פסק-דין בתיק עא 1386/06

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב מיום 25.12.05 (כב' השופטת ינון) בת.א. 176383/02 אשר חייב את המערערים, צ'יינג' מילניום (2000) בע"מ (להלן: "החברה") ואת מנהלה, יוסף אלגסה (להלן: "אלגסה"), לשלם למשה בנטוב (להלן: "המשיב"), ביחד ולחוד, סכום של 400,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התובענה ועד התשלום בפועל.

המשיב, שגילו מעל 79 שנה, טען בכתב תביעה מתוקן שהגיש כנגד: המערערים, מנהלת נוספת בחברה (להלן: "יצחקי"), חברה בשם יורודילינג בע"מ ומנהלה שדמי (להלן: "שדמי"), (ראו כתב תביעה מתוקן שצורף לעיקרי הטיעון מטעם המערערים), כי החליט להשקיע את כספו בעסקאות מסוג Forword. לדבריו, שדמי ביחד עם אלגסה, השפיעו עליו להשקיע כספים, בין השאר, בחברה וכך מסר לחברה באמצעות שדמי שתי המחאות בסך כולל של 400,000 ש"ח בהתאם להסכם שנעשה בינו לבין החברה, גם זאת באמצעות שדמי. בהסכם זה, שיפורט בהמשך, ניתנה למשיב אופציה לרכישת יין יפני עם זכות לקבל חזרה את כספו באופן מלא.

לטענתו, משביקש לממש זכותו לקבל את כספו בחזרה, הודיע לו שדמי כי החברה בקשיים כלכליים ולא תקיים התחייבויותיה. הוא גם לא עזר לו, כפי שציפה, לקבל כספו מהחברה, לכן נאלץ להגיש התובענה. למרות ששדמי ויורודילינג לא התגוננו כנגד התובענה, המשיב לא נטל נגדם פסק דין.

בפסק הדין נשוא הערעור שניתן כנגד המערערים (ונדחה כנגד יצחקי) נקבע כי המשיב אכן מסר לחברה 400,000 ש"ח שהופקדו בחשבונה בהתאם להסכם הנזכר לעיל מיום 26.12.02 לפיו:

"8. התובע הגיע להסכם ביום 26.12.02 עם צ'יינג' כדלקמן:

'קיבלתי  סך של 400,000 ש"ח ממר משה בנטוב בתנאים הבאים:

1.      מר משה בנטוב מקבל OPTION לקנות יין יפני בשווי של מיליון דולר בתאריך 31.1.02 בשער של 130,000.

2.      אם השער של הדולר מול היין בתאריך 31.1.02 הוא פחות מ-130,000 אין למר בנטוב שום התחייבות לממש את ה- OPTION והוא יקבל מיד בחזרה את הארבע מאות אלף ש"ח. בכל עיכוב של החזרת הכסף, מר בנטוב זכאי לקבל תוספת ריבית של 1.5 לחודש.

3.      אם בתאריך 31.1.02 השווי של היין היפני הוא יותר מ-130,000, מר בנטוב יכול למכור מיד את היין ולקבל את הרווח והקרן מיד. בכל עיכוב, הכסף יוחזר בתוספת של 1.5% ריבית בחודש.

4.      אם מר בנטוב מחליט ב-31.1.02 להמשיך ולהחזיק את היין אז רק מתאריך שהוא החליט למכור אותם, יוחזר לו הרווח ביחד עם הקרן" (ראו, סעיף 8 עמ' 3 לפסק הדין).

נדגיש, שהמערערים לא נתנו הסבר ולא פירטו כלל מה אירע ל-400,000 ש"ח, כספי המשיב, אשר הוכנסו לחשבון החברה ולא הוחזרו מעולם למשיב, כאילו בלעה אותם האדמה.

נקבע בפסק הדין כי החברה חייבת כלפי המשיב מתוקף ההסכם ועל פי הקבלות שמסרה בידו.  אלגסה חייב כלפי המשיב היות והשתמש לרעה במסך ההתאגדות של החברה, היה שותף להעלמת כספי המשיב ללא הסבר מניח את הדעת לאן ובאיזה אופן נעלמו כלא היו.

על יסוד התרשמות ישירה של בית המשפט, ועל פי חומר הראיות שהיה לפניו ובכללו עדויות המשיב ואלגסה, נקבע כי אלגסה ושדמי, אשר המערערים נמנעו מהעדתו בפני הערכאה הדיונית, שיתפו פעולה בהפעלת חברותיהם (החברה ויורודילינג) אשר עסקו בהמרת מטבע חוץ ובהשקעות בשוק האופציות. בפסק הדין נדחתה מכל וכל הגנתו של אלגסה כי שדמי פעל בניגוד להרשאה ובהעדר סמכות בחתימתו על ההסכם עם המשיב בשם החברה ובהנפקת הקבלות מטעם החברה. עדותו של אלגסה נמצאה בלתי אמינה לכשעצמה, מה גם שלא נתמכה בכל עדות אחרת - שניתן היה להשיגה - לפיה כספו של המשיב נלקח ממנו עד תום בגין מחדלי שדמי.

במסגרת הערעור דנן ביקשו המערערים לתקן ולרפא בדיעבד את מחדלם להביא את שדמי כעד מטעמם במועד. זאת, על דרך צירוף תצהיר מטעמו מבלי להסביר באופן מניח את הדעת כיצד ואיך זה באורח פלא עומד הוא שוב לרשותם בשלב זה של ערעור.

החלק הארי בעיקרי הטיעון של המערערים מוקדש לבקשה להוספת ראיות בערעור (אותה דחינו בהחלטה מיום 27.11.07) בטענה, כי ראיות אלה (תצהיר מטעם שדמי) בצירוף העובדה שהמשיב נמנע מלבקש פסק דין נגד שדמי "מבססות קנוניה על מנת להשיג פסק דין במרמה". אנו דוחות טענה זו כי אין בה כלום. אדרבא, שיתוף הפעולה העכשווי בין שדמי למערערים בנסיבות, הוא האומר דרשני. 

הערכאה הדיונית איפשרה למערערים להביא את שדמי לעדות במשך זמן רב, ובדין קבעה לבסוף מועד לסיכומים "לאחר שמוצו המאמצים" לזימונו. לא רק שנתברר כעת כי המערערים לא שקדו כדבעי על הזמנתו של שדמי בפניה ואין להם להלין בעניין זה אלא על עצמם, כי אם נראה, לפחות לכאורה, מעצם שיתוף הפעולה שלהם עימו לצורך הערעור דנן שלאורך כל הדרך היתה למערערים שליטה על מהלכיו והימנעותם מהעידו במשפט - לא היתה תמימה.

גם לטענת המערערים בעיקרי טיעוניהם, כי המשיב הרחיב חזית בתצהירו לעומת הנטען בכתב תביעתו ובכך מנע מהם, כביכול, להתגונן כדבעי, לא ניתן לשעות. המשיב הבהיר בכתב התביעה המתוקן כי אלגסה ושדמי שיתפו פעולה, ניצלוהו והוציאו ממנו כספים במרמה. בנוסף, בפועל לא נגרע דבר מיכולתם של המערערים להתגונן כנגד התובענה. לא בכדי נטענה טענה זו בערעור על דרך הסתם, מבלי להצביע על כשל מהותי כלשהו שנגרם להגנת המערערים.

אפס, לא מצאנו בעיקרי הטיעון הסבר איך יכלו המערערים להתגונן אחרת משעשו, ולא רק בטענה כי שדמי פעל ללא הרשאה וסמכות, טענה שנדחתה כאמור על ידי הערכאה הדיונית.

עיון בתצהיר העדות הראשית של אלגסה (נ/3 בתיק מוצגי בית המשפט) מלמד אמנם שהטענה היחידה שהיתה בפי המערערים כנגד חיובם להחזיר למשיב את כספו היא כי החברה לא ידעה על קיומו של ההסכם שנעשה בין שדמי למשיב, לא ידעה על תנאי קבלת הסכום ולא ידעה ששדמי הוציא למשיב קבלות מטעם החברה.