פסק-דין בתיק עא 1356/05

בפני ערעור על החלטת כב' ראש ההוצל"פ (חיפה) מר מאזן דאוד, מיום 14/3/05 בתיק הוצל"פ      0-00-25225-02, אשר ניתנה על פי סעיף 48 לחוק ההוצל"פ, לפיה נקבע כדלקמן:

"על כן משקבעתי כי המועצה המקומית לא הצליחה להוכיח בפני קיומו של הצדק הסביר וכשלה במשימתה זו, הרי אין מנוס מלקבוע כי המועצה העבירה בניגוד לצו העיקול סך של 231,444 ש"ח ביום 20/3/02 מועד פרעון השיק האחרון שנמסר לבנק.

משכך הנני מחייב את המועצה כסרא סמיע לשלם לזוכים סך 231,444 ש"ח בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק החל מיום 20/3/02, וזאת תוך 60 יום מיום קבלת החלטתי זו.

בנסיבות העניין הנני מחייב את המועצה לשלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד לזוכים בסך 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק".

וכן בהחלטה מיום 19/1/04 לפיה נקבע כדלקמן:

"עו"ד ג'ובראן עתר בפני לאפשר להם לצרף לסיכומים או טרם הסיכומים את השלמת המסמכים על ידי המצאת כרטסת הנהלת חשבונות, בקשה זו הנני דוחה, למועצה ניתנה הזדמנות לא רק פעם אחת להמציא את כל המסמכים שבשליטתה, וכעת, לאחר קיום החקירה מתברר שקיימים עוד מסמכים שהמועצה לא העבירה, בקשה זו, אינני יכול לקבל בשלב זה, לאחר שהושלמו למעשה שמיעת הראיות, הדבר יוביל לקיום חקירה נוספת, ולשיפור ושיפוץ גרסת המועצה.

מכל מקום, טענתה המרכזית של המועצה היא בקיום אותה המחאת זכות שכיבדו אותה ולא בדפי החשבון או בכרטסת הנהלת החשבונות שהגזבר רוצה לצרף, לכן הבקשה נדחית".

על החלטות אלה משיגה המערערת ומבקשת לתקוף אותן בערעור זה.

טענות המערערת

המערערת מתנהלת מאז כינונה, בשנת 1990 או סמוך לכך, מבחינה כספית וניהול תקציבי, על הצד הטוב ונחשבת לאחת המועצות, המעטות המקיימות את התחיבויותיה הכספיות, בכל המישורים, על מי מנוחות. המערערת זכתה בפרסים על ניהול תקציבי תקין. נגד המערערת לא קיימים תיקי הוצל"פ.

גזבר המערערת היוצא, מר פייסל ספדי, ואשר בתקופת העסקתו כגזבר המערערת התרחשו העובדות הרלבנטיות לתיק זה סבל, אז, משך חודשים ארוכים מבעיות רפואיות קשות שחייבו את אשפוזו בתדירות גבוהה בבתי חולים עד לצאתו לפנסיה מחמת נכות רפואית גבוהה. עובדה זו, למרבה הצער, תרמה לאי הבהרת חלק מהעובדות לאישורן, בפני ראש ההוצל"פ.

המשיבים 3 ו- 4 הינם החייבים בתיק ההוצל"פ.

המשיבה 4 זכתה במס' מכרזים שפורסמו ע"י המערערת וביצעה פרוייקטים רבים החל משנת 96 ועד שנת 99.

ביום 9/2/97 חתמה המשיבה 4, על "המחאת זכות כללית לטובת בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ והוראה בלתי חוזרת". המחאה זו נרשמה בספר השעבודים אצל רשם החברות ביום 18/3/97.

במהלך הדיון בפני כב' ראש ההוצל"פ לא נטענה מטעם המשיבים 1 ו- 2 כל טענה בעניין זה.

אומנם לתיק ההוצל"פ הומצאו העתקי החוזים שנחתמו דווקא בשנת 1999 אך הדבר נעשה כך בהתאם לדרישת המשיבים אשר ביקשו לעיין דווקא בחוזים אלה ולא באחרים.

המערערת לא הבינה ממהלך ההתדינות, כי המשיבים חולקים על העובדות הנ"ל או שיש בלבם טענה כי "המחאת הזכות" נעשתה שנים טרם נחתם חוזה כלשהו עם חב' אניס עבדאללה.

לא רק זאת, היעלה על הדעת כי רשות מקומית הפועלת על פי דין ומנהלת ספריה כחוק, תקבל המחאת זכות ממאן דהוא, שנתיים ויותר לפני שתתקשר בחוזה? ואם עובדה זו נכונה הרי, מה ההגיון בכך? ולאיזה תכלית נעשה הדבר?

ביום 11/3/01 נתקבל אצל המערערת צו עיקול. המערערת התייחסה לצו.

המערערת קיבלה צו נוסף והתייחסה אליו בהודעה ששלח גזבר המועצה מיום 4/6/01.