פסק-דין בתיק עא 1476/05

ענייננו בערעורים מאוחדים: ערעור אזרחי 1431/05 על החלטת כב' השופטת חנה ינון אשר דחתה את בקשתו של המערער, אריאל פראלטה (להלן: "המערער"), למחיקת הכותרת בסדר דין מקוצר בתביעה שהוגשה, בין היתר, גם כנגדו על ידי בנק המזרחי המאוחד בע"מ (להלן: "המשיב"); הערעור השני הוא ערעור בתיק 1476/05 על דחיית בקשתו לרשות להתגונן של המערער ופסק הדין שניתן בהמשך להחלטה זו.

לעניין ע"א 1431/05 - מחיקת כותרת :

כתב התביעה שהוגש על ידי המשיב, בנק המזרחי המאוחד בע"מ (להלן: "המשיב"), עניינו באשראי שהעמיד הבנק המשיב למשיבות הפורמאליות מסובין בע"מ, המשיבה הפורמאלית מס' 2, ולא.א.א. אפליקיישן אוף ארכיטקטואל אסמבלי, המשיבה הפורמאלית מס' 3 וכנגד חסין שמואל, המשיב הפורמאלי 4 (להלן: "המשיבים הפורמאליים"). המערער היה בזמנים הרלבנטיים לכתב התביעה מנהל בחברה המשיבה הפורמאלית 2 ובעל 20% מהמניות בה. כמו כן, ערב בערבות בלתי מוגבלת בסכום להבטחת כל חוב שיחובו בו המשיבות בגין אשראי שניתן להן על ידי המשיב. כתב הערבות צורף כנספח לכתב התביעה. כמו כן, צורפו לכתב התביעה הסכם תנאי עסק כלליים עליהם חתומות המשיבות הפורמאליות, בהן הוגדר האשראי בהתאם להסכם תנאי עסק כלליים עליהם חתומות המשיבות לעיל (הסכמים שצורפו כנספחים א' וג' לכתב התביעה),  האשראי שהועמד להן, הוגדר ככזה הכולל, בין השאר, כל אשראי חוזר, אשראי חד פעמי, הלוואות, ניכיון שטרות, משיכת יתר, מתן ערבות וכן כל עסקה או פעולה אחרת שלפיה או בעקבותיה נוצרים או עשויים להיווצר חובות או התחייבויות מהלקוח כלפי הבנק.

על פי הוראות ההסכמים התחייבו החברות המשיבות הפורמאליות לסלק כל סכום המגיע לבנק המשיב בתוך שבעה ימים מתאריך הדרישה הראשונה וכי סכום שלא יסולק ישא ריבית מירבית כמשמעותה בהסכם. כן נרשם בהסכמים כי הרישומים בספרי הבנק יחשבו לנכונים וישמשו הוכחה לכאורה נגד החברות לפרטיהם, הוכחה לכאורה לקיומם של הרישומים ולנכונות הפרטים. הוראות דומות נמצאות גם בכתבי הערבות עליהם חתם המערער, בין היתר כי רישומי הבנק ישמשו ראיה לכאורה נגד הערבים ויחייבו אותם לכל דבר ועניין הנוגע לסכום החוב ולכל עניין אחר הקשור בחוב.

עותק מדפי החשבון האחרונים, המתייחסים לחוב של החברות, וטבלאות הריבית וחשבונות החברות שנכונותם אושרה כתעודה מוסדית על ידי המשיב צורפו גם הם כנספח לכתב התביעה.

המערער עתר לפני הערכאה הדיונית למחיקת כותרת בסדר דין מקוצר וזאת מהטעם כי התביעה איננה עונה על דרישות תקנה 202(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, הן לעניין העדר ראיה שבכתב והן לעניין היות הסכום סכום קצוב.

לטענת העדר ראיה שבכתב סבור היה המערער כי משלא צורף הסכם הלוואה של חברת מסובין לכתב התביעה, דין הכותרת בסדר דין מקוצר להימחק.  באשר לטענה כי הסכום איננו קצוב נטען  כי אין די בציון יתרת חוב ההלוואה בדף היתרה הסופי שצורף לכתב התביעה כדי לעמוד בדרישת הסכום הקצוב באשר אין כל אפשרות לחשב סכום זה מתוך העובדות שפורטו בכתב התביעה.

בהחלטתה קבעה השופטת הנכבדה כי די במסמכים שהוגשו וצורפו לכתב התביעה ובהמשך הועברו אליו מסמכים נוספים על פי בקשתו כדי לדחות את הבקשה למחיקת כותרת. גם טיעונו בדבר היות הסכום סכום לא קצוב נדחה בהחלטה. מציינת השופטת הנכבדה כי לאור סעיף 20 לכתב הערבות עליו חתם המערער, בו נקבע כי ניתנת עדיפות ראייתית למסמכי הבנק, רישומי הבנק ייחשבו כנכונים וישמשו הוכחה מספקת כלפי המערער ואין צורך לתמוך את סכום התביעה בפרטים נוספים לגבי מרכיב ההלוואה ומרכיב הריבית. עוד צויין שם כי פירוט יתרת החוב במסמך שצורף לכתב התביעה ופירוט חישובי הריבית עונים על הדרישה לסכום קצוב, כפי שפורשה בפסיקה ובספרות המשפטית.

לאחר שעיינו בעיקרי הטיעון מטעמו של המערער ושמענו את באת-כוחו בדיון שלפנינו, לאור כתב התביעה והנספחים לו, אנו סבורות כי דין הערעור על החלטה זו להידחות.

על פי תקנה 202(1)(א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 תביעה בסדר דין מקוצר תתבסס על חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא, ובלבד שיש עליהם "ראיה בכתב". משצורפו לכתב התביעה הסכמי עסק כלליים עליהם חתומות החברות המשיבות הפורמאליות. בצירוף לכך גם כתב הערבות עליו חתם המערער, אשר התחייב לשלם למשיב את כל הסכומים שידרשו על חשבון סכום הערבות, כמו כן הופטר המשיב מלהמציא למערער חשבונות או הוכחות לחוב וכן הסכים כי כל הרישומים בספרי המשיב ייחשבו כנכונים וישמשו הוכחה מספקת נגדו לכל פריטיהם - עמד הבנק המשיב בחובת הראיה בכתב כנדרש בסעיף 202(1)(א) הנ"ל. ראה בעניין זה "סוגיות בסדר דין אזרחי", אורי גורן, עמ' 368 מהדורה שמינית.

"כתב ערבות הקובע שעל הנתבע לשלם כל סכום שהתובע ידרוש, בלי שיהיה על האחרון לנמק את דרישתו, מנסח בדרך זו מנגנון לקביעת גובה הסכום ובכך מתקיימת הדרישה לראיה שבכתב, במובן תקנה 202(1)(א) לתקנות".

וכן ראה גם ע"א 3568/98, פ"ד נד(2), 85, 88.

וכן ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ ואח' נ' בנק למסחר בע"מ , פ"ד מז(5) 133:

"בכל הנוגע להיקף המסמכים שעל התובע לצרף לתביעה בסדר דין מקוצר, הגישה היא מקלה, מדובר בדרישה מינימאלית. כשמדובר בתביעתו של בנק כנגד לקוח, יוצא הבנק ידי חובתו בצירוף ההסכמים ובפירוט היתרה הסופית (ההדגשות במקור) . כל שאלה אינם מאפשרים לנתבע להתגונן כראוי, זכותו לדרוש מסמכים ופרטים נוספים. אם לא ייענה, כי אז יוכל לקבל רשות להתגונן".

וכן ע"א 688/89 הלולים (אריזה ושיווק) בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ , פ"ד מה(3):

"די בצירוף ההסכמים ופירוט היתרה הסופית, ואין חובה על התובע לצרף את כל ספריו, שיפרטו כיצד חושב הסכום אותו הוא תובע. זהו שלב מקדמי לדיון, שאינו מצריך כניסה לכל פרטי הראיות ובחינה מדוקדקת של התשתית הראייתית המקפת שמצויה בידי התובע להוכחת תביעתו על כל פרטיה. עדיף כמובן, שיצורפו כל המסמכים הדרושים כדי לסייע לנתבע להתגונן הגנה ראויה, אך אם אלו לא צורפו, אין מניעה מהנתבע לפנות לתובע ולבקש את מסירת פירוט החשבונות והמסמכים לידיו. אם לא ייענה לבקשה כזו,  יוכל לקבל רשות להתגונן, שתחייב את התובע להוכיח תביעתו" (ההדגשות במקור).

אין חולק כי המערער באמצעות בא-כוחו פנה אל המשיב וקיבל את כל דפי החשבון של המשיבות, הסכמי ההלוואה עימן, כתבי הערבות, הסכמי שיעבוד וכן כל מסמך הקשור לחשבונות הרלבנטיים לכתב התביעה. די, איפוא, בכל מה שהועבר אליו כדי לאפשר לו להגיש בקשת רשות להתגונן מסודרת.

ונוסיף על כך, הטענה כאילו על הבנק המשיב להציג כל מסמך ומסמך הנוגע לרכיבי אשראי שונים בגינם הוגשה תביעה מסכלת מיני וביה את השימוש בסדר דין מקוצר שכן סכום התביעה הכולל רכיבי אשראי רבים ביניהם הלוואות, שיקים, ניכיון שטרות, משיכת יתר, כרטיסי אשראי וכו'. אם נאמץ את הטענה שעלתה מטעם המערער לפיה על המשיב להציג כל ראיה בכתב עבור כל אחד ואחד מן הרכיבים מהם נוצר החוב, התוצאה תהא הכבדה שלא לצורך על ההליך בכלל ועל העיקרון העומד מאחורי תביעה בסדר דין מקוצר בפרט.

מהו סכום קצוב? על כך מצינו בספרו של כב' השופט ד"ר י. זוסמן, "סדרי הדין האזרחי", מהדורה שביעית, עמ' 657: