוכחות וסיכומים ציין כי:

"המוסכמות שנרשמו בישיבת יום 19.9.00 עומדות בתוקף. לכאורה, יש בכך שינוי חזית מוסכם לאמור בכתבי הטענות, משום שמדובר בהסכם פשרה שנעשה במהלך המשפט - ואין חולק על עשייתו ועל היותו בתוקף, אלא רק על פרשנותו ותוכנו...".

בית משפט השלום נדרש איפוא להכריע בתביעה שעמדה בפניו בהתאם למוסכמות אלו.

3. טענות הצדדים בפני בית משפט השלום :

בתצהירים שהגישו לערכאה הדיונית, טענו המערערים כי הם עמדו בכל התשלומים שנדרשו לפי החוזה המקורי וכן סיפקו את כל הערבויות שנתבקשו בעבור אספקת הסחורה. המשיבים לעומת זאת, לא מילאו אחר התחייבויותיהם על פי ההסכם, שכן לא רק שלא עמדו בלוח הזמנים שנקצב לעניין מועד אספקת המוצר, אלא גם סיפקו להם מוצר שאינו תואם את האמור בחוזה. המערערים הבהירו כי במקום לספק להם 2,300 יחידות של המוצר בשפה הערבית, סיפקו להם המשיבים 2000 יחידות בשפה העברית, אשר אין להן כל ביקוש במגזר הערבי. נוסף על כך, הסבירו כי המוצר שהגיע לידיהם לא כלל את החלקים הנלווים לו לפי ההסכם, כגון: קופסאות, קוביות וחוברות הדרכה מתורגמות.

המערערים ציינו עוד כי לאחר שהבינו כי המשיבים לא עומדים בדברתם, הם נתנו הוראה לבנק לביטול השיקים הדחויים שהעבירו לו, וזאת במטרה להלחיץ את המשיבים ולגרום להם לקיים את ההסכם. לדבריהם, בסופו של דבר, על אף ההוראה האמורה, שולמו השיקים לבנק בתוספת 5,000 ש"ח וזאת מכוח היותו אוחז כשורה בהם.

לגרסת המערערים, כתוצאה מהפרת ההסכם נגרם להם נזק כולל בסך של 334,000 ש"ח כמפורט להלן:

א.                  5,000 דולר ששולמו במזומן.

ב.                  120,000 ש"ח בגין הערבויות הבנקאיות שחולטו.