פסק-דין בתיק עא 1317/05

א.         הערעור שבפנינו הוא על פסק-דינו של בית-משפט השלום בחיפה (כב' השופט י. וגנר) מיום 8.2.05, ב-ת.א. 20220/98, לפיו חוייב המערער (הצד הרביעי מס' 2) לשפות את המשיבים מס' 2 - מס' 5 בערעור (הצדדים השלישיים בבימ"ש קמא) במלוא הסכומים שהם חוייבו לשאת בהם, ובצירוף הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך של 5,500 ש"ח בתוספת מע"מ.

ב.         העובדות הצריכות לענין הינן בתמצית אלה:

לבימ"ש השלום הוגשה תביעתה של חברת החשמל כנגד נהג המשאית - הנתבע מחאג'נה עומר מוחמד (המשיב מס' 1 בערעור), בגין נזקים שנגרמו לטרנספורמטור שהוא רכושה של חברת החשמל עקב מעשים ומחדלים של הנתבע - המשיב מס' 1 אשר נהג במשאית של מעבידיו שהם הצדדים השלישיים (המשיבים מס' 5 - 2 בערעור).

בפסק דין חלקי אשר ניתן ביום 2.3.00 בהסכמתם של כל הצדדים, הועמד סכום התביעה על סך של 44,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מאותו יום עד התשלום בפועל. באשר לשאלה מי ישא בנטל הסכום אשר ישולם לחברת החשמל, נקבע בפסק הדין החלקי שהדבר ייקבע לאחר שמיעת עדויותיהם של הנהג - הנתבע (המשיב מס' 1), הצדדים השלישיים (המשיבים מס' 5-2), והצד הרביעי מס' 2 שהוא סוכן הביטוח,  סייף בהא,  המערער אשר בפנינו.

המחלוקת בבית משפט השלום היתה בין המשיב מס' 1 (הנתבע) לבין המשיבים מס' 5-2 (הצדדים השלישיים) בשאלה האם התרשל הנתבע, והאם קיימת אחריות שלוחית של הצדדים השלישיים למעשה ההתרשלות של הנתבע (נהג המשאית).

ג.          עוד ובנוסף שיגרו הצדדים השלישיים הודעה לצדדים הרביעיים בטענה שחברת הביטוח "מנורה" (הצד הרביעי מס' 1) חייבת לשפות את הצדדים השלישיים ככל שיחוייבו, הואיל ו"מנורה" היתה המבטחת של המשאית בה נהג הנתבע בזמן ארוע התאונה.

טענתה של חברת הביטוח "מנורה" היתה שאין היא חייבת בתגמולי הביטוח הואיל ופוליסת הביטוח, לטענתה, לא הוצאה על ידה מעולם, או לחילופין, הפוליסה הוצאה בדיעבד לאחר אירוע התאונה.

סוכן הביטוח - המערער - טען בהגנתו שהצדדים השלישיים אכן ביטחו את המשאית בחברת הביטוח "מנורה" באמצעותו, וכי תוקף הביטוח היה מיום 15.6.94 עד 30.4.95.  סוכן הביטוח כפר בכל טענה של התרשלות מצידו.

ד.         בית משפט קמא קבע בפסק דינו שעל הנתבע - נהג המשאית - לשאת עקב רשלנותו בסכום הנזק כפי שנקבע בפסק הדין החלקי מיום 2.3.00, וכי על הצדדים השלישיים (המשיבים מס' 5-2) לשפות את הנתבע בהתאם להודעה לצד שלישי. עוד הוסיף וקבע בית משפט קמא שסוכן הביטוח - הצד הרביעי מס' 2 - המערער - ישפה את הצדדים השלישיים בגין חבותם.

ה.         בית משפט קמא קבע שיש ממש בטענותיה של חברת הביטוח "מנורה" בכל הנוגע לתקפותה של פוליסת הביטוח, וציין כי לא שוכנע שבמועד אירוע התאונה היתה פוליסת הביטוח בתוקף.

מחומר הראיות, כך קבע בית משפט קמא, עולה שבתאריך 15.7.94, משמע, כשלושה שבועות לאחר אירוע התאונה, חתמו הצדדים השלישיים (האחים חאתם), על הצעה לביטוח מקיף של המשאית, כאשר הביטוח שנתבקש הוא מיום 15.6.94. בנסיבות אלה חלה הוראת סעיף 16 (א) של חוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, בדבר סיכון שנתבטל.

מוסיף בית משפט קמא שמסקנתו לא היתה משתנה אילו קבע שתאריך קבלת ההצעה הוא 7.7.94, כפי שטען בפניו ב"כ המערער, הואיל וגם תאריך זה הינו עדיין 16 ימים לאחר אירוע התאונה.

ו.          עוד הוסיף בית משפט קמא שעמדתו של הצד הרביעי מס' 2 (סוכן הביטוח) איננה ברורה הואיל והוא מנסה בגירסתו להפיס את דעתם של שני הצדדים, דהיינו, לענין הצעת הביטוח הוא טוען שנתבקש למלא הצעה עבור האחים חאתם, ובאותה נשימה טוען הוא שבפגישה שהתקיימה במשרדו בתאריך 15.6.94 לא סוכם דבר והם לא שילמו עבור הפוליסה (ההדגשה שלנו).

בית משפט קמא הוסיף שאין הוא מקבל את עדותו של המערער (הצד הרביעי מס' 2) ככל שעדות זו מנסה לסייע בידי האחים חאתם (הצדדים השלישיים) שהם לקוחותיו.

ז.          על יסוד העובדות כפי שהובאו בפניו, קבע בית משפט קמא (עמ' 3 סיפא של פסק הדין) שהמדובר במקרה שבפנינו בביטוח לסיכון אשר חלף או למקרה ביטוח שבאותה עת כבר התרחש.

עוד קבע בית משפט קמא ש לא הוכח כל תשלום פרמיה בגין ביטוח שעשוי להיות רלוונטי למועד אירוע התאונה.

לענין סוכן הביטוח - המערער,  ציין בית משפט קמא בפסק דינו שהוא ניסה לעזור בתיק זה ללקוחותיו ובלבד שהוא עצמו לא "יינזק". עוד הוסיף בית משפט קמא שפעולותיו של סוכן הביטוח תמוהות. בין היתר כתב בית משפט קמא את הדברים הבאים:

"אילו טענת הצד הרביעי מס' 2 כי הוזמן אצלו ביטוח על ידי הצדדים השלישיים היא האמת, כי אז במסגרת חיפוש ההצעה הטובה ביותר והזולה ביותר לביטוח הרכוש, היה עליו לפעול לפני חידוש הביטוח כאשר פוליסת ביטוח החובה מצביעה על תחילתו, ולכל הפחות היה עליו להראות כי פעל בשקידה סבירה והיה כיסוי מבחינת ביטוח הרכוש בחברת כלל עד שיתברר לו כי הביטוח הזה הוא יקר ואזי היה עורך את ההצעה בחברת מנורה ומעביר את הביטוח מחברה לחברה. אולם לא כך היו פני הדברים. בתצהירו ..... טען מר סייף בהא כי הוא לא זוכר את מועד עריכת ההצעה במדוייק. לטענתו זה היה לפני תאריך 15.7.94. דא עקא, שטענה זו לא הוכחה. מכל מקום, מר סייף אישר בעדותו בפניי כי ביום 15.6.94 ענין הביטוח לא סוכם בינו לבין האחים חאתם אשר הודיעו לו "כי ישקלו את ההצעה ויחזרו אליו" (עמ' 37 ואילך)"

            (ההדגשה שלנו)