פסק-דין בתיק עא 137/08

1.      אין מחלוקת בדבר הגשתו באיחור של הערעור העיקרי, ע.א. 4927/07.  הערעור הוגש באיחור של יום אחד בשל טעות של ב"כ המערערים.

2.      הרשמת המלומדת דחתה בקשה שהוגשה לה, בדיעבד, להארכת המועד  להגשת הערעור ודחתה, לכן, את הערעור על הסף.  הרשמת ציטטה את

          ההלכה כי טעות של עו"ד או בעל דין במניין הימים אינה מהווה טעם מיוחד להארכת המועד.  עוד אמרה בהחלטתה:

          "9.     הבקשה להארכת המועד, בענייננו, לא הוגשה עם הגשת הערעור, אלא 11 ימים לאחריה ורק לאחר שהוגשה בקשת הדחייה.

כשלכך מתווספת העובדה, שההליכים בין הצדדים נמשכו שנים רבות ובמהלכם, כבר פנו המערערים, כאמור, שלוש פעמים אל ערכאת הערעור (זו הפעם הרביעית), הרי יש טעם בטענת המשיבים, לפיה משלא הוגש הערעור במועד, קמה אצלם ציפייה סבירה שסוף סוף הסתיימו ההליכים והם לא יוטרדו, שוב, בעניין זה.

" עם חלוף מניין הימים קנו המשיבים זכות דיונית מוגנת שלא להיות מוטרדים בהליכים נוספים בגין אותה החלטה" - בש"א 5778/94 מדינת ישראל נ' ארגון סוכנים ובעלי תחנות דלק בישראל . פ"ד מח(4), 872.

          10.     ב"כ המערערים לא טענה בבקשתה לעניין סיכויי הערעור ויש ממש בטענת המשיבים לפיה סיכויי הערעור אינם טובים, אם בכלל.

כאמור, בנוגע לשכר טרחת הכונס כבר קיים מעשה בית-דין בין הצדדים ולמעשה "נותר" לערעור, אותו חלק של פסק הדין (היא "ההחלטה" מיום 26.7.07, מושא ערעור זה), בו נפסקו לכונס הוצאות משפט, בשל ניהול ההליכים השונים כנגד המערערים.

לפיכך, מדובר, למעשה, בערעור על פסיקת הוצאות ומן המפורסמות הוא לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב בפסיקת הוצאות ואין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בעניינים מסוג זה, אלא במקרים חריגים בלבד כאשר נפלה טעות משפטית או דבק פגם או פסול מהותי בשיקול הדעת של הערכאה הדיונית - ע"א 1937/92 קוטלר נ' קוטלר פ"ד מט(2) 233, 247 (1995); ע"א 6768/01 רגב נ' מ"י פ"ד נט(4) 625 (2004).

             במצב דברים זה, בו סיכויי הערעור אינם טובים וכן לאור כל האמור לעיל, לרבות ציפייתם הסבירה של המשיבים לסיומם של ההליכים הארוכים, אשר התקיימו במחלוקות אשר ביניהם, יש לדחות את הבקשה להארכת המועד."

3.      לאחר ששמעתי בהרחבה את טענות הצדדים (בכתב ובעל-פה), אני סבור, כי מן הראוי לקבל את הערעור ולבטל את החלטת כב' הרשמת, וזאת מפאת כוחם המצטבר של השיקולים הבאים:

          א.      בבית משפט השלום נדון פירוק שיתוף במקרקעין לפי סימן ב' של פרק ה' לחוק המקרקעין תשכ"ט-1969.   הוראה בדבר פירוק השיתוף ניתנה על-ידי בית משפט השלום עוד ביום 10/6/04. הוגשו  בקשות רשות ערעור לא מעטות על החלטות של בית משפט השלום, אך עד היום לא הובא העניין בפני הרכב במסגרת של ערעור בזכות.  עמדת המערערים היא, כי רק ההחלטה האחרונה של בית משפט השלום, מיום 26/7/07, עליה ביקשו להגיש ערעור בזכות, היא זו המאפשרת להם ערעור מלא גם על החלטות הביניים שניתנו לאורך כל הדיונים בבית משפט השלום.  ב-רע"א 5834/03  אריה חברה לביטוח נ' ורדן חאדר פ"ד נח' 1 854, סע' 7, נפסק כי  במסגרת ערעור על פסק-דין של הערכאה הראשונה, ניתן להשיג על החלטה אחרת של אותה ערכאה, שבקשת רשות ערעור עליה נדחתה, אפילו  הנימוקים לדחיית בקשת רשות הערעור היו לגופה של ההחלטה האחרת.  הלכה זו עולה בקנה אחד עם עמדתם הנ"ל של  המערערים.

                   לצורך ההליך שבפניי, אני יוצא מתוך הנחה, שמחיקת הערעור הנוכחי, משמעותה סתימת הגולל על זכותם של המערערים להביא את העניין במסגרת של ערעור בזכות בפני בית המשפט המחוזי. אם אלה פני הדברים, הרי, בניגוד לסברתה של הרשמת המלומדת, לא רק שאלת ההוצאות שנפסקו בהחלטה האחרונה של כב' הרשם עומדת על הפרק, אלא גם החלטות הביניים שקדמו לה;

          ב.      בשים לב לכך שמדובר באיחור של יום אחד בלבד, הרי לא ניתן לייחס משמעות לטענת המשיבים כי נוצרה אצלם "ציפיה סבירה שסוף סוף יסתיימו ההליכים";

          ג.       בהתחשב בכך שמחוקק המישנה תיקן מספר פעמים את הוראות התקנות המתייחסות לתקופת הפגרה בחג הסוכות, ניתן לראות בטעות

                   של בא כוח המערערים בעניין זה, משום טעות בעניין שאינו מובן מאליו, כלשון  בש"א 9953/02 יעקב שאוליאן נ' רוחולה אפרמיאן. ראו לעניין זה את תקנות בתי המשפט וההוצאה לפועל (פגרות), תשמ"ג-1983 וכן את תקנות בתי המשפט וההוצאה לפועל (פגרות) (תיקון), תשס"ז-2007 (ק"ת 6588 20/5/07, עמ' 866), שם, נקבע כי פגרת סוכות מסתיימת ביום כ"א בתשרי במקום  ביום כ' בתשרי, כפי המצב קודם. 

          ד.      במסגרת בחינת השאלה האם הטעות הנדונה מקימה "טעם מיוחד" כדרישת תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, נלקחים בחשבון גם מהות האינטרס העומד על הפרק,  כמו גם האינטרסים הנגדיים של בעלי הדין האחרים.  בש"א 6708/00 יוסף אהרן נ' אהרון אמנון ואח', פ"ד נד(4) 702 (2000); רע"א 1656/06 גרנד אלקטריק ישראל בע"מ ואח' נ'   389 LAGRAND SNC NO., תק-על 2006(2) 1494
(2006);

          ה.      בדרך כלל, ראוי לפסוק הוצאות לחובת בעל דין, שאינו מקיים את הוראות התקנות, ונזקק, בשל כך, לאורכה להגשת ערעור. במקרה הנוכחי, בשל שיקול זה, יעמוד החיוב בהוצאות שנקבע על ידי כב' הרשמת בעינו, ולא יינתן צו בדבר הוצאות בהליך שבפניי.