פסק-דין בתיק עא 1377/05

א.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה (ס. הנשיא כב' השופט מר ס. מוחסן), מיום  28.2.05, בת.א. 3437/04, שניתן בהעדר כתב הגנה, וכן ערעור על החלטתו של כב' בית המשפט קמא מיום 11.4.05 בתיק בש"א 1205/05, החלטה לפיה נדחתה בקשתו של המערער לביטול פסק-הדין. 

ב.         העובדות הצריכות לענין הינן בתמצית אלה:

ביום 14.6.04 הגישו המשיבים, המועצה המקומית זכרון יעקב (להלן: "המשיבה"), ויו"ר המשיבה מר אלי אבוטבול, תובענה כנגד הנתבע - המערער. בכתב התביעה נטען שעל חלקה 163 גוש 11309 שבבעלות המשיבה, ממוקם מבנה נטוש והרוס, וזאת בלב שטח ציבורי השייך למשיבה, שטח שהופקע על ידי המשיבה עוד ביום 11.3.1973.

המבנה הנ"ל ממוקם, לפי הנטען בכתב התביעה, בסמיכות לכביש ראשי דו-נתיבי בכניסה הראשית אשר מכיוון דרום ליישוב זכרון יעקב, וזאת באמצע שטח ציבורי פתוח המיועד לשימוש הציבור הרחב. בעבר הרחוק שימש מבנה זה כקיוסק, ואף הושכר למערער בשכירות בלתי מוגנת לתקופה של שנה מיום 1.7.91 עד 30.6.92, לפי חוזה שצורף כנספח ד' לכתב התביעה.  

נטען בכתב התביעה שהמערער לא מילא אחר תנאי החוזה, לא ניהל מעולם קיוסק בנכס, ולא שילם כל תשלום בעבור דמי שכירות, וכן לא שילם ארנונה. טוענים המשיבים בכתב התביעה שחוזה השכירות הבלתי מוגנת פג ביום 30.6.92, וכמו כן ננטש המבנה ונהרס על ידי המערער בשלהי שנת 1991 ונותר בשממונו למעלה מעשור.

המשיבים טענו בכתב התביעה שבמהלך שנת 2004 החל המערער במסע של איומים והטרדות כשהוא מפריע לביצוע עבודות של מע"צ שהתבצעו סמוך לחלקה הנדונה, ונועדו להסדרת תוואי הכביש שהוא כביש הכניסה הראשי לזכרון יעקב.

המערער טען שיש לו, לגירסתו, זכויות בנכס. לפי טענת המשיבים איים המערער על עובדי מע"צ, חסם את הגישה למקום על ידי מכונית, וגרם נזקים על ידי עקירת גדרות ושלטים ועשה כל שביכולתו כדי לשבש את העבודות שהתבצעו ועשה שימוש באיומים מילוליים קשים וכן באלימות פיזית, ואף נעצר בעטיים של כל אלה מספר פעמים, אך שוחרר בגין מצב בריאותו, בתנאים מגבילים, וכן נאסר עליו להתקרב למבנה הנטוש.

המערער, כך נטען בכתב התביעה, לא חדל מלהטריד, לאיים ולגדף את ראש המועצה, בני משפחתו ועובדי המועצה, לרבות איומים קשים ומסוכנים על ראש המועצה ובני משפחתו, ועל כך הוגשו תלונות על ידי ראש המועצה למשטרת זכרון יעקב.

המערער ממשיך לפי הנטען בתביעה, להטיל מורא ופחד על המועצה ועל העומד בראשה תוך שימוש באמצעים אלימים,  איומים, ונסיונות הפחדה.

לטענת המשיבים לא החזיק המערער מעולם במבנה, לא ניהל בו קיוסק ואין לו כל זכויות בנכס. המערער לא פנה, ולא ניתן לו רשיון עסק לניהול קיוסק במבנה הנטוש, מבנה הממוקם בלב שטח ציבורי פתוח, המיועד לשרת את כלל הציבור,  וכאמור לא שילם שכר דירה או ארנונה בגין המבנה.

לטענת המשיבים מנסה המערער להשתלט על המבנה שלא כדין כך שמן הציבור יימנע השימוש בשטח ציבורי פתוח שהופקע לטובת כלל תושבי המועצה, וזאת תוך שימוש באלימות מילולית ופיסית.

ג.          הסעדים שהתבקשו על ידי המשיבים בכתב התביעה היו:

האחד - הצהרה שאין למערער כל זכויות במבנה נשוא הדיון.

השני - צו מניעה קבוע האוסר על המערער או מי מטעמו להסיג את גבול החלקה בכל דרך שהיא, והאוסר עליו או מי מטעמו להיכנס לחלקה ולבצע בה בניה מכל מין וסוג שהוא, להניח חפצים בחלקה, או לחבר את המבנה לרשת החשמל והביוב או לפרוץ דרכי גישה וכל פעולה אחרת.

השלישי - צו  מניעה קבוע האוסר על המערער להתקרב לבנין המועצה או לבית ראש המועצה וכן האוסר עליו להתקרב אל ראש המועצה ואוסר עליו להטריד את משפחת ראש המועצה בכל דרך שהיא.

ד.         בד בבד עם פתיחת ההליך בבית המשפט קמא עתרה המשיבה למתן צו מניעה זמני (בש"א 2290/04) שיאסור על המערער להיכנס, להפעיל, לשפץ או לתקן את המבנה נשוא הדיון, וזאת עד למתן פסק דין סופי בהליך, ולרבות צו שיאסור על המערער להיכנס למבנה נשוא הדיון, לשפץ אותו או לבצע חיבורים בלתי חוקיים לרשת החשמל, הביוב והמים או לפרוץ דרכי גישה ולהביא לשינוי המצב הקיים, וכן צו זמני האוסר על המערער להיכנס לשטח החלקה, לבצע בה כל בניה או להפעיל עסק מכל סוג שהוא, וכן לאסור על המערער להתקרב לבנין המועצה ואל בית ראש המועצה ולהטרידו טלפונית, מילולית ופיסית.

הבקשה לסעד זמני נקבעה לדיון במעמד הצדדים לתאריך 17.6.04. במועד זה הופיעו בפני בית משפט קמא ב"כ המשיבים מחד גיסא, והמערער בעצמו, מאידך גיסא.

המערער טען בפני בית משפט קמא בדיון הנ"ל, שהתקיים בענין צו המניעה הזמני, שהוא הוכיח שרכש את זכותו במבנה בדמי מפתח, זאת לאחר ששילם 1,000 דולר לשוכרת שהחזיקה במבנה הנ"ל קודם לכן (ונפטרה בינתיים), ובהמשך לכך נקשר חוזה בינו לבין המשיבה. לדברי המערער הוא מחזיק במבנה מאז שנת 1991, אך המקום היה פתוח למשך חודש בלבד, והמערער גם לא שילם דמי שכירות, הואיל והמערער חלה בשנת 1985, עבר השתלת כליות, טופל חמש שנים בדיאליזה, ולכן לא היה מסוגל להפעיל את הקיוסק.

ה.         בהחלטתו מיום 1.9.04 בענין צו המניעה הזמני ציין כב' בית המשפט קמא שאמנם חוזה השכירות בין המערער לבין המשיבה היה לתקופה של 12 חודשים בלבד, ותאריך פקיעת תוקפו היה ביום 30.6.92, ואולם, קיימים שני תצהירים עליהם חתום המערער: האחד - של המערער, ועליו חתום גם ראש המועצה דאז מר ישי שיבובסקי, והשני - עליו חתמה הגב' מסעודה גוזלן שהיתה בעלת זכות לדיירות מוגנת במבנה (בטרם הועבר המבנה למערער). הכוונה היא לתצהיר דייר יוצא ולתצהיר דייר מוצע.