פסק-דין בתיק עא 1291/04

השופט בנימין ארבל:

א.        הרקע:

1.         המשיבים הם אחייניה של המנוחה, שרה שולמן ז"ל, אשר נפטרה לבית עולמה. הסתבר, כי קודם לפטירתה הותירה המנוחה צוואה, ובה צוותה את עזבונה למי שהיתה המטפלת שלה. המשיבים, אשר החזיקו בצוואה קודמת, לפיה ציוותה להם המנוחה את אשר תותיר לאחר אריכות ימים ושנים, פנו לעו"ד דאז, ומי שמכהן כיום כשופט, מר אמיר טובי, בבקשה כי ייצגם בהתנגדות לביצוע הצוואה האחרונה, וקיום הצוואה המזכה אותם.

2.         עו"ד טובי יצג את המשיבים, באופן אשר הביא לביטול הצוואה המאוחרת, ולקיום הצוואה המזכה את המשיבים, כך שאלה זכו בעזבון.

בהמשך ההליכים מונה מר טובי כמנהל עזבון המנוחה. במסגרת זו כנס את נכסי העזבון, והתקשר בחוזה למכירת זכויות המנוחה בבית מגוריה והמגרש עליו הוא ניצב בכפר סבא.

בטרם השלים עו"ד טובי את מלאכתו, הוא נבחר לכהונת שופט. על כן, החליפו בתפקיד המערער, אשר חלק עימו, לאותה העת, משרד עורכי דין. ההחלפה נעשתה בהסכמת המשיבים.

במסגרת מילוי תפקידו, אמור היה המערער להשלים את עסקת מכר הבית, שהיה כלול בעזבון, ולחלק את כספי העזבון בין היורשים - המשיבים.

3.         על פי ההנחיות שקיבל המערער מעו"ד טובי, לא היה מקום לחלק את כספי העזבון, אשר הושקעו על ידי עו"ד טובי, בחשבון פק"מ נושא ריבית, כל עוד לא נתקבלו האישורים להשלמת העסקה. לאחר דין ודברים עם ב"כ הרוכשים, הודיע לבסוף, ב"כ הרוכשים ביום 19.8.98 כי הצליח לרשום את הזכויות בבית על שם הקונים ובהתאם, הינו מסכים לשחרור הכספים למשיבים.

המערער, אשר יצא לחופשה בחו"ל בתחילת חודש אוגוסט, לא שב ארצה אלא בסופו של אותו חודש. בינתיים הזדרזה המשיבה מס' 5 והגישה נגדו תלונה ללשכת עורכי הדין, על כך שלא שחרר את כספי העזבון שהוחזקו בידו. גם לאחר ששב ארצה, לא הזדרז המערער לשחרר את כספי העזבון לידי המשיבים, אלא ביום 8.10.98, כאשר רק ביום 1.10.98, שלח מכתבים למשיבים, ובהם זימנם לבוא למשרדו ולקבל את כספם.

4.         המשיבים הגישו לבית המשפט קמא, תביעה כספית על סך 169,356 ש"ח. בתביעתם, תבעו התובעים, הם המשיבים, החזרי שכר טרחה אשר שילמו לעו"ד טובי ביתר, סכום הוצאות ששילמו עבור יורשת נוספת וכן סך 92,230 ש"ח בגין הפרשי הצמדה לדולר של ארה"ב בגין התקופה בה עיכב המערער את הכספים המגיעים להם שלא כדין מיום 19.8.98 ועד יום 8.10.98 - תקופה בה נסק שער הדולר באופן תלול ביחס לשווי השקל הישראלי.

5.         השופט הנכבד קמא (כב' השופט צרפתי) דחה את תביעתם של המשיבים ככל שנגעה לתשלומי שכר טרחה, אך קיבלה, ככל שהיא נגעה לתביעה לפיצויים, בשווי הנזק שנגרם למשיבים עקב ירידת שער הדולר, תוך שהוא מגביל את סכום הפיצויים להפרשי השער בגין עליית השער שמיום 24.8.98 עד 7.10.98, אף זאת רק בגין חלקיהם של המשיבים בעזבון. כן חייב כב' השופט צרפתי את המערער לשלם למשיבים סכום נוסף בגין חלקם בהוצאות, שהיתה אמורה לשלם יורשת נוספת, ואשר הוצאו על ידם.

סכום זה אינו חלק מההליך שלפנינו.

ב.         ההליך

6.         שני הצדדים אינם משלימים עם פסק הדין. המערער הגיש ערעור, ובו תקף את קביעתו של בית המשפט קמא, לפיה עליו לשלם פיצויים בגין עיכוב הכספים בידיו. המשיבים הגישו ערעור שכנגד, ובו תקפו את קביעותיו של בית המשפט ביחס לקביעת שערי הדולר של ארה"ב, בתקופה שבין הימים שבין 24.8.98 ל- 7.10.98, שעה שכבר ביום 19.8.98 היה על המערער להעביר להם את כספיהם, ולמעשה אף קודם לכן. שעה ששער הדולר נסק באופן תלול ביותר בין יום 7.10.98 ל- 8.10.98 , בין 4,096 ש"ח ל- 4,311 ש"ח. כן מלינים על כך שלא נפסקה להם ריבית על סכום הפיצויים עד למועד מתן פסק הדין.

7.         יצויין כי בעלי הדין השלימו עם שאר קביעותיו של בית המשפט קמא בפסק דינו. על כן, לא מצאנו לנכון אף להתייחס לאשר לא הונח לפתחנו.

ג.         פסק דינו של בית משפט השלום

8.         כאמור, קבע כב' השופט צרפתי כי המערער היה אמור להעביר למשיבים את סכומי הכסף אשר זכו בהם עוד קודם ליום 19.8.05. עקב העובדה כי המשיבים הגבילו תביעתם למועד זה - הגביל עצמו אף בית המשפט למועד זה. בית המשפט קבע כי המערער איחר במילוי חובתו בכך שהעביר את הכספים רק ביום 8.10.88 - דבר אשר נעשה ללא הצדקה.

מעבר לנדרש, הוסיף כב' השופט צרפתי וקבע, כי על המערער היתה מוטלת החובה להעביר את הכספים אף קודם ליום 19.8.98, שכן עוד קודם למועד זה נתמלאו הדרישות, המהוות תנאי לשחרור כספי הפקדון שהוחזקו ברשותו, על פי הסכם המכר.

עוד קבע כב' השופט צרפתי, כי העובדה שהמערער שהה בחו"ל במהלך חודש אוגוסט 1998, לא היוותה הצדקה לעיכוב התשלום, וכי על המערער היה לכלכל צעדיו בהתאם, ולדאוג להסדר הולם להעברת הכספים.

9.         לנוכח האמור, קבע כב' השופט צרפתי כי המשיבים זכאים לפיצוי בגין הפרשי שער הדולר, בין השער הידוע ליום 24.8.98 (שהינו יום ב' בשבוע) עד למועד התשלום בפועל, שהינו ביום 8.10.98. שער הדולר ביום 24.8.98 עמד על סך 3.727 ש"ח לדולר, ואילו ליום 8.10.98 עלה הדולר עד כדי 4.311 ש"ח לדולר. חרף זאת, העמיד כב' השופט צרפתי את השער הגבוה של הדולר על שיעור 4.096 ש"ח  שהינו השער הקובע, על פי המפורט בכתב התביעה.

10.        באשר לדרך קביעת הפיצוי, נימק כב' השופט צרפתי: