פסק-דין בתיק עא 1490/02

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב בת.א. 62015/94 (כב' השופטת ד"ר דפנה אבניאלי) אשר דחתה את תביעת המערערת לתגמולי ביטוח ולפיצויים נזקיים.

לטענת המערערת ביום 23.05.94 נגנבה מרשותה משאית מדגם "איווקו" עליה הותקן מנוף. משסירבה חברת הביטוח המשיבה 1 (להלן: "מעוז") לפצותה בגין הגניבה הוגש כתב תביעה על- ידה המסתמך על פוליסת הביטוח ומכאן הדרישה לתשלום תגמולי ביטוח או פיצוי במסגרת דיני הנזיקין בשל התרשלות המשיב 3 (להלן: "סוכן הביטוח") והמבטחת של משיב זה המשיבה 2 (להלן: "איילון").

בפסק הדין, לאחר שערעור מוקדם על פסק דין קודם נתקבל והעניין הוחזר לערכאה הדיונית, קבעה השופטת הנכבדה (ד"ר דפנה אבניאלי) את העובדות הבאות:

1)       פוליסה מקורית לביטוח המשאית נשוא  הדיון (ללא המנוף) הוצאה לתקופה מיום 01.08.93 עד 31.12.93 (להלן: "תקופת הביטוח הראשונה").

2)       תקופת הביטוח הקצרה הגיעה לסיומה. היא היתה אמורה להתחדש לתקופה נוספת, אלא שהצדדים לא הגיעו להסכמה בנוגע לשיעור דמי הביטוח לתקופת הביטוח הנוספת, קרי לשנת 1994. מכאן שלא נשתכלל ביניהם חוזה הואיל ולא היה כלל קיבול מצד המערערת להצעת הביטוח של מעוז.

3)       מנהל המערערת היה מודע לכך שיש לחדש את הפוליסה ולכן שוחח גם עם סוכן הביטוח שהפנה את תשומת ליבו כי נושא הפרמיה "לא נסגר".

4)       אין מחלוקת כי בתאריך 30.05.94, לאחר אירוע הגניבה, פנתה המערערת באמצעות סוכן הביטוח למעוז וביקשה כי זו תנפיק לה פוליסה רטרואקטיבית לשנת 1994 בטענה כי לאחת המשאיות אירע "נזק קטן". בדיעבד הסתבר כי המדובר בנזק של גניבת המשאית, לכן בשלב הראשון דחתה מעוז בקשה זו "עקב הצגת נתונים שאינם נכונים ומטעים". במכתב נוסף, הודיעה מעוז כי הכיסוי הביטוחי התבקש לאחר שהמשאית כבר נגנבה ומכאן שהיא לא תפוצה. פניה זו, הבהיר בית המשפט, להוצאת פוליסה בעלת תכולה רטרואקטיבית מעידה כי המערערת היתה מודעת היטב לעובדה שהפוליסה לא התחדשה מאליה.

5)       מכאן הגיע בית המשפט למסקנה כי הפוליסה נשוא הדיון לא הוארכה, המערערת ידעה היטב על כך ומשום כך ראוי לדחות את התביעה.

6)       באשר לתביעה הנסמכת כנגד המשיבים 2 ו-3, היינו סוכן הביטוח ואיילון, קובע בית המשפט כי המנוף לא בוטח, לא נתבקש ביטוח, לא נחתמה הצעת ביטוח בעניינו ולא הוכחה התרשלות כלשהי מטעמו של סוכן הביטוח. מכאן נדחתה גם התביעה כנגד סוכן הביטוח בגין רשלנות וכנגד איילון שביטחה את האחרון בביטוח אחריות מקצועית.

פסק הדין נפנה בהמשך לדיון בטענות אחרות של הצדדים שאין בהן כדי להשפיע על תוצאת פסק הדין.

על כל אלה הערעור שלפנינו.

דין הערעור להדחות. לפני הערכאה הדיונית באו הראיות וסיכומים וסיכומי השלמה. המערערת לא הסכימה עם דמי הביטוח שנדרשו הימנה כבר באשר לפוליסה המקורית שהיתה לתקופת זמן קצרה ביותר. היא גם לא הסכימה לדמי הביטוח באשר לפוליסה לתקופה הנוספת. מכאן שבצדק נקבע על ידי הערכאה הדיונית כי לא היה מקום לקבוע שבנסיבות העניין הוארכה הפוליסה בין באופן אוטומטי ובין בהסכמה שכן, כל חידוש מותנה בהסכמה שבין הצדדים להמשך ההתקשרות ביניהם ובמקרה דנן לא היתה הסכמה.

על העדר הסכמה ניתן היה ללמוד גם מפניית המערערת להוצאת פוליסה רטרואקטיבית. בקשה זו, כפי שנקבע בפסק הדין, מעידה כי הצדדים, ובוודאי המערערת, ידעו כי לא היה במקרה דנן הסכמה להמשך ביטוח המשאית אצל מעוז ומכאן תימוכין להעדר קיומה של פוליסה בזמן הרלבנטי.

לעניין טענת התרשלות בגין אי ביטוח המנוף. עובדתית נדחתה הטענה כי בכלל נתבקש ביטוח המנוף. באין בקשה כאמור אין גם התרשלות.

השופטת המלומדת בחנה את שלל הטענות כפי שהועלו בפניה והוציאה תחת ידיה פסק דין המבוסס על ממצאים עובדתיים אשר אין זה המקרה בו נוכל אנו כערכאת ערעור לדחותם. הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק תומכים במסקנה המשפטית ולא גילינו בפסק הדין כל טעות שבחוק.

במקרה מעין זה אל לנו להיכנס לפני ולפנים של כל המחלוקת העובדית והמשפטית ולבחון אותה מבראשית ואין אנו נדרשים להציג פסק דין משלנו העונה על מכלול השאלות שהתעוררו לצד פסק דינה של הדרגה הראשונה, אלא עלינו רק להיווכח כי מה שהחליטה הדרגה הראשונה עומד במבחן הראיות, המשתמע מהן ומהדין (ע"א 323/89 קוהרי נ' מ"י, פ"ד מה(2) 142, 168; ע"א 478/88 בקר נ' שטרן, פ"ד מב(3) 680, 679; א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שביעית מעודכנת תשס"ג) עמ' 523).

אשר על כן ולאור האמור לעיל, הערעור נדחה בזאת. המערערת תישא בהוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 20,000 ש"ח לכל אחת מהמשיבות 1 ו-2 בצירוף מע"מ, ריבית והפרשי הצמדה מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

הפיקדון שהופקד על ידי המערערת יועבר למשיבות 1 ו-2 באופן שווה על חשבון פסיקת ההוצאות דלעיל.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום יט  באדר, תשס"ו (19 במרץ 2006) בהעדר הצדדים.