פסק-דין בתיק עא 1426/05

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט אילן גנון) מיום 7.10.03 בת"א 10671/98. פסק הדין נותר על כנו על פי החלטתו של כב' השופט אליקים מיום 12.4.05 ולפיה דחה את בקשת המערערים לבטול פסק הדין.

1.         הורתה של הפרשה שבפנינו בתובענה שהגישה חברה בשם ס.ע.מ.ר. נכסים ואחזקות בע"מ (להלן" ס.ע.מ.ר") כנגד המערערים. ס.ע.מ.ר היתה הבעלים של 69% מחלקה 20 בגוש 11008  והבעלים בשלמות של חלקה 21 הגובלת עימה, והמערערים היו הבעלים של 31% מחלקה 20. ס.ע.מ.ר ביקשה לבנות על השטח שבבעלותה בשתי החלקות (לאחר איחוד וחלוקה של החלקות), אך המערערים התנגדו לבניה, הן בדרך של הגשת התנגדויות לוועדות התכנון והבניה והן בדרך של הוצאת צו מניעה כנגד הבניה.

ס.ע.מ.ר הגישה כנגד המערערים תביעה בת.א 10671/98 לאכוף עליהם להסכים לאיחוד ולחלוקה של החלקות או להצהיר כי אין צורך בהסכמתם, לאור הסכם שיתוף שנחתם בשעתו בין המערערים לבין הבעלים במשותף הקודם של חלקה 20, שס.ע.מ.ר. נכנסה בנעליו. המערערים התגוננו וטענו כי ס.ע.מ.ר. קיבלה היתר בניה שלא כדין. עם כתב הגנתם הגישו המערערים תובענה שכנגד, כנגד ס.ע.מ.ר וכנגד המשיבים דכאן, שהם העיריה וראש העיר דאז, בטענה שהמשיבים לא אכפו את חוקי התכנון והבניה, ובכך נגרמה לקניינם ירידת ערך בסכום של 148,868 ש"ח נכון ליום הגשת התובענה שכנגד.

נקצר בדברים ונספר כי בשל מחדלים שונים של המשיבים, שעניינם אי מתן תשובות לשאלון ואי המצאת מסמכים למרות החלטות חוזרות ונשנות של בית המשפט, מחק בית המשפט את הגנתם של המשיבים. או-אז עתרו המערערים לקבל פסק דין בהעדר כתב הגנה על מלוא סכום התביעה, אך בית משפט קמא (כב' השופט גנון) לא נעתר לבקשתם ליתן פסק דין על מלוא סכום התביעה, וחייב את המשיבים, ביחד ולחוד, לשלם למערערים הסך של 25,000 ש"ח בלבד בצירוף הוצאות משפט בסך 5,000 ש"ח+ מ.ע.מ.

חלפה כשנה וחצי, והמערערים עתרו לבית משפט קמא בבקשה לביטול פסק הדין ולמתן פסק דין על מלוא סכום התביעה כפי שנתבקש. לאור פרישתו של כב' השופט גנון, הועברה הבקשה לכב' השופט אליקים, שדן בתיק, ובהחלטתו מיום 12.4.05 דחה את הבקשה בקובעו "לא מצאתי לנכון לבטל החלטתי בדבר ההוצאות".

2.         על פסק הדין ועל החלטה זו נסב הערעור שבפנינו.

המערערים טונעים כי יש לתקן את פסק הדין באופן שיחייב את המשיבים לשלם את מלוא הנזק שנתבע על ידם ולחייב אותם בהוצאות משפט כדבעי, הוצאות שישקפו את נזקיהם נוכח המחדלים הרצופים של המשיבים.

3.         נקדים ונאמר כי דין הערעור להדחות על הסף ולו מן הטעם שהוגש ביום 3.5.05 בחלוף כשנה וחצי ממועד פסק הדין שניתן ביום 7.10.2003. ואילו על ההחלטה שדחתה את בקשת המערערים לתיקון או לבטול פסק הדין, היו המערערים צריכים להגיש בקשת רשות ערעור ולא ערעור בזכות.

4.         מעבר לנדרש נציין כי אין ממש גם לגופו של ערעור.

לשיטתם של המערערים, משהוגשה בקשה למתן פסק דין בשל מחיקת הגנתם של המשיבים, היה על בית המשפט להיעתר לתביעה בשלמותה, ולהסתפק ב"הוכחת הנזק" שהגישו, בדמות חוות דעת שמאי מטעמם. ולא היא.

בית משפט איננו "חותמת גומי"  של הצדדים ואינו מחוייב להעתר לבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה (או במקרה שבפנינו, בעקבות מחיקת כתב ההגנה), כאשר נראה לבית המשפט כי כתב התביעה אינו מגלה עילה או שהנזק הנתבע הוא מופרז.

ובקיצור, לא סגי בכך שהמערערים תבעו סכום מסויים, כדי שבית המשפט ייעתר לבקשתם ליתן פסק דין על מלוא סכום התביעה. 

5.         נציין כי בפסק הדין שניתן על ידי כב' השופט אליקים ביום 29.7.07, בתובענה העיקרית בין ס.ע.מ.ר לבין המערערים, נקבע כי המערערים הפרו את הסכם השיתוף וגרמו לס.ע.מ.ר נזק. כן נקבע כי הבניה נעשתה כדין והתביעה שכנגד ס.ע.מ.ר נדחתה. רוצה לומר, כי על פניו, יש בפסק הדין בתביעה העיקרית, כדי לשמוט את עילת התביעה של המערערים כנגד המשיבים, מה עוד שהתביעה הוגשה כנגד העיריה ולא כנגד הועדה המקומית לתכנון ובניה ועל פניו לא היה מקום להגיש גם תביעה אישית כנגד המשיב 2, בתפקידו כראש עיר. 

לאור פסק הדין בתובענה העיקרית, ראוי היה אפוא למערערים למשוך את הערעור, ולשמוח בחלקם על שנהנו ממחדלי המשיבים וקיבלו לזכותם פסק דין על סך 25,000 ש"ח,  שאם הגנת המשיבים הייתה נשמעת לגופא, יש להניח כי התביעה של המערערים כנגדם הייתה נדחית. 

נציין כי המשיבים עתרו בשעתו לביטול פסק הדין, ובית המשפט נעתר לבקשתם בהחלטתו מיום 4.5.2004 בכפוף להפקדת הוצאות לטובת המבקשים ולטובת קופת המדינה. ברם, מאחר שהמשיבים לא הפקידו ההוצאות במועד, הורה כב' השופט אליקים בהחלטתו מיום 26.5.2005 (בש"א 7426/05) להשיב את פסק הדין על כנו, ובר"ע על החלטתו נדחתה בהחלטתו של כב' השופט ברלינר מיום 12.7.05 (בר"ע 1031/05). מטעם זה איננו נעתרים לבקשתם החלופית של המשיבים להחזיר הדיון לבית משפט קמא על מנת שידון לגופא של תובענת המערערים, מה שעל פניו, עשוי היה להביא לדחיית התביעה כנגדם לגופא.

6.         סופו של דבר, שאנו דוחים את הערעור ומחייבים המערערים בהוצאות המשיבים בסך 5,000 ש"ח בצירוף מ.ע.מ. הפקדון שהופקד על ידי המערערים יועבר למשיבים על חשבון ההוצאות שנפסקו.

ניתן היום ד' באדר א, תשס"ח (10 בפברואר 2008) בהעדר הצדדים.