פסק-דין בתיק עא 1445/05

א.         הערעור שבפנינו הוא על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (ס. הנשיא כב' השופט מר ח. שילוני) מיום 21.3.05, בתיק אזרחי 4609/97, לפיו נדחתה תביעתו של המערער כנגד המשיב, והמערער חוייב לשלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 8,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק.

ב.         הנסיבות הצריכות לענין הינן בתמצית אלה:

המערער - התובע הועסק על ידי חברת אבן וסיד בע"מ (להלן: "החברה") כקבלן עצמאי, לעבודות צבע וניקוי בהתזת חול.

המשיב הוא עזבונו של המנוח יצחק כהן ז"ל (להלן: "המנוח"). המנוח היה עובד בכיר ב"אבן וסיד" ובמשך שמונה שנים עד התפטרותו מן החברה (במאי 1995) היה מנהל בית המלאכה המרכזי והאחראי לתחזוקת מכונות וציוד בחברה.

בטרם החל הדיון הראשון בתביעה הלך המנוח לעולמו, וזאת בשנת 1998. 

ג.          בכתב התביעה טען המערער שהמנוח החל לאיים עליו, בשנת 1986, שאם לא ישלם המערער למנוח במזומן 10% מכל חשבונית מס שהוא מנפיק לחברה עבור עבודות צבע והתזה, יגרום המנוח לכך שתופסק עבודתו של המערער עבור החברה.

טוען המערער שהוא נכנע ללחצים ולאיומיו של המנוח, ובמשך כעשר שנים הפריש למנוח 10% מכל חשבונית מס שהנפיק לחברה.

המערער טוען כי פחד להתלונן על הסחיטה באיומים מצד המנוח מחשש שיאבד מקור פרנסתו.

לטענת המערער הוא נקלע לקשיים מחמת הכספים שנאלץ לשלם למנוח, וקשיים אלה מנעו ממנו לשלם את תשלומי מע"מ התקופתיים. עקב כך נשפט המערער ונדון לקנס ולמאסר בפועל.

בכתב התביעה עותר המערער לחייב את עזבון המנוח להשיב לו את הסכומים שהמנוח , כך נטען, סחט ממנו באיומים במשך שבע השנים שקדמו להגשת התביעה, ולרבות עגמת נפש.

בכתב ההגנה נטען מטעם המנוח שעסקינן בעלילה שקרית שנועדה לפגוע במנוח ולהכפיש את שמו, וכי במסגרת העלילה קשר המערער קשר עם מנהלי החברה שהיו מעוניינים להביא להפסקת עבודתו של המנוח.

ד.         הראיות להוכחת התביעה היו עדותו של המערער, וכן קלטת (ת/7) בדבר שיחה בין המערער לבין המנוח.

בבש"א 2297/04 ביקש ב"כ המערער להתיר הגשת ראיה נוספת (לאחר שהוגשו הסיכומים בכתב) ובמסגרת זו נתקבל התמליל (שצורף לבקשה) כראיה "טכנית" וכלי -עזר לשמיעת הנאמר בקלטת ת/7.

ה.         מסקנת בית משפט קמא  היתה שעדות המערער מעוררת תמיהות ושאלות, ואף יש בה סתירות הפוגעות במהימנותו ובמשקל עדותו כראיה, ולכן, לפי קביעת בית משפט קמא , לא ניתן להסתפק בעדות יחידה זו להוכחת התביעה שהוגשה כנגד עזבון המנוח.

(לענין מידת האמינות הנדרשת בתביעה נגד עזבון עיינו : ע"א 525/78 סנובסקי נ. לבון, פ"ד ל"ד (4) 266, בעמ' 270 שאליו הפנה בימ"ש קמא).

בית משפט קמא הוסיף וקבע שהקלטת ת/7 איננה בגדר ראיה עצמאית, ואינה מגעת לכדי ראיה מסייעת לעדות התובע עקב פגם על פי מבחן הקבילות הטכנית, ובפרט עקב העדר זיהוי ודאי של הדוברים בקלטת.

התמליל לקלטת ת/7, לפי קביעת בית משפט קמא, אינו מוכיח חד משמעית את גירסת המערער לסחיטה באיומים מצד המנוח, ורב בו הסתום בדברים הנאמרים, וניתן לפרשם גם כנגד המערער.

עוד הוסיף בית משפט קמא שמתעוררת שאלה ביחס להוכחת גובה הנזק הנטען בכתב התביעה ולקיומו של קשר סיבתי בין עגמת נפש והפסד ההשתכרות לבין טענת המערער בדבר סחיטה באיומים מצד המנוח.

ו.          בין יתר הסתירות והתמיהות ציין בית משפט קמא גם את העובדה שבתצהיר שניתן מטעמו אמר המערער ששילם למנוח את דמי הסחיטה במזומן ואילו בעדותו (עמ' 30 לפרוט'), טען המערער שנתן את ה- 10% למנוח במזומן, ולעתים גם בשיקים חתומים בידי המערער.