פסק-דין בתיק עא 1337/07

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה (כב' השופטת עירית מני-גור) אשר קיבלה את בקשתה של המשיבה שבכתב התביעה בהמרצת הפתיחה, עופות גבריאלי (1991) בע"מ (להלן: "המשיבה"), להצהיר כי המטלטלין המצויים בחצריה והרשומים בנספח א' הינם בבעלותם הבלעדית ואין לעקלם בגין חובותיה של חברת דגם עוף 94 בע"מ (להלן: "החייבת").

המערערות הן חברות אסם הגליל מכון תערובת בע"מ ומדגרות שרייבר בע"מ (להלן: "המערערות") אשר החייבת חבה להן כספים.

בפני בית-המשפט בערכאה הדיונית נפרסה מערכת של ראיות ובכללן תצהירו של רואה החשבון מר יעקב מועלם מטעם המשיבה אשר ערך את הרשימה המהווה את נספח א'. הוא אף נחקר על תצהירו בחקירה נגדית. ראוי לציין כי נספח זה מהווה הצהרה למס הכנסה המפרטת את נכסי המשיבות, בין היתר לצורך תביעה, לפי סעיף 21 לפקודת מס הכנסה.

בפסק-דינה מבארת השופטת הנכבדה כי אכן על-פי סעיף 28 לחוק ההוצאה לפועל חזקה כי מטלטלין המצויים בחצרי החייבת כפי שהיה במקרה דנן, רואים אותם כנכסי החייבת כל עוד לא הוכח אחרת. עם זאת שוכנע בית-המשפט כי המטלטלין שעוקלו אכן שייכים למשיבה ולא לחייבת.

אין מחלוקת כי הבעלים והמנהל של שתי החברות, המשיבה והחייבת, הוא מר יעקב גבריאלי, ושתי החברות עוסקות בענף הלול ושתיהן נמצאות בתחום אותם חצרים. אך כל אחת מהחברות מתמחה בתחומה, המבקשת עוסקת בעיבוד עופות ונותנת שירותי שחיטה ומריטה, החייבת עוסקת בקנייה, מכירה ושיווק של עופות חיים.

מציינת השופטת קמא בפסק הדין כי היא מקבלת את עדותו של רואה החשבון ובכלל זה את הרשימה שנערכה על ידו כעדות מהימנה. "רואה החשבון היה מוכן לפתוח את משרדו ולהציג בפני נציגי המשיבות את כל מערכת הנהלת החשבונות כפי שיחפצו" (עמ' 3 לפסק-הדין) "וכן מעדותו של רואה החשבון עולה אף כי לשתי החברות קיימת מערכת הנהלת חשבונות נפרדת וכך יכול היה רואה החשבון לפרט את הציוד של החייבת בנפרד מציודה של המבקשת".

לאור העדות כאמור ולאור השוני בעיסוק בין שתי החברות ולאור העובדה כי בתצהירן של המערערות אין ראיה, ולו ראשית ראיה, להפריך את הנתונים שעלו מראיות המשיבה, שוכנע בית-המשפט כי יש מקום ליתן את ההצהרה המבוקשת.

לאחר שקראנו את החומר שהונח בפנינו ובכלל זה הודעת הערעור, עיקרי הטיעון מטעם הצדדים, אנו סבורים כי דין הערעור להדחות.

נציין כי ענייננו הכרעה בשאלות של מהימנות ובעניין זה כלל ידוע הוא כי ערכאת הערעור לא תתערב בהן.

ההלכה היא שהביקורת של בית-משפט של ערעור על ממצאים עובדתיים מצומצמת ביותר, במיוחד הדברים אמורים לגבי ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית על יסוד התרשמות ישירה מן העדים.

התערבות בעובדות שנקבעו תהיה במקום שהטעות של הערכאה הדיונית הינה מהותית ובולטת עד כדי שתבטל את העדיפות המוקנית לערכאה זו כתוצאה מהתרשמות ישירה מן העדים.

באשר לטענות המערערת לעניין שיהוי בחוסר תום לב והיעדר נקיון כפיים מצד המשיבה, נציין כי הבקשה לפסק-דין הצהרתי הוגשה חודש וחצי לאחר שהודבקה הודעה בדבר העיקול על דלתות עסקה של המשיבה. בנסיבות אלה אין בכך משום שיהוי ניכר המהווה עילה לדחיית הבקשה לסעד הצהרתי.

המשיבה נקטה בהליכים משהוברר לה כי מבקשים להוציא את המטלטלין ממקום עסקה.

באשר ל"הרמת המסך", טענה זו לא נטענה כלל בבית-משפט קמא ואין זה מן הראוי להעלותה בפני ערכאת הערעור.

אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה בזאת.

המערערת תישא בהוצאות ובשכ"ט עו"ד בסכום של 25,000 ש"ח בצירוף מע"מ, ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד לתשלום בפועל.

המזכירות תעביר העתק מפסק הדין לבאי כוח הצדדים.

ניתן היום ד' בכסלו, תשס"ח (14 בנובמבר 2007) בהעדר הצדדים.

__________________             _____________________              ________________