פסק-דין בתיק עא 1291/06

כב' השופט בנימין ארבל:

א.         ההליך

1.         מכוניתם של המערערים, אשר היתה נהוגה על ידי המשיב מס' 1, נפגעה ביום 13.8.03. לטענת המערערים, נגרמה הפגיעה, כתוצאה מהתדרדרות המכונית במדרון והתהפכותה מספר פעמים. כתוצאה מכך, נגרמו לה נזקים חמורים. המשיבה מס' 2, אשר בטחה את המכונית, מאנה לשלם למערערים כל סכום בגין נזקיהם. לטענתה, הנסמכת על דו"ח של חוקר פרטי, לא נפגעה המכונית בתאונה כלשהי, וכי הנזקים שנגרמו לה, נגרמו באופן מכוון.

            תביעתם של המערערים שהוגשה בבית המשפט קמא, נדחתה על ידי בית המשפט בפסק דינו מיום 28.9.06 נשוא ערעור זה.

2.         בכתב התביעה נטען, כי התאונה נגרמה שעה שהמשיב מס' 1 נהג במכונית, בכביש הפונה לביתו, "ותוך כדי נהיגה, איבד שליטה על הרכב, הרכב התגלגל והתנגש בתעלה". במהלך שמיעת הראיות, ומשזומן המשיב מס' 1 לעדות, הוא הבהיר כי הוא ישב ברכב סמוך לביתו, ועמד להוציא ממנו ניירות. אגב כך, תיבת ההליכים של הרכב היתה במצב D  -

[DRIVE]. בעודו שרוי בהרהורים על מות אביו, אשר נפטר כשבוע ימים קודם לכן, החליקה רגלו מעל דוושת המעצור והרכב החל להדרדר במדרון. אגב כך, הוא הצליח לצאת מן הרכב, ואז הרכב פגע בחומה, והתהפך מספר פעמים אל תוך התעלה, שהיתה במורד.

3.         כאמור, בית המשפט קמא לא קיבל את גרסת המערערים. בית המשפט קבע, כי גרסת המשיב 1 לא תאמה באופן מלא את תצהירו ואת כתב התביעה, אולם, עניין זה לא הביאו לכלל דיעה כי יש לדחות את התביעה. דעתו של בית המשפט גובשה, לאחר שעיין בתמונות הרכב, ושמע את עדותו של החוקר הפרטי מטעם המשיבה 2, לפיהם לא סביר הוא, כי רכב אשר התדרדר והתהפך, ונפגע בכל צידיו, יסבול מן הפגיעות אשר נחזו בו.

            בית המשפט הוסיף, כי העד אף לא ידע להסביר, מדוע לא נרשם בהודעתו לחוקר דבר קיומה של התעלה, וכי לא פירט, לא בתצהירו ולא בכתב התביעה, כי הרכב התהפך מספר פעמים.

            עוד ציין בית המשפט קמא, כי המדובר בעדות יחידה של בעל דין, אשר לא הביא עדים נוספים.

            על כן, קבע בית המשפט קמא כי התובעים לא הצליחו להרים את נטל הראייה ביחס לאופן אירוע התאונה. בהתאם, הסיק כי אירוע התאונה לא התרחש כפי המתואר בכתב התביעה.

ב.         הערעור.

4.         בערעורם, טוענים המערערים, כי פסק דינו של בית המשפט קמא, השגוי לטעמם, אינו נסמך על ממצאים שבאמון, אלא על מסקנות שהסיק בית המשפט מן הראיות שהובאו בפניו. בכגון דא, רשאית אף ערכאת הערעור להתערב. לטענתם, חומר הראיות שהביאו, בהיר ואינו סובל מסתירות כלשהן. העובדה, כי בתצהיר העדות הראשית, לא פורטו לפרטיהן כל העובדות, אשר פורטו בחקירתו הנגדית של המשיב מס' 1, אין בה כדי ללמד על כך, כי קיימות סתירות בגרסת התביעה. הגרסה שהובאה במהלך המשפט, מפרטת בפרוטרוט, את העובדות המרכיבות את האירוע, המתואר בכתב התביעה ובתצהיר העדות. בחקירתו הנגדית של המשיב מס' 1, לא נתגלו כל סתירות.

            מנגד, נתגלו סתירות מהותיות בעדותו של החוקר מטעם המשיבה מס' 2, ובמיוחד, באשר לנזקים אשר נגרמו לכלי הרכב.

            בית המשפט מצא לנכון, לאמץ את גרסת החוקר, חרף העובדה כי הינה מבוססת על עדות סברה, כאשר, כאמור, מסתבר כי עדותו של החוקר סובלת מאי דיוקים. החוקר אינו מומחה בתחום הרכב, אינו שמאי, ולא היה מוסמך להסיק מסקנות שבמומחיות, ביחס לאירוע התאונה. לטעמם של המערערים, מתאימים הנזקים שנחזו בכלי הרכב, לנזקים האופייניים להתהפכות כלי רכב בשטח תלול ומסולע, כפי השטח בו התרחשה התאונה.

            עד כאן, בקצרה, עיקר טענותיהם המהותיות של המערערים.

5.         המשיבה מס' 2, תומכת בפסק דינו של בית המשפט קמא. לטעמה, לא יחליף בית משפט זה את שיקול דעתו של בית המשפט קמא. קביעותיו של בית המשפט קמא, הינן קביעות עובדתיות, כאשר מפסק הדין ניתן להבין, כי בית המשפט לא האמין למשיב 1. הממצאים הם ממצאים שבאמון, וכך על ערכאת הערעור להתיחס אליהם.

            לגוף העניין, טוענת המשיבה 2, כי אכן קיימת אי התאמה בין אופי הנזק לבין האופן בו נטען כי התרחש. אף העובדה, כי למשיב מס' 1 לא נגרמו כל נזקי גוף, תומכת בממצאים אלה. לא יתכן, כי המשיב מס' 1 יזנק מרכב המתדרדר במדרון, יפול ארצה, ולא ישארו כל נזקים בגופו.

            לסיום, טוענת המשיבה מס' 2, כי בית משפט השלום הוא אשר התרשם מן העדים אשר באו בפניו, וכי ערכאת הערעור, לא תתערב בממצאיו.

ג.          דיון: