פסק-דין בתיק עא 1284/07

כב' השופטת, נחמה  מוניץ

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בטבריה (כב' השופט יונתן אברהם) מיום 21/10/07 שניתן במסגרת ת.א. 1557/07.

במסגרת פסק הדין נתקבלה במלואה חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט פרופ' רופמן. נקבע כי למערער לא נותרה נכות צמיתה רפואית ו/או תפקודית ונפסק לזכותו סך של 46,500 ש"ח בגין כל ראשי הנזק בכללותם.

רקע עובדתי:

המערער נפגע בתאונת דרכים ביום 12/07/03 ונגרם לו שבר פתוח ורוחבי בזרוע יד ימין. הנתבעת הינה מבטחת השימוש ברכב בו נפגע.

פרופ' רופמן, מומחה רפואי שמונה ע"י בית המשפט קבע למערער את הנכויות הבאות:

100% - למשך 6 חודשים מיום התאונה

50% למשך 3 חודשים נוספים

10% למשך 3 חודשים נוספים

0% לצמיתות, בסיומן של התקופות הנ"ל

המערער טען בפני בית המשפט קמא כי אין מקום לקבל את קביעות המומחה בדבר שיעורי הנכות שקבע, וביקש לקבוע נכות צמיתה רפואית אורטופדית בשיעור 10% ונכות תפקודית בשיעור 20% , כך שסך הפיצוי הכספי בגין כל ראשי הנזק והנכויות הצמיתות הנ"ל יעמוד על 700,620 ש"ח.

המשיבה הכירה באחריותה לנזקי המערער, וביקשה לאמץ את חוות דעתו של המומחה, לפיה למערער נכויות זמניות בלבד ונכות צמיתה בשיעור 0% .

במהלך שמיעת הראיות, נשמעה עדותו של המערער בעצמו, והוצגה חוות דעתו של פרופ' רופמן, ותשובותיו לשאלות הבהרה. המומחה ד"ר רופמן נחקר על חוות דעתו.

בתום חקירת המומחה ולאחר סיום שמיעת הראיות, הגיש המערער בקשה (בש"א 1195/07) לפסילת המומחה, ולחילופין למינויו של מומחה נוסף (מ/11 למוצגים מטעם המערער), הבקשה נתבססה בעיקרה על הטענה, כי לא ניתן לסמוך על מסקנותיו של המומחה אשר אינן נשענות, ולמעשה נוגדות את קביעותיו העובדתיות. בית המשפט קמא דחה בקשה זו בהחלטה מנומקת ומפורטת מיום 21/06/07 (מ/6 למוצגים מטעם המשיבה).

בקשה נוספת הגיש המערער לתיקון טעות ו/או פגם, מכח תקנה 524 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 (מ/12 למוצגי המערער), במסגרתה ביקש לצרף חוו"ד מטעם שני מומחים, שניתנו בתיקים שונים אשר התנהלו בערכאות אחרות. בקשה זו, לטענת המערער, לא זכתה להחלטה.

פסק הדין נשוא הערעור:

בפסק הדין דחה בית המשפט את השגותיו של המערער באשר לחוות דעת המומחה, וקבע כי טענות אלו הועלו בשנית שלא לצורך, לאחר שנדחו על ידו אחת לאחת במסגרת בש"א 1195/07 .

בית המשפט אימץ את חוות דעת המומחה ד"ר רופמן במלואה , לרבות הנכויות שנקבעו בה, ודחה טענת המערער כי נותרה לו נכות צמיתה רפואית ו/או תפקודית.

בית המשפט קמא קבע את ההשתכרות של המערער לפני התאונה לסך של 4,400 ש"ח (לאחר שערוך). דחה טענת המערער כי נעדר מעבודתו במשך 18 חודשים, וקבע כי על פי המוצגים נעדר המערער מעבודתו כחמישה וחצי חודשים בלבד. לכן קבע, כי יש לפצות המערער לתקופה של 6 חודשים בגין אובדן שכר מלא בסך של 24,400 ש"ח , ולתקופה של  3 חודשים לאחר מכן יקבל פיצוי על פי מחצית השכר החודשי, כשסך כל אובדן ההשתכרות בעבר הועמד על סך של 33,000 ש"ח .