פסק-דין בתיק עא 1462/04

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט מ. שנהב) מיום 28.10.03  (ת"א 98574/00) שבו דחה בית המשפט את התביעה שהגיש המערער נגד המשיב בגין נזקי גוף.

1.    רקע

(א)        המערער, פועל בניין, עבד כעוזר טפסן אצל המשיבה מס' 1 (להלן: " המשיבה") שהיא חברה לבנייה. ביום 25.8.98 עבד המערער בקומה שנייה באתר בנייה בו עבדה המשיבה ועסק בהעברת קרשים. לפתע נפל המערער ארצה  ונגרמו לו נזקי גוף.

(ב)        המערער הגיש תביעה לבית משפט קמא ובה עתר לחייב את המשיבה, ואת המשיבה מס' 2 שביטחה את המשיבה, בפיצויים בגין נזקיו .

2.    פסק דינו של בית משפט קמא

(א)        בית משפט קמא שמע את הראיות ודחה את התביעה מהטעם ש" התשתית הראייתית שהונחה ע"י התובע דלה ביותר, לא ניתן להבין הימנה דבר או ראשיתו ושאלות מהותיות רבות נותרו ללא מענה (כמו מהיכן בדיוק נפל התובע ומה גרם לנפילתו). בהתבסס על התשתית הראייתית הדלה לא ניתן לקבוע קביעה עובדתית כלשהי ובוודאי לא מבוססת או רצינית, שכן למעשה קיימת עדות לקונית ומצומצמת של התובע וטענות למכביר של פרקליטתו בסיכומיה" (עמ' 5 לפסק הדין סעיף (ג))

(ב)        בית המשפט סבר שהתיאור המצומצם שתיאר המערער את התאונה והעדרן של ראיות לביסוס תביעתו מעוררים " תמיהה וחשד כי יש לתובע מה להסתיר שאחרת לא ברור מדוע קימץ במילותיו והותיר תמונה כה חלקית, מעורפלת ולא ברורה והאם אכן סמך על כך כי יוכל להבהיר ולהוסיף פרטים במהלך חקירתו הנגדית (שלא הייתה בשל תבונתו הרבה של ב"כ התובע [צ"ל - הנתבע] שלא אפשר זאת לתובע)." (עמ' 5 לפסק הדין סעיף ה)

(ג)         בית המשפט מצא שעדותו של ע"ה 1 מר יהודה דדוש שהיה מנהל עבודה אצל המשיבה  אינה מספקת כדי לתמוך בעדותו היחידה של המערער בדבר נסיבות התרחשותה של התאונה.

(ד)        בסופו של דבר מצא בית המשפט שהמערער " כשל בהוכחת נסיבות הארוע ויסודותיו העובדתיים כשל של ממש בנטל ההוכחה הראשוני המוטל על שכמו, כך שהנתבעות לא נדרשו כלל לשאת בנטל ההוכחה המשני שעדיין לא גולגל לפתחן" (עמ' 6 לפסק הדין סעיף 9). בית המשפט הוסיף וקבע שאין ממש בטענת המערער ככל שהסתמך על הפרה של הוראת סעיף 50 לפקודת הבטיחות בעבודה, התש"ל 1970 מפני שהוא לא ביסס תשתית עובדתית להחלתה. 

3.    הטענות בערעור

(א)        ב"כ המערער טען לפנינו שהיה בחומר הראיות כדי להעביר את נטל ההוכחה אל המשיבה והייתה זו היא שכשלה בהרמתו.

(ב)        ב"כ המשיבה תמך בפסק הדין מנימוקיו תוך ששם דגש על העדר ראיה לאופן שבו אירעה התאונה.

4.    דיון והכרעה

(א)        לאחר שעיינו בכל החומר שלפנינו ושמענו את פרקליטיהם של בעלי הדין אנו סבורים שדין הערעור להתקבל משום שהיו לפני בית משפט קמא ראיות מספיקות להוכחת הקשר הסיבתי שבין נפילת המערער מהקומה השנייה לבין רשלנותה של המשיבה, ונבהיר את דברינו.

(ב)        לא הייתה מחלוקת שהמערער אכן נפל תוך כדי עבודתו מהקומה השנייה של הבניין שבו עבד. המערער טען, בתצהיר עדות ראשית שעשה, שהנפילה נגרמה מפני שהמשיבה לא התקינה מעקות בטיחות ובכך יצרה מצב שבו היה חשוף לסכנת נפילה, כפי שאכן אירע (סעיף 8 לתצהירו). המערער הוסיף והצהיר שהמשיבה " לא סיפקה הדרכה כלל באשר לעבודה, הסכנות הטמונות בה ואמצעי הזהירות שיש לנקוט על מנת להימנע מהן" (סעיף 9 לתצהירו), וכך גם לא סיפקה לו ולעובדים אחרים אביזרי בטיחות כגון קסדה וחגורות (סעיף 10 לתצהירו).

ב"כ המשיבה החליט משיקוליו שלו שלא לחקור את המערער על תצהירו.  אין צריך לומר שהימנעות מחקירה מתפרשת בדרך כלל נגד הצד המוותר על החקירה ומשמעות הדברים היא שאין הוא חולק על הגרסה שעליה העד מעיד (ע"א 176/83 רדום נ' ארגון נהגים ברעננה בע"מ תק-על 86(3) 486, בסימן 5 לפסק הדין). גם אם קימץ המערער במלים ואמר את שאמר לשליש ולרביע, עדיין היה בדבריו די כדי שהמשיבות תחקורנה אותו אם סברו שאין ממש בגרסתו. ברור לכל בר בי רב שמי שאינו עושה מעקה במקום שצריך לעשותו, אם מכוח הוראות פקודת הבטיחות בעבודה אם מטעמים של היגיון בריא, הרי הוא מתרשל, ואם פלוני נופל מגג או מקומה גבוהה שאין בה מעקה ונגרם לו נזק הרי לפניך רשלנות כמובנה בס' 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

(ג)         אם לא די בכך באה עדותו של מר דדוש שהעיד מטעם המשיבה והוסיפה תמיכה לעדותו של המערער. בתצהיר העדות הראשית שעשה לא הכחיש מר דדוש את טענת המערער שהמשיבה לא התקינה מעקות. מר דדוש הצהיר שבאתר הבנייה התקינה המשיבה מנוף "לשירות העובדים ולעזרתם" ואף על פי כן בחר המערער שלא להשתמש במנוף כדי להרים ולהעביר את הקרשים, אך בכך לא שלל את הרשלנות שבאי התקנת מעקות. מר דדוש המשיך והצהיר שלאחר התאונה נסע עם המערער לבית החולים וזה סיפר לו שנפל לאחר שהרגיש סחרחורת בזמן שרצה למסור קרש לעובד אחר.

בחקירה שכנגד השיב מר דדוש לשאלות ב"כ המערער ואמר שהמערער סיפר לו, באתר הבנייה, מייד לאחר נפילתו,  כי נפל בשל סחרחורת. אמנם בתשובה לשאלה בחקירה שכנגד אמר מר דדוש שהיו פיגומים ומעקות בקומה השנייה אך בד בבד הוסיף ואמר " כנראה שפרקו אותם כדי לעלות למעלה, או שנפל יחד איתו - יחד עם המעקה. או שפרקו את זה או שזה נפל יחד איתם." (פרוטוקול עמ' 7). בין כך ובין כך תומך העד בטענות המערער כי המשיבה התרשלה.

משלא חקר ב"כ המשיבה את המערער לא היה מקום להעלות חשדות ותמיהות כלפי המערער שבסופו של דבר אין חולק שנפגע בנפילה והיה מוכן להיחקר בחקירה שכנגד.