פסק-דין בתיק עא 1525/05

בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנהריה, כב' השופט א. שחורי (להלן: "בית משפט קמא") אשר דחה את התנגדות המערערת לביצוע שטרות וחייב אותה לשלם למשיב את הסכומים המפורטים בשטרות.

העובדות כפי שהוכחו הן כדלקמן: המערערת מסרה את השיקים נשוא ההליך בבית משפט קמא (להלן: השיקים") לאדם בשם מאיר לוי, אשר היה אמור לרכוש עבורה סחורה ולשלם בשיקים הנ"ל. השיקים נמסרו לאותו מאיר לוי כאשר הם משוכים על החלק. אותו מאיר לוי מסר את השיקים למשיב. המשיב העביר את השיקים לניכיון לחברה שככל הנראה פועלת בשוק האפור בשם ק.נ.ש.. בכל העת הנ"ל היו השיקים משוכים על החלק ולא נרשם בהם שם של נפרע. חברת ק.נ.ש. רשמה את פרטיה במקום המיועד לציון הנפרע והפקידה את השיקים. אלו חוללו ומשכך היו הדברים החזירה החברה הנ"ל את השיקים למשיב אשר פתח בהליכים לגביית השיקים במסגרת ההוצל"פ. השיקים הוגשו ללשכת ההוצל"פ בקריות ולאחר שהמערערת הגישה התנגדות הועברה ההתנגדות לבית משפט קמא, אשר נתן למערערת רשות להתגונן ובסיומו של ההליך דחה את טענות ההגנה ופסק לזכותו של המשיב.

בית משפט קמא קבע כי חברת ק.נ.ש. היא אוחזת כשורה בשיקים. עוד קבע כי המשיב (התובע) אוחז בשטרות מכוח אחיזתה של ק.נ.ש. וזאת בהעדר ראיה כי אחיזתו כרוכה בנסיבות פסולות ודחה את טענות ההגנה. מכאן הערעור שבפנינו.

דין הערעור להתקבל ופסק דינו של בית משפט קמא להתבטל. אחיזתו של המשיב בשטרות אינה יכולה להיחשב כזו של אוחז כשורה. נבהיר להלן:

ראשית, ובטרם נתייחס למעמדו של המשיב נציין כי לא נסתרה טענת המערערת בבית משפט קמא כי מר לוי, אשר קיבל לידיו את השיקים, לא סיפק תמורה למערערת וכי במערכת היחסים עם אותו לוי רשאית הייתה המערערת לבטל את השיקים מאחר ואינה חייבת ללוי הנ"ל כספים.

כאמור, נקבע בפסק דינו של בית משפט קמא כי השיקים הגיעו אל המשיב כשהם משוכים על החלק, ללא ציון שם של נפרע. המשיב לא רשם את שמו שלו או של מר לוי כנפרע והעביר את השיקים כמו שהם לק.נ.ש. זו רשמה את שמה כנפרע לראשונה.

בנסיבות אלו, על פי העובדות כפי שנקבעו ע"י בית משפט קמא , כאשר הגיעו השיקים למשיב ולק.נ.ש. ללא שם נפרע היו אלו שטרות שעל פניהם אינם שלמים, חסרים בפרט חיוני ואינם ממלאים את הדרישות בפקודה לעצם קיומו של שטר תקין ולכן אין ק.נ.ש יכולה להחשב כאוחז כשורה. ראה לעניין זה דברים שנאמרו בע"א (תל-אביב-יפו) 2010/05 שחף טקס בע"מ נ' אביגדור פלדמן, עו"ד ,  תק-מח 2006(1), 4223 ,עמ' 4228, היפים למקרה שבפנינו:

"סעיף 3(א) לפקודה מגדיר את יסודותיו החיוניים של השטר - יסודות שחובה שהשטר יקיים כדי לבוא בגדרה של הגדרת "שטר חליפין". מסמך יכול להיות חסר איזה מהיסודות המנויים בסעיף 3(א) לפקודה, ויסודות אלה ניתנים להשלמה כאמור בסעיף 19 לפקודה, אלא שאז מורה אותנו סעיף 3(ב) שהמסמך אינו שטר חליפין (ראו: י' זוסמן דיני שטרות (מהדורה שישית, התשמ"ג) 159; להלן:- "זוסמן"). סעיף 19 מאפשר לאוחז להשלים בשטר הן פרט חיוני הן פרט מהותי (ע"א 339/72 חרס קרמית בע"מ נ' קולטון, פ"ד כח(1) 452), אלא שאין בזכות לכאורה להשלים מסמך, הקבועה בסעיף 19 הנ"ל, כדי לגרוע מן האמור בסעיף 28(א), הקובע שכדי לזכות במעמד של אוחז כשורה על האוחז ליטול לידיו שטר כשהוא תקין ושלם לפי מראהו. אוחז שנוטל לידיו מסמך שאינו שלם, קרי, מסמך שחסר בו פרט חיוני כלשון סעיף 3(א) לפקודה - לא נטל לידיו שטר, כהגדרתו בסעיף 3(א), ומשכך אינו יכול להיות אוחז כשורה (ע"א 377/68 מטע, בית חרושת לצורכי מזון בע"מ נ' פרל, פ"ד כג(1) 98; זוסמן, לעיל, בעמ' 265).

לית מאן דפליג שהמערערת נטלה את המסמך כשחסר בו שם הנפרע, שהוא יסוד חיוני. המערערת נטלה לידיה מסמך שאינו שטר, ובהשלמתה הפכה אותו לשטר. לבטח אין לומר שהמערערת נטלה לידיה שטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו, לפי כך - נכונה המסקנה שהיא אינה אוחזת כשורה. קביעת בית משפט קמא מקובלת עלינו.

...שטר שאינו שלם ותקין על פי מראהו, לא כל שכן מסמך שאינו מהווה שטר, אינם יכולים לזכות את האוחז בהגנה שמקנה לו מעמד של אוחז כשורה מכוח סעיף 37(2) לפקודה. התכלית של התנאי הקבוע בסעיף 28(א) לפקודה היא למנוע חשד שעלול לעורר שטר שאינו שלם: "שטר שאינו שלם או אינו תקין לפי מראהו, אינו מקובל על הסוחר ומעורר חשש; אין דרכם של סוחרים ליטול מסמך כזה. מסמך שאינו שלם - יוצא דופן מבחינת תוכנו, ומסמך שאינו תקין - מבחינת צורתו. מסמכים כאלה מעידים על עצמו כי ייתכן שמשהו אינו כשורה והם עצמם אומרים 'דרשני'. אם נתגלה פגם בזכות הקניין שבהם, הנוטל את המסמך הוזהר מראש." (זוסמן, לעיל, בעמ' 265). משנטלה המערערת מסמך שאינו שלם - אין היא יכולה לזכות במעמד של אוחזת כשורה, שכן היא "הוזהרה" קודם לכן.

(ג)   הלכת גויסקי

המערערת אף אינה יכולה להסתייע בהלכת גויסקי, שכן כפי שציין בית משפט קמא, הלכה זו עוסקת במועד סיחורו או נטילתו של שטר, בעוד שבענייננו נטלה לידיה המערערת מסמך שאינו שטר (כאמור, המסמך הפך לשטר רק לאחר שהושלם). מקובל עלינו שאין להרחיב את הלכת גויסקי מעבר לנדרש, בין היתר לנוכח הביקורת שנמתחה עליה בפסיקה (עיינו: ע"א 1560/90 ציטיאט נ' הבנק הבינלאומי הראשון בישראל בע"מ, פ"ד מח(4) 498, 526; ע"א 6909/00 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' קבוצת אריה יצחקי בע"מ, פ"ד נה(4) 83, 85), ...."

מאותם טעמים שפורטו שם לא יכול היה המשיב להיחשב כאוחז כשורה כאשר קיבל לידיו לראשונה את השיקים מאותו לוי ואינו יכול להיחשב כאוחז כשורה גם כאשר קיבל לידיו את השיקים בחזרה מחברת ק.נ.ש. ואלו היו כבר חתומים בחותמת המעידה על חילולם והפגם היה נראה לעין. מכאן שאין הוא יכול להיחשב כמי שאוחז בשטרות לאחר שקיבל אותם בתום לב מאוחז כשורה.

נוסיף עד כי המשיב לא הביא למעשה כל ראיה לבית משפט קמא כי ק.נ.ש. יכולה להיחשב כאוחזת כשורה, וזאת אף אם היו השיקים רשומים על שם אחר כנפרע ומוסבים לק.נ.ש. לא הובאו לבית משפט קמא ראיות כי ק.נ.ש היא אכן גוף משפטי קיים. לא הוצגו ראיות כי ק.נ.ש. קיבלה את השיקים בתום לב ונתנה עבורם תמורה, והרי אפילו לטענת המשיב התמורה, ככל שניתנה, הוחזרה לק.נ.ש.. מכאן שק.נ.ש. עצמה אינה יכולה להיחשב כמי  שאחזה בשיקים כשורה, בעת שהעבירה אותם למשיב.

המשיב קיבל לידיו מק.נ.ש. שיקים שהם פסולים והפגמים נראים על פני השיקים. מכאן שאין הוא יכול להיחשב כמי שאוחז כשורה בעצמו. השיקים הגיעו לק.נ.ש באופן שבו ק.נ.ש. אינה אוחזת כשורה ומכאן שאין למשיב זכויות בשיק.

נוסיף עוד כי מעיון בשיק לא נראה כי בשלב כל שהוא נרשם שמו של המשיב ע"ג השיק, לא כנפרע ולא כמי שהשיק הוסב לטובתו.

מכל הטעמים הנ"ל  דין הערעור להתקבל ויש לקבוע כי המשיב לא הוכיח את זכותו לקבלת כספים מהמערערת מכוח השיקים שהוצגו לפירעון כמפורט בפסק דינו של בית משפט קמא.

בהתאם אנו קובעים כי פסק דינו של בית משפט קמא מבוטל ותביעת המשיב כנגד המערערת נדחית.

המשיב ישא בהוצאות המערערת בשתי הערכאות בסכום כולל של 4,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.