פסק-דין בתיק עא 1341/06

כב' השופט זיאד הווארי - אב"ד:

בפנינו ערעור, על פסק דינו של ביהמ"ש השלום בעפולה (כב' השופטת בסול ג'אדה) אשר דחה תביעתו השטרית של המערער, מהטעם כי הנזק אשר נגרם למשיבה, בשל העבודה הרשלנית אשר ביצע המערער, מגיע בקרוב כדי סכום השיקים, ולאחר קיזוז, המערער אינו זכאי לקבל מהמשיבה סכום כל שהוא.

1.         העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת:

א.          המערער עוסק בביצוע עבודות עץ שונות, ובעיקר בניית מבנים מעץ ופרגולות.    

ב.          ביום 17.11.04, ובהתאם לבקשת המשיבה, קיבלה המשיבה מהמערער הצעת מחיר לפיה עלות התקנת שתי פרגולות על כל הנלווה לכך תעמוד על סך של 11,500 ש"ח כולל מע"מ.

ג.          ביום 1.12.04, חתמה המשיבה על הזמנת עבודה מהמערער לבניית שתי פרגולות מעץ, כאשר סכום התמורה  הועמד על  סך של 10,500 ש"ח כולל מע"מ.

ד.          המערער ביצע את העבודה וסיימה ביום 03/12/04. תמורת העבודה, מסרה המשיבה למערער שני שיקים דחויים על סך כולל של 10,500 ש"ח.

ה.          ביום 8.12.04, בשל רוח חזקה, התרוממה כל הקונסטרוקציה של הפרגולה, הממוקמת בכניסה, ועפה לכיוון גג הדירה, תוך שהיא פוגעת בחיבור מים, העולה מדירת המגורים, לכיוון דוד השמש וגרמה לנזק .

ו.           עוד באותו יום הודיעה המשיבה למערער כי אחת הפרגולות נותקה ממקומה. המערער התייצב באותו יום, יחד עם בעל מקצוע נוסף מטעמו,  על מנת לתקן הדרוש, ביצע תיקונים חלקיים, וסוכם כי למחרת יחזור בבוקר להשלים את התיקונים. אולם  למחרת ביום 9.12.04, מנעה המשיבה מהמערער להמשיך בביצוע התיקון הנדרש, והודיעה לו,  גם בכתב, על אי כוונתה לפרוע שני השיקים הדחויים. זאת, בעקבות עבודתו הרשלנית שגרמה לנזק, והציעה לשלם למערער את עלות החומר שרכש לביצוע העבודה, אולם הצעתה נתקלה בסירוב. באותו יום הזמינה המשיבה מהנדס בניין, אשר נתן מטעמה חוו"ד ביחס לנזק אשר נגרם כתוצאה מניתוק הפרגולה והעבודה הרשלנית אשר ביצע המערער.

ז.           השיקים אשר משכה המשיבה לפקודת המערער, חוללו באי פירעון, לאחר שנתנה הוראת ביטול ואלו הוגשו ע"י המערער לביצוע בלשכת ההוצל"פ.

ח.          המשיבה הגישה התנגדות לביצוע שטר בלשכת ההוצל"פ, לפיה טענה כי יש לקזז מסכום השטרות את הנזק, אשר נגרם לה לדירתה, עקב עבודתו הרשלנית של המערער, כפי האומדן אשר נערך על ידי המומחה מטעם המשיבה. התנגדותה של המשיבה התקבלה (החלטת כב' הרשמת מיום 29/1/06,  בבש"א 705/05),  והתביעה הועברה לדיון בסדר דין מהיר.

ט.          בבית משפט קמא טענה המשיבה כי, הואיל והמדובר בעבודה רשלנית שבצע המערער שגרמה לה לנזק, המערער אינו זכאי לקבלת תמורת השיקים. מנגד טען המערער כי, המשיבה לא שלחה הודעת קיזוז למערער ועל כן, היא מנועה מלהעלות טענה זו בפני ביהמ"ש קמא.

2.         פסק הדין של  בית משפט קמא

א.          ביהמ"ש קמא דחה את תביעת המערער בקובעו כי, במקרה דנן ניתן לקזז חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה מתוך עסקה אחת, גם אם מדובר בסכומים שאינם קצובים כעולה מסעיף 53(א) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג- 1973 (להלן: חוק החוזים), ובהסתמך על פסק דין רע"א 6250/98 NORDLAND נ' מפעלי יצור והוצאה, פ"די נג(2) 274 עמ' 284-283. ביהמ"ש קמא התבסס על חוות הדעת אשר הגישה המשיבה וקבע כי,  על פי חוות הדעת של המומחה מטעם המשיבה, הנזק אשר נגרם לה, מגיע בקרוב כדי סכום השיקים. מכאן, ולאחר הקיזוז, אין המערער זכאי לקבל מהמשיבה סכום כלשהו.

ב.          עוד קבע ביהמ"ש קמא כי, אומנם זכותו של קבלן למצות את זכותו לבצע תיקונים בעבודה שהוא ביצע, אך מהתמונה העולה מחוות הדעת ומעדותה של המשיבה, מדובר בעבודה אשר בוצעה בצורה רשלנית ובנס לא גרמה לאבידות בנפש. ומכאן, הצדיק את עמדתה של המשיבה, אשר אסרה על המערער לבצע תיקונים בעבודות אלו, ודחה  את טענת המערער, לפיה אין המשיבה זכאית להעלות טענת קיזוז, מאחר ולא נתנה למערער לבצע את התיקונים הדרושים. עוד ציין ביהמ"ש קמא כי, המערער לא ביצע עבודתו בהתאם לתקנים ולהוראות החוק והתקנות החלות בכל מקרה ומקרה, ובמקרה דנן עיקר הבעיה הינו העדר תכניות הנדסיות וחיזוקים לא מספיקים של הקונסטרוקציה לקיר - דבר אשר הביא בסופו של יום לנזק האמור.

ג.           ביהמ"ש קמא ראה בהתנהגות המערער לאחר האירוע כהודאה לכך, כי אותה פרגולה עפה ממקומה בשל העדר חיזוק מספיק. כאשר הגיע למקום, ביצע תיקונים חלקיים, הוא הביא אינסטלאטור, אשר ביצע תיקונים בצנרת שנפגעה.

ד.          ביהמ"ש קמא דחה את תביעת המערער וחייב אותו לשלם למשיבה הוצאות משפט על סך 1000 ש"ח+מע"מ וכן שכ"ט על סך 2000 ש"ח +מע"מ. הוצאות אלה הן בנוסף להוצאות אשר נפסקו על ידי כב' הרשמת מיום 29/1/06 בסך 1200 ש"ח.

3.         טענות המערער בתמצית;

א.          טעה ביהמ"ש קמא בקובעו, כי למשיבה עומדת טענת קיזוז. המשיבה לא שלחה הודעת קיזוז למערער ולא העלתה טענה זו בשום שלב של ההליך. על כן היא מנועה מלהעלות טענה זו. עוד טען המערער כי,  על המשיבה היה להוכיח טענת קיזוז ואין די בקביעה כי עומדת לה טענה זו. נטל הראיה בעניין זה מוטל במלואו על כתפיה של המשיבה וזה לא הורם. המשיבה לא הוכיחה מאומה מנזקים אלו, אשר, לכל היותר, יש בהם כדי הפרחת סכומים סתמיים, אשר ממילא אינם מגיעים כדי סכום השיקים. בהשלמת טיעוניו התייחס המערער להצעת המחיר, אשר ניתנה ביחס לתיקוני צבע ואיטום וטען כי, לא רק שהעבודות לא בוצעו, לא רק שעורך המסמך/ הצעת מחיר לא מסר עדות, אלא שהנ"ל אף נתן את הצעת המחיר על בסיס חווה"ד המוזמנת ומבלי שביקר מעולם בביתה של המשיבה. המערער הדגיש כי, כעולה מחקירת המומחה, מרבית התמונות, אשר צורפו לחווה"ד כלל לא צולמו על ידו או בנוכחותו, עוד ציין כי חווה"ד של המומחה ניתנה לאחר שהאובייקט לגביו נדרשה חוה"ד , הוזז ממקומו ו "נארז" בצד המגרש.

ב.          טעה ביהמ"ש קמא אשר הצדיק  את עמדתה של המשיבה, אשר אסרה על המערער לבצע התיקונים. עמדה זו של ביהמ"ש תמוהה במיוחד לאור העובדה, כי התיקונים בוצעו בפועל ע"י בעלה, אשר הנו מהנדס מכונות במקצועו, ואין לו כל ידע, ניסיון או כישורים נדרשים לביצוע עבודה מסוג הנדון. שלילת זכותו של המערער, כקבלן הרשאי למצות זכותו הבסיסית לתקן הדרוש והתנהלותה הפסולה של המשיבה , אשר בחרה כבר באותו יום לזמן חוו"ד מטעמה, חייבים לפעול לחובתה.