פסק-דין בתיק עא 1328/07

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בת"א (כב' הש' חגי ברנר), אשר קיבל את תביעת עו"ד גד שילר (להלן: "המשיב"), כנגד המערערים (להלן: "המערערים"), וחייבם בתשלום שכר טרחתו בגין ניהול תביעת ליקויי בניה כנגד חברה קבלנית בשם י. מוסקוביץ חברה לבניה בע"מ (להלן: "הקבלן").

העובדות

1. המערערים התקשרו בהסכם עם הקבלן שיבנה עבורם בתים בישוב צור יגאל. לאחר שהבתים נמסרו למערערים התגלו בהם ליקויי בניה.

עקב כך, שכרו הם את שירותיו של המשיב על מנת שיגיש כנגד הקבלן תביעה כספית לתשלום פיצויים בגין ליקויי הבניה ואיחור במסירת החזקה.

2.         בין המערערים למשיב התקיים משא ומתן בנוגע לשכר טרחתו עבור ניהול התביעה, ובסופו של יום נחתמו הסכמי שכ"ט ושם נקבע כי הראשונים מתחייבים לשלם למשיב בגין הטיפול המשפטי, כדלהלן:

            "א)1.   20% מכל סכום שיפסק.

2.  17.5 מכל סכום שיפסק ו/או יוסכם במקרה שתושג פשרה לאחר דיון בבית משפט.

                        3.  12.5 מכל סכום שיוסכם במקרה שתושג פשרה טרם דיון בבית המשפט".

            בסעיף ג)4 להסכמים הוגדר הטיפול המשפטי כדלקמן: "הגשת תביעה נגד י. מוסקוביץ חברה לבנין בע"מ בגין ליקויי בניה ו/או איחור במסירת חזקה".

לאחר שנחתמו הסכמי שכר הטרחה הוגשה תביעה כספית לבית המשפט המחוזי בירושלים. בעקבות הגשת תביעה נפרדת שהגיש הקבלן כנגד המערערים, דרש המשיב כי בתמורה להגנה מפני תביעה זו ישולם לו שכר טרחה נוסף והמערערים הסכימו גם לדרישה זו.

3.         הדיון בשתי התובענות אוחד ולאחר שמיעת הראיות, מינוי מומחה על ידי בית המשפט  לבדיקת ליקויי הבניה, שאף הגיש את חוות דעתו לבית המשפט, נקבע התיק לסיכומים. ב"כ הקבלן קיבל מהמשיב ארכה להגשת סיכומים עד ליום 30.5.2001. בין לבין, ביום 2.5.2001 ניתן על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה צו זמני להקפאת הליכים נגד הקבלן, ולאחר מכן צו קבוע ומונה נאמן להסדר נושים.

            בשלב הזה הגיש המשיב לנאמן בשם המערערים הוכחת חוב בהסדר הנושים שהתבססה על התביעה המקורית, שכן באותה עת טרם ניתן פסק דין.

4.         בית המשפט של הפירוק קבע כי יש להמשיך בתביעה זו של ליקויי הבניה, וביום 3.12.2001 ניתן על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים פסק דין שבה נתקבלה התביעה  של המערערים ונקבע סכום פיצויים כולל קרוב לסך של 1,500,000 ש"ח. 

5.         לאחר מתן פסק הדין פנה המשיב אל כל אחד מהמערערים ודרש את תשלום שכר טרחתו בשיעור של 20% בצירוף מע"מ מהסכום שנפסק לזכותו של אותו מערער.

6.                המערערים סירבו לשלם למשיב את שכר טרחתו. בנסיבות הללו פנה לבית המשפט בתביעה בסדר דין מקוצר כנגד כל אחד מהם. הוגשו בקשות רשות להתגונן ונתקיים דיון שבסופו ניתנה החלטה אשר נתנה לנתבעים רשות להתגונן בכפוף להפקדת ערבון בשתי טענות הגנה בלבד והן:

הטענה הראשונה: שעל פי הסכם שכ"ט המשיב זכאי לתשלום שכר טרחתו מתוך הפיצויים שיתקבלו בפועל אצל המערערים, ולא מתוך הסכומים שיפסקו לזכותם. המשיב היה אמור לפעול גם לגביית הכספים, ורק יגבה את שכר הטרחה. משנכשלה הגביה, אין הוא זכאי לשכ"ט כלשהו.

הטענה השניה: כי המשיב התרשל בכך שלא נקט בהליכים להטלת עיקולים על נכסי הקבלן. הנזק שנגרם למערערים בשל רשלנות זו הינו מלוא הסכום שנפסק לזכותם בתביעת ליקויי הבניה והם זכאים לקזזו כנגד סכום התביעה כנגדם.

7.         כאמור, הרשות הותנתה בהפקדה כספית. לטענת ההגנה הראשונה חייב בית המשפט כל מערער להפקיד סך השווה ל-50% מסכום התביעה נגדו. לטענת ההגנה השניה חייב בית המשפט כל מערער להפקיד 10% מסכום התביעה. רק ארבע מתוך משפחות המערערים הפקידו את מלוא הערבון שהושת עליהם כתנאי למתן רשות להגן בשתי טענות ההגנה. יתר המערערים הפקידו ערבון בשיעור של 10% בלבד מסכום התביעה כנגדם. לכן, קיימת להם רשות להגן אך ורק בטענת ההתרשלות.

פסק הדין

8.         בפסק דינו העמיד השופט הנכבד שתי שאלות הנדרשות להכרעה. השאלה האחת, האם זכאי המשיב לשכר טרחה ללא כל קשר לגבייה בפועל, אלא שכר הטרחה יחושב מתוך הסכומים שנפסקו בפסק הדין. השאלה השניה, התרשלות המשיב כלפי המערערים בכך שלא נקט בהליכים לעיקול נכסי הקבלן, ואם אכן התרשל האם קיים קשר סיבתי בין התרשלות זו לבין הנזק כלפי המערערים.

9.         לאחר שסקר את הראיות שבאו בפניו, בכלל זה תצהירים, חקירות ומסמכים, קובע בית המשפט כי הטענה שמעלים המערערים לפיה שכר הטרחה אמור להגזר מהסכום שיגבה במסגרת הליכי ההוצל"פ וכי הטיפול המשפטי של המשיב כולל טיפול גם בהליכי גביה - עומדת כנגד הכתוב, קרי: כנגד הסכמי שכר הטרחה. שבכל הסכמי שכר הטרחה נרשם באופן מפורש כי שכרו של המשיב יחושב באחוזים מהסכומים שיפסקו לזכות המערערים ונושא הגביה כלל אינו מוזכר בהסכמים אלה. המדובר איפוא בטענה בעל-פה כנגד מסמך בכתב שאין לה תימוכין - לא בהודאה מטעם עורך הדין, המשיב, ולא בדרך אחרת.