פסק-דין בתיק עא 1513/05

א.    ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ מיום 17.2.2005 (כב' הרשם ב' יזרעאלי), אשר דחה את בקשת המערערים בטענת "פרעתי".

ב.     עיקרי העובדות הצריכות לענין

המנוחה רחל בלינקוב ז"ל ( להלן: "המנוחה") היתה הבעלים של מגרש הידוע כחלקה 137 בגוש 3935 בראשון לציון.

המערערים 1 ו-2 הינם עורכי דין העוסקים, בין השאר, ביזמות במקרקעין.

המערערת 3 הינה חברה בבעלותם של המערערים 1 ו-2.

ביום 25.8.2003 ניתן בבית המשפט השלום בראשון לציון (כב' השופט א' ד' גולדס) פסק דין, בו קבע כי המערערים הפרו הסכם קומבינציה שנכרת בין המערערים ובין המנוחה.

בפסק הדין חוייבו המערערים 2 ו-3 בתשלום הסכומים הבאים:

א)    סך בשקלים שווה ערך ל-5000 $, לפי שער הדולר ביום 17.10.01, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. סכום זה, הינו סכום הפיצוי שנקבע בהסכם שנכרת בין הצדדים, בגין האיחור במסירת הדירות שהוקצו למנוחה, במסגרת הסכם הקומבינציה.

ב)     סכום פיצוי מוסכם מופחת, בסך של 50,000 ש"ח, בגין האחור בן 53 יום, שאיחרו המערערים במימוש התחייבויותיהם מכח הסכם הקומבינציה.

ג)       הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ש"ח, כשהם נושאי הפרשי הצמדה וריבית, מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל (כעולה מהחלטת בית המשפט, מיום 21.9.2003, בבקשה לתיקון טעות סופר).

ביום 15.9.2003 הועברה למערערים דרישה לתשלום סכומי פסק הדין, בסך כולל של 141,144 ש"ח.

בהעדרה של שומת הוצאות כדין, שילמו המערערים ביום 2.10.2003 סך של 110,000 ש"ח על חשבון החוב, עקב מחלוקת שנפלה בין הצדדים בשאלה, האם כלולות הוצאות השמאי והגישור בכלל הוצאות המשפט.

ביום 10.2.2004 שילמו המערערים למשיבים, סכום נוסף של 25,660 ש"ח.

בסופו של יום, נותרו המערערים חייבים, לשיטת המשיבים, סכומי כסף שונים, אשר המערערים חולקים על חיובם בהם.

לגבית סכומי כסף אלו, פתחו המשיבים 3 תיקי הוצאה לפועל:

א)    תיק הוצל"פ 8-04-03468-21 כנגד המערערים 2 ו-3 בגין יתרת החוב, שטרם שולם, לטענתם, בהתאם להוראות פסק הדין.

ב)     תיק הוצל"פ 9-04-03469-21 שנפתח כנגד המערער 1.

ג)       תיק הוצל"פ 7-04-03470-21 כנגד המערער 2 לתשלום סכום המע"מ, על חיובו בתשלום שכ"ט עו"ד.

המערערים הגישו ביום 2.8.2004 שתי בקשות נפרדות בטענת "פרעתי":

א)    בקשה בטענת "פרעתי" מטעם המערערים 2 ו-3, לפיה, אינם חבים בתשלום מע"מ, על שכ"ט עו"ד שנפסק למשיבים, מהטעם שתשלום המע"מ הועבר על ידם ישירות לרשויות מס ערך מוסף, והוצאת "חשבונית עצמית". כן טענו המערערים, כי יש להצמיד את הוצאות המשפט שנפסקו לחובתם, למועד מתן פסק הדין, ולא למועד תשלומן בפועל.