פסק-דין בתיק עא 1487/07

1. המערער, יליד 1983, הוכר כנכה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), בגין חבלה מ- 8/04, במהלך שירותו הסדיר.

2. ועדה רפואית ראשונה, שבדקה את המערער ב- 20/12/04, בסמוך למועד הפציעה, קבעה לו נכות זמנית בשיעור 43%. ועדה חוזרת, שבדקה את המערער ב- 27/2/06, התרשמה מהטבה במצב חלק מהפגימות הזמניות, שבינתיים הפכו לקבועות. ועדה זו האריכה את תקופת הנכות הזמנית לפגיעה בעצב הטיביאלי והעמידה את דרגת הנכות הזמנית הכוללת על 31%.

3. על ההחלטה הוגש ערעור לועדה רפואית עליונה (להלן: " הועדה"), שהתכנסה בשני מועדים, בהרכב של נוירולוג, פלסטיקאי ואורטופד. הועדה קיימה שתי ישיבות שבסופן דחתה את הערעור והותירה את החלטת הועדה הרפואית מהדרג הראשון על כנה.

4.      הועדה קבעה למערער נכות כוללת של 31% לפי הפירוט הבא:

1.      צלקת ניתוחית כולל שתל עור בשטח קטן גפה ימנית תחתונה 5% לפי ס' 75(א)(3).

2.      מ.א. שבר דו פטישוני עם הגבלה בתנועות הקרסול 10% לפי ס' 48(3)(א)II.

3.      שבר גוף חוליה 1L 5% לפי סע' 37(3)(א)II.

4.      שבר גוף חוליה 4L עם תזוזה ניכרת 5% לפי סע' 37(3)(א)III.

5.      פגיעה בעצב טיביאלי בצורה בינונית 10% לפי סע' 37(3)(א)II.

5.      המערער מערער על קביעות הועדה ביחס לצלקות, לתנועות הקרסול, ולשבר בחוליה L4. בנוסף טוען המערער, כי הועדה לא פעלה כנדרש על פי סעיף 37(3) סיפא למבחנים ולא פסקה לו אחוזי נכות בגין כאבי גב בנוסף לאחוזים שנקבעו לו בגין השבר בעמוד השדרה ולא התייחסה לפגימה נוספת על פי ס' 49(2) למבחנים.

נבחן טענותיו אלה של המערער אחת לאחת.

צלקות

6.      מדובר בקביעה מקצועית-רפואית של הועדה. אין מקום להתערבות בימ"ש. המערער לא מציין מה הנקודה המשפטית בהקשר לפגימה זו עליה הוא מערער. הועדה בדקה את הצלקות ותיארה אותן בפרוטרוט. הועדה נדרשה לאחוזי הנכות שהעניק המומחה מטעם המערער (פרופ' נרובאי) לפי תקנות המל"ל, וציינה, כי הועדה פועלת לפי תקנות אחרות שלפיהן זכאי המערער ל- 5% לפי סעיף 75(א)(3).

עיינתי בחוות הדעת של פרופ' נרובאי. בשום מקום בחוות הדעת לא נאמר, כי הצלקות גורמות להפרעה תפקודית, תנאי הנדרש לפי ס' 75(א)(4). כך שלא ברור לי מניין קביעתו של ב"כ המערער בס' ג' לערעור, כי מדובר בצלקות הגורמות להפרעה תפקודית, כאשר המומחה מטעמו לא קובע זאת. לפיכך אני דוחה את הערעור בנקודה זו.

תנועות הקרסול

7. הועדה קבעה למערער 10% נכות, בשל כך שישנה הגבלה בתנועות הקרסול, לפי פרט 48(3)א(2) המכוון להגבלה בצורה בינונית.

לטענת המערער, בהסתמך על חוות הדעת של פרופ' נרובאי, התאמת הסעיף לפגימה אינה נכונה, מאחר ומצב הקרסול מתאים לקשיון לא נח, בהתאם לפרט 48(א)4 המעניק 30%.

הועדה ביצעה למערער בדיקה קלינית והתרשמה ממצבו בהקשר לפגימה בקרסול. הועדה תיארה את ממצאיה בפרוטרוט, ואף ציינה את מגבלת ההליכה ממנה סובל המערער. הועדה לא נקטה במונח "צליעה" לתיאור מצבו של המערער, אך ברור, מתיאור הליכתו כי היא מודעת לקיומה. הועדה קבעה שמצבו של המערער, כעולה מהבדיקות שבוצעו לו, מלמדים על הגבלה בינונית ומכאן קביעתה.

עם זאת, לא מצאתי בהחלטת הועדה התמודדות אמיתית עם הממצאים שנקבעו בחוות דעתו של פרופ' נרובאי ועם הקביעה כי מצבו מתאים לפרט אחר. אילו המחלוקת בין הועדה לפרופ' נרובאי היתה בין הגבלה קלה או בינונית, לא היה מקום להתערבות בימ"ש, שכן אין עדיפות לחוות דעת פרטית. בענייננו מדובר בפרט שונה, הגם שתחת אותו סעיף כללי - הגבלה בינונית לעומת קשיון לא נח, כשהפער באחוזי הנכות הוא גבוה 10% מול 30%. פער שכזה מחייב, מבחינתי, לבד מקביעת ממצאים אחרים בבדיקה הקלינית, גם הנמקה ספציפית, תוך התייחסות לנאמר בחוות הדעת בהקשר זה בפרט שבועדה רפואית מדרג ראשון מיום 20.12.04 שובץ המערער בפגימה זו תחת הפרט של קשיון לא נח באופן זמני, מה שמחייב את הצורך בבחינה מעמיקה יותר ובדיקה ספציפית בהקשר זה.

לפיכך, עניינו של המערער בנקודה זו יוחזר לועדה אשר תידרש לטענותיו ולנאמר בחוות הדעת בהקשר לפגימה זו באופן ענייני, לאחר שמיעתו מחדש.

שבר בחוליה 4 L