פסק-דין בתיק עא 1482/03

סגן הנשיא גדעון גינת:

פסק הדין עוסק בסוגיית הגשת ערעור באיחור וכן בנפקות הסדר דיוני בין הצדדים לעניין שמיעת הראיות בתיק, על הערכת מסקנותיו של בית משפט השלום. 

רקע

1.      ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה, בעניין תביעת נזקי רכוש בגין תאונת שרשרת בין 3 כלי רכב (להלן: " התאונה"), שניתן ע"י השופט א. גנון בת.א. (חיפה) 8985/02 ובת.א. (חיפה) 19795/99 שאוחדו.

2.      אירוע התאונה התרחש ביום 12.7.97, כאשר המערערים נהגו ברכב מסוג איסוזו, לפניהם נהג המשיב 2 ברכב מסוג פיאט המבוטח ע"י המשיבה 1, ולפניו נהג רכב המבוטח אצל המשיבה 3. התביעה ת.א. 19795/99 הוגשה ע"י המשיב 2 נגד המערערים. התביעה ת.א. 8985/02 הוגשה ע"י המשיבה 1 כתביעת שיבוב נגד המשיב 2 והמבטחת שלו, המשיבה 3. המשיבים 2 ו- 3 שלחו למערער 1 הודעת צד ג' בת.א. 8985/02. שני התיקים אוחדו, כאמור, ופסק הדין נשוא הערעור ניתן ביום 6.5.03.

3.      תביעה נוספת בעניין התאונה הוגשה בבית משפט לתביעות קטנות בתל אביב ע"י מבוטח המשיבה 1 נגד המערער 1. תביעה זו הסתיימה בהסכם פשרה בין הצדדים, לפיו המערער 1 ישלם לצד השני בגין נזקי הרכב (נספח א' לעיקרי טיעון מטעם המשיבה 3). עוד יש להוסיף באותו עניין כי המערער 1 לא פנה בהודעת צד ג' לאיש מהצדדים האחרים בהליך הנוכחי.

בית משפט השלום

4.      השופט קמא קבע בפסק דינו כי התאונה אירעה בעת שהמערער 1 התקרב במהירות גבוהה יחסית לצומת והתנגש ברכב המשיב 2, שעמד ברמזור. כתוצאה מפגיעה זו, התנגש רכב המשיב 2 ברכב שלפניו, דהיינו הרכב המבוטח ע"י המשיבה 1, שעמד  אף הוא ברמזור אדום. בית המשפט קבע כי בת.א. 19795/99 התובע (המשיב 2) זכאי לפיצוי בגין נזקיו מהנתבעים (המערערים). בת.א. 8985/02 נקבע כי המשיבה 1 זכאית לפיצוי מהמשיבים 2 ו- 3, אשר מצידם זכאים לשיפוי מלא מצד ג' באותו הליך, להלן המערערים, ולכן נקבע כי המערערים ישלמו את הפיצוי למשיבה 1.

הערעור

5.      המערערים טוענים כי תוצאת פסק הדין אינה נכונה, ומכאן הערעור. לטענתם, כלי הרכב המעורבים בתאונה לא עמדו ברמזור בעת שאירע המקרה, אלא היו בנסיעה, והתאונה נגרמה עקב עצירתו הפתאומית של רכב המשיב 2, שהתנגש ברכב המבוטח ע"י המשיבה 1. עוד נטען כי הם אינם אחראים לקרות התאונה, ולכן קביעת בית משפט קמא מוטעית. טענה נוספת היא בעניין המשיבה 1, אשר בת.א. 8985/02 תבעה את המשיבים 2 ו- 3, וכאשר המערערים הם צד ג'. נטען כי השופט דלמטה טעה כשקבע כי על המערערים לפצות את המשיבה 1 בגין נזקיה, שכן המערערים לא היו נתבעים באותו התיק ולכן טעה כשקבע כי טענה זו בעניין שינוי חזית ע"י המשיבה 1 הינה פורמלית גרידא. נטען כי פסק הדין נשוא הערעור ניתן ללא שמיעת עדויות ולכן אין לבית משפט קמא יתרון על בית משפט זה.

הגשת הערעור באיחור

6.      המשיבה 3 בעיקרי הטיעון מטעמה, הסבה את תשומת הלב לכך שכתב הערעור הוגש לבית המשפט כחודשיים לאחר מתן פסק הדין בבית משפט השלום. בפרוטוקול הדיון בערעור מיום 28.6.05 בעמ' 6 שורות 22-23 נטען ע"י עו"ד אפלבוים, ב"כ המשיבה 1, כי דין הערעור להידחות מן הטעם שהוגש באיחור, 48 ימים לאחר המצאת פסק הדין.

7.      תקנה 397 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: " תקסד"א") קובעת כדלקמן:

" המועד להגשת ערעור בזכות על החלטה של בית משפט הוא ארבעים וחמישה ימים מיום מתן ההחלטה, והוא כשאין הוראת חיקוק אחרת הקובעת מועד להגשת הערעור".

      פסק הדין ניתן, כאמור, ביום 6.5.03. הערעור הוגש ביום 29.6.03, דהיינו 54 ימים לאחר שניתן פסק הדין. רלוונטית לעניין מניין הימים להגשת ערעור תקנה 402 לתקסד"א:

                  " מנין הימים שנקבעו בסימן זה יתחיל בין אם ניתנה ההחלטה בפני המערער או המבקש ובין אם ניתנה שלא בפניו, ובלבד שהוזמן כדין לשמוע את ההחלטה; ניתנה ההחלטה שלא בפני המערער או המבקש בלי שהוזמן כאמור, יראו כיום מתן ההחלטה את היום שבו הומצא לו העתק ממנה".

8.      עיון בפסק הדין מעלה כי בית משפט קמא לא הזמין את הצדדים לשמיעת פסק הדין, ובסופו ציין כי המזכירות תעביר העתק הימנו לב"כ הצדדים. לפיכך, רלוונטית לענייננו סיפא תקנה 402, לפיה המועד הנחשב לתחילת מניין הימים להגשת הערעור הוא יום שבו הומצא למערער עותק מפסק הדין.

9.      בהקשר זה יש לציין הוראת חוק נוספת הקשורה למקרה דנן, סעיף 10(א) לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981 (להלן: " חוק הפרשנות"):

" 10. תקופות