פסק-דין בתיק עא 1288/04

בבית משפט קמא הוגשו שתי תביעות הדדיות של בעלי הדין:  המערערת הגישה בקשה לבית הדין לשכירות להעברה בדמי מפתח של זכויות דיירות מוגנת שטענה להן בנוגע לדירה שבבעלות המשיב, ואילו המשיב הגיש לגבי אותה דירה עצמה תביעה לפינוי או סילוק יד ודמי שימוש ראויים. בית המשפט קמא איחד את הדיון בשתי התביעות והורה כי תחילה תבורר טענת הדיירות המוגנת של המערערת, ולאורה יוכרע גורל תביעת הפינוי.

מדובר בדירה הנמצאת בבנין ישן שהוקם ע"ג חלקה 6 בגוש 16571 הרשומה בלשכת רישום המקרקעין בשמו של המשיב. עד 1948 התגורר בדירה המנוח חליל דאמוני, חמיה של המערערת.  עם פטירתו, המשיך להחזיק בדירה בנו עטייה דאמוני. עטייה דאמוני נשא את המערערת לאישה בשנות ה - 50 ומאז נישואיהם הם מתגוררים בה. עטייה דאמוני עצמו, נפטר בשנת 1990. על עצם אופיה של החזקה כאמור לעיל אין מחלוקת בין הצדדים. הם חלוקים על משמעותה המשפטית: האם היתה זו רשות שימוש גרידא, כטענת המשיב או שמא דיירות מוגנת, כטענת המערערת. בית המשפט קמא שמע ראיות בעניין זה וקבע כי אין מדובר בשכירות אלא ברשות שימוש, הניתנת לביטול. יחד עם זאת, בהתחשב בגילה של המערערת ובתקופת החזקה הממושכת, סבר בית המשפט כי משיקולי צדק, אין בשלב זה אין להתיר את ביטול הרשות ולהורות על פינויה מהדירה וקבע כי תהיה לה אך זכות אישית להחזיק בה. בשים לב לכך שעיקר טענתה של המערערת נדחתה, חייב אותה בית משפט השלום לשלם למשיב הוצאות משפט בסכום של 4,500 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסכום נוסף של 5,000 ש"ח + מע"מ.

המשיב השלים עם התוצאה; לא כן המערערת. היא משיגה על כל רכיבי פסק הדין, הן העובדתיים והן המשפטיים. מבוקשה מלפני בית משפט זה הוא לקבוע כי היא דיירת מוגנת בדירה ולהחזיר את העניין לבית המשפט קמא שיכריע בבקשה להעביר את המושכר לדייר נכנס.

לא מצאנו עילה להתערב בקביעות העובדתיות של בית משפט קמא המעוגנות בחומר הראיות. למותר לומר כי הנטל להוכיח כי החזקתה בדירה היא מכוח דיירות מוגנת מונח על שכם המערערת. שותפים אנו למסקנתה של השופטת בבית משפט השלום כי המערערת לא הרימה את הנטל. השופטת קבעה כי המערערת לא הוכיחה כי שילמה למשיב אי פעם דמי שכירות ובאיזה סכום. ברי שאין בידיה קבלות על תשלומים כלשהם. בנסיבות אלה אין תימה שהשופטת לא ייחסה משקל לעדות המערערת כשהזכירה שמות של אנשים מקרב אנשי המשיב שלידיהם שילמה, כביכול, דמי שכירות. במיוחד מצאה השופטת חולשה בעדות המערערת שלא מצאה לנכון לציין בתצהירה את שמות האנשים הללו. רק לאחר שהעד מטעם המשיב נחקר, ובעדותו הזכיר את שמות האנשים שפעלו בעבר בשם המשיב,  בקשה המערערת להשלים את העדות הראשית על ידי ציון השמות הללו. בצדק ראתה השופטת בדברים אלה עדות בלתי מהימנה.

המערערת טענה כי בעבר הוסכם עם המשיב כי תמורת השיפוצים בדירה היא ובעלה יופטרו מתשלום דמי שכירות לעתיד וכן שעצם ההשקעה תיחשב תשלום דמי מפתח. המערערת לא הצליחה להניח את דעת השופטת קמא, וגם את דעתנו, על שום מה היה צורך לשלם שוב דמי מפתח אם בלאו הכי חזקתו של חמיה המנוח, שמכוחו היא באה, כבר היתה חזקת דייר מוגן. בנוסף הזכירה השופטת את ההלכה לפיה תשלום דמי מפתח על ידי השקעות במושכר צריך שייעשה בהסכמה עם בעל הבית ובתאום עימו ומתוך מודעות מלאה [ר"ע 154/82  אחמד אבו עסב נגד מוחמד ארשיד תקציר סביר כרך כ' עמ' 26].

הטענה בדבר פטור מלא לעתיד של דמי השכירות בלי לנקוב את סכומם או את תקופת הפטור היא טענה שאין להתייחס אליה ברצינות, בלשון המעטה.

מנגד זכתה עדותו של מר לחאם מטעם המשיב לאמון השופטת וגם בכך אין כל מקום להתערב. השופטת התרשמה מגישתו האוהדת של המשיב לבעייתה של המערערת שבאה לידי ביטוי בכך שעד שלא בקשה להעביר זכויות בדמי מפתח, זכויות שאין לה, לא הטריד אותה המשיב ולא דרש את פינויה, וברי שהיה מניח לה להתגורר בדירה עד אחרית ימיה. תוצאת פסק הדין אינה יוצרת עבור המשיב מצב חדש; הוא הסכים לכך מלכתחילה.

לבסוף קובלת המערערת על ההוצאות ושכ"ט עו"ד שהושתו עליה, לא רק על גובהם אלא על עצם הטלתם. אכן אין מדובר בסכום זניח, אולם הדבר התבקש מאופן ניהול ההליך ומדחיית טענתה העיקרית של המערערת. אכן  היא לא חויבה לפנות את הנכס, אך היה זה לא  בשל קבלת  טענותיה אלא   למרות דחייתטענתה העיקרית. ייאמר כי בית משפט של הערעור מתערב רק במקרים נדירים וקיצוניים בשיקולי הדרגה הראשונה בכל הנוגע לפסיקת הוצאות [ע"א 4494/97  סלאח נגד סלאח   תק-על 2000[1] 70, 74]. יכולות להיווצר נסיבות בהן יפסוק בית המשפט הוצאות לבעל דין שלא זכה וכן מותר לו לשופט להביא בחשבון את התנהגותו של אחד הצדדים במהלך אשר הוליד את ההליכים המשפטיים וזה גם אם זכה אותו צד במשפט כולו או חלקו. לאור זאת איננו רואים כל מקום להתערב בעניין ההוצאות בדרגה הראשונה. נעיר כי הצענו לבא כוחה לחזור בו מן הערעור ולהסתפק בביטול ההוצאות ושכ"ט עו"ד בבית משפט השלום, אך הוא עמד על בירור הערעור.

הערעור נדחה. המערערת תשלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 8,000 ש"ח נכון להיום. הפקדון שהופקד על ידי המערערת יועבר לב"כ המשיב.

ניתן היום יא' ב אדר א, תשס"ה (20 בפברואר 2005) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

            פסק הדין ניתן לפרסום החל מהיום.