פסק-דין בתיק עא 1450/07

1.       בפני כתב ערעור אשר הוגש על ידי אופן סקיי בע"מ (להלן: " המערערת" או " התובעת") כנגד POLSKIE LINIE LOTNICSE (LOT POLISH AIRLINES) (להלן: " המשיבה" או " הנתבעת") ועניינו - החלטתו של כב' הרשם א. אורנשטיין מיום 15.2.07 (להלן: " ההחלטה").

2.       בין התובעת לבין הנתבעת שהינה חברת התעופה של ממשלת פולין, נוהל מו"מ לפיו תשמש התובעת סוכנות בלעדית של הנתבעת בישראל.

3.       בכתב התביעה טוענת התובעת כי בין הצדדים התגבש הסכם מחייב, תוך ציפייה והסתמכות מצידה כי היא תמונה כסוכנות מכירות כללית (G.S.A) ובלעדית של הנתבעת בישראל. התובעת טוענת כי לאחר חתימת מזכר ההבנות ביום 18.1.05 על ידי שני הצדדים (להלן: " מזכר ההבנות") היא נערכה והתארגנה לקיום חלקה בהסכם, תוך ביצוע השקעות כספיות רחבות היקף.

בהמשך הוסדרו בין הצדדים נושאים נוספים הנדרשים לצורך מימוש ההסכם, ובסופו של יום התגבש נוסח סופי של ההסכם (נספח ו' לכתב התביעה להלן:" טיוטת ההסכם").

זה המקום לציין כי הן במזכר ההבנות והן בטיוטת ההסכם צויין כי ההסכם בין הצדדים כפוף לאישור מועצת המנהלים של הנתבעת. התובעת אף ציינה בכתב התביעה כי פרטי טיוטת ההסכם מקובלים עליה, למעט שני שינויים אשר אינם רלבנטיים לערעור זה. בסופו של דבר, לא נחתמה טיוטת ההסכם על ידי מועצת המנהלים של הנתבעת, והיות ולטענת הנתבעת, נבעה הימנעותה של מועצת המנהלים של הנתבעת מחתימה על ההסכם מטעמים בלתי רלבנטיים, יש לראות את טיוטת ההסכם כמחייבת וכאכיפה, ולפיכך הגישה את התובענה נשוא הערעור אשר בפני, ובגידרה עתרה הן לפיצויי הסתמכות והן לפיצויי קיום. הנתבעת הכחישה את טענות התובעת, ואף הגישה תביעה שכנגד, ובקשה לקבוע כי הדין החל על התובענה הינו הדין הפולני.

החלטת כב' הרשם אורנשטיין

4.       כב' הרשם אורנשטיין קבע כי יש להיעתר למבוקש, וקבע כי הדין החל על הסכסוך הינו הדין הפולני, וזאת על סמך טענתה של המערערת עצמה על פיה נכרת בין הצדדים הסכם מחייב, אשר בא לידי ביטוי הן במזכר ההבנות שנחתם על ידי שני הצדדים, והן בטיוטת ההסכם שתוכנה היה מוסכם על שני הצדדים (למעט שני ענינים זניחים שאינם חשובים לצורך ההכרעה בערעור), ודוק: הן במזכר ההבנות החתום על ידי שני הצדדים נקבעה ברירת הדין על פיה:

" The Mou is governed by polish law "

      והן בסעיף 31 לטיוטת ההסכם נקבע באופן דומה ועקבי:

" this agreement is governed by polish law "

עוד קבע כב' הרשם אורנשטיין כי יש להבחין בין תניית שיפוט הקובעת את מקום השיפוט (הפורום) לבין סעיף הקובע את ברירת הדין על פיו ייבחן הסכסוך, והיות וההסכמות שפורטו הן במזכר ההבנות והן בטיוטת ההסכם מתייחסות לדין החל על החוזה, ולא למקום השיפוט, יש ללכת אחר אותן הסכמות ולקבוע כי הדין הפולני חל על החוזה.

כב' הרשם א. אורנשטיין אף התייחס לסיכומי התשובה של המערערת, וקבע כי הטענות המועלות שם אינן יכולות לדור בכפיפה אחת עם טענות המערערת בכתב התביעה בדבר קיומו הלכאורי, של ההסכם שנכרת בין הצדדים.

בסיום החלטתו, הבהיר כב' הרשם א. אורנשטיין כי המערערת תובעת הן פיצויי הסתמכות והן פיצויי קיום, וכי מדובר בשני סוגי פיצויים אשר אינם יכולים לדור בכפיפה אחת, והמליץ למערערת להעביר את המשך ניהול התובענה לבית משפט השלום.

הטענות בערעור

5.       בכתב הערעור טוענת המערערת כי שגה כב' הרשם כאשר קבע כי התגבש הסכם מחייב בין הצדדים, וכי טענה זו לא נשמעה מפיה לא בכתב התביעה, ולא בכתבי בי דין אחרים שהוגשו מטעמה. המערערת חוזרת וטוענת כי ההיפך הוא הנכון, "המערערת הדגישה לכל אורכו של כתב התביעה, כי המדובר במשא ומתן אשר נוהל בחוסר תום לב על ידי המשיבה ולא הבשיל לכדי הסכם מחייב, ומכח זאת היא עותרת לסעד הפיצוי הכספי" (ס' 2 לכתב הערעור), ואיזכור קיומם של מזכר ההבנות וטיוטת ההסכם לא בא אלא כדי להמחיש את חוסר תום ליבה של המשיבה, ומהווים חלק ממכלול הראיות להוכחת עילת התביעה.

      עוד טוענת המערערת כי שגה כב' הרשם א. אורנשטיין עת קבע בהחלטתו כי המערערת מבקשת לראות את טיוטת הסכם ה-G.S.A  כהסכם מחייב, ולמעשה כב' הרשם בהחלטתו קבע כי יש ליתן למסמכים אלו תוקף מחייב, מקום שהמערערת כלל לא טענה זאת.

      עוד טוענת המערערת כי כב' הרשם א. אורנשטיין התעלם מטענתה בסעיף 7 ג' לסיכומיה, על פיה תניות השיפוט במזכר ההבנות ובטיוטת ההסכם הינן תניות שיפוט מקבילות ולא ייחודיות, וזאת בהסתמך על ע"א 9/79 ויסוגר קרפול נ' הורוביץ, פ"ד לד(1) 260 (להלן: " פרשת קרפול").

דיון

6.       אומר כבר עתה כי דינו של הערעור להדחות, וכי צדק כב' הרשם אורנשטיין בהחלטתו, עת קבע כי המערערת מנסה לתפוס במקל משני קצותיו.

ראש וראשונה יש לקבוע כי טענותיה של המערערת בכתב הערעור עומדות בניגוד גמור ומוחלט לקביעותיה היא בכתב התביעה. במה דברים אמורים? המערערת פותחת את כתב התביעה במבוא כדלקמן, "בפשטות, עוסקת תובענה זו בהתקשרות עסקית מחייבת שנקשרה בין התובעת לבין הנתבעת, פרי משא ומתן ארוך, אשר בא לידי ביטוי סופי, מוגמר, ומחייב בהסכם, אשר לאחר שאושר והושלם, סירבה הנתבעת להוסיף עליו את חתימתה הפורמלית - בניגוד לדין, והיא סירבה לקיים את הוראותיו..." (סע' 1 לכתב התביעה).

      הנה כי כן, המערערת מתייחסת למזכר ההבנות ו/או לטיוטת ההסכם כאל הסכם מחייב, סופי ומוגמר, ודי בכך על מנת לדחות את כל טענותיה בערעור, באשר לאי קיומו של הסכם בין הצדדים. ודוק: אינני נדרשת לקבוע בשלב זה את קיומו או אי קיומו של ההסכם, דבר שייעשה על ידי בית המשפט אשר ידון בתובענה גופא, אולם, אין כל ספק כי משהשתיתה המערערת את תביעתה על טענה בדבר קיומו של הסכם מוגמר, סופי ומחייב, היא איננה יכולה להכחיש את דבר קיומו של ההסכם, בהבל פה, בניגוד לטענותיה המפורשות בכתב התביעה, והכל בנסיון להחיל את הדין הישראלי על ההסכם.

7.       מקריאת מזכר ההבנות וטיוטת ההסכם עולה כי הצדדים הסכימו וקבעו במפורש כי הדין הפולני יחול על העסקה האמורה.