פסק-דין בתיק עא 1312/05

1.         בפנינו ערעור על החלטה ופסק דין של בית משפט השלום בקריות (כב' ס. הנשיא השופטת בית-נר) בתיק אזרחי 4127/03  שניתנו ביום 16.3.05, לפיהם נדחתה תביעת המערערת כנגד המשיבים (להלן יקראו ביחד "פסק הדין").

רקע

2.         ביום 1.9.03 הגישה המערערת כנגד המשיבים תביעה על פי חוק הפלת"ד שעילתה פיצוי  בגין נזקי גוף שנגרמו לה, לטענתה, בעקבות תאונת דרכים מיום 20.12.98.

המשיבים הכחישו את עצם קרות אירוע התאונה.

המערערת ילידת 1936, טענה בכתב תביעתה כי ביום 20.12.98 יצאה מביקור בבית חולים כרמל, עלתה לרכב נהוג על ידי בנה והתיישבה ליד הנהג. הנהג החל בנסיעה כשלפתע נפתחה הדלת ליד המערערת, המערערת ניסתה לסגור את הדלת אולם הדלת התנגשה ברכב שחנה בצד, נטרקה חזרה ופגעה בעוצמה בכף ידה הימנית של המערערת (להלן- " התאונה").

3.         בעדותה בבית משפט קמא העידה המערערת כי הדלת שלידה נפתחה, פגעה ברכב אחר, ואז היא הוציאה את ידה כדי לסגור את הדלת והדלת נטרקה על ידה. המערערת העידה כי היא שמה את יד ימין על הדלת מצד החלון ועם יד שמאל ניסתה לסגור את הדלת כאשר יד שמאל החזיקה בידית הדלת.

4.         בנה של המערערת חזר בבית משפט קמא על גירסת המערערת ואף הציג תמונות המצביעות לטענתו, על הפגיעה ברכבו כתוצאה מפתיחת הדלת ופגיעתה ברכב אחר.

            המערערת הביאה כעד נוסף מטעמה את סוכן הביטוח שהגיש את ההודעה על התאונה (ההודעה סומנה כת/1 בבית משפט קמא, להלן - " ת/1").

5.         בית משפט קמא קבע בפסק דינו כי תאור התאונה על ידי המערערת, איננו הגיוני ובלתי מתקבל על הדעת. כן קבע בית המשפט כי הנזק לרכב הנראה בתמונות שהומצאו על ידי בנה של המערערת, אינו יכול להיות תואם את תיאור התאונה כפי שתואר על ידי המערערת (נעיר כי קביעה זו לא נומקה), וכן כי בהודעה מטעם סוכן הביטוח (ת/1) אין זכר לפגיעת הדלת ברכב אחר קודם לפגיעתה בתובעת. כן ציין בית משפט קמא כי בהודעה לא מצויין כי היו נפגעים.

בהתאם, קבע בית משפט קמא כי למעשה מדובר בעדות יחידה של אם ובנה, עדות שלא היתה הגיונית, נסתרה בדיווח שנמסר על ידי סוכן הביטוח ואף לא תאמה את תמונת נזק הרכוש ולפיכך, קבע בית משפט קמא כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי ביום 20.12.98 אירעה לה תאונת דרכים ותביעתה נדחתה תוך חיובה בהוצאות בסך 3,500 ש"ח + מע"מ.

טענות הצדדים

6.         לטענת המערערת, שגה בית משפט קמא עת קבע כי לא הורם על ידה הנטל להוכיח את תביעתה.

לטענתה, אין כל סתירה בין האמור בהודעה (ת/1) לבין גירסתה, גירסה שהינה הגיונית ומתיישבת עם התמונות שהוגשו לבית המשפט. כן טענה כי תביעתה התבססה על ראיות רבות וביניהן ההודעה לחברת הביטוח, תמונות הדלת של הרכב והמסמכים הרפואיים, ולפיכך קביעת בית משפט קמא כי מדובר בעדות יחידה אינה נכונה.

7.         המשיבים טענו כי יש לדחות את הערעור תוך חיוב המערערת בהוצאותיהם שכן מדובר בערעור על ממצאים וקביעות עובדתיות של בית משפט קמא ואין מקום לחרוג מההלכה הנוהגת לפיה בית המשפט שלערעור אינו מתערב בכגון דא.

דיון

8.         כידוע, אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים. מקרה זה הינו, לטעמנו, אחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותנו.

9.         בית משפט קמא ביסס את הכרעתו על מסקנתו לפיה עדות המערערת ובנה מהווים עדות יחידה ללא שנתמכה בראיות חיצוניות ואשר הינה, כשלעצמה, בלתי הגיונית.

ודוק; לא נקבע על ידי בית משפט קמא כי מדובר בעדות בלתי מהימנה. לפיכך, בבחינת הגיונם של הדברים ומשקל הראיות הנוספות, אין לבית משפט קמא כל יתרון על פני ערכאת הערעור.

10.        איננו שותפים לדעת בית משפט קמא כי עדויות המערערת ובנה מהוות עדות יחידה, שכן עדותם נתמכה בעדות סוכן הביטוח ובהודעה אשר נשלחה על ידו לחברת הביטוח- ת/1. כן נתמכה גרסת המערערת בחומר הרפואי שצורף על ידה. מחומר הראיות עולה מסכת עובדות הגיונית בה נפגעה המערערת בתאונה אשר נחזתה מלכתחילה, כתאונה של מה בכך ולפיכך היא לא דווחה אולם בהמשך, משלא הוטב מצבה של המערערת, דווחה התאונה ונתבעו נזקי הגוף אשר נגרמו למערערת.

11.        בית משפט קמא הגיע למסקנה אליה הגיע, בין היתר, נוכח קביעתו כי בת/1 לא מצויין כי היו נפגעים. אלא שעיון במסמך מלמד כי במיקום המיועד לתיאור כללי של הנזק שנגרם, מצוין במפורש כי התביעה הינה בגין " נזק גוף ". אמנם, לא מולאו פרטי הנפגעים, אך בתיאור התאונה מדווח על פגיעה ביד ימינה של הנוסעת שליד הנהג  - היא המערערת. לפיכך, ברי כי ת/1 תומך בגרסת המערערת, ומכל מקום, ודאי שהאמור בו אינו יכול להזקף לחובתה.

12.        כך, אין גם להסיק דבר לחובתה של המערערת מהעובדה שבת/1 לא מצויין כי נגרם נזק רכוש לרכב, זאת  נוכח הנזקים הקלים אשר נגרמו לרכב והסבירות כי עלות התיקון אינה גבוהה מעלות ההשתתפות העצמית. על כל פנים, היעדר דיווח זה הינו סביר ואינו פוגם במהימנות הכוללת של הדיווח לגבי התאונה.

כמו כן, לא ברור מדוע נקבע כי התמונות שהוצגו על ידי בנה של המערערת, אינן מתיישבות עם גרסתה של המערערת. עיון בתמונות מלמד כי נחזת פגיעה בדלת קדמית ימנית של הרכב, בגובה ובמיקום שיכול להתיישב עם גרסתה של המערערת, ומכל מקום, אינו סותר את גרסתה.