פסק-דין בתיק עא 1277/06

כב' השופט זיאד הווארי:

1.         להלן בתמצית רקע עובדתי

א.          עו"ד יהושע רובין (להלן - המשיב) יצג את אליעזר וברכה אוחיון (להלן - המערערים) בהליכים משפטיים שונים בפני ערכאות שונות. כמו כן, המשיב יצג צד אחר בהליך משפטי מסוים כנגד המערערים עצמם. להלן אפרט בקצרה מהם אותם ההליכים בהם היה המשיב בא-כוחם של המערערים וכן בא-כוח של הצד האחר בתביעה שהוגשה ע"י המערערים.

ב.          המשיב יצג את המערערים בתיק אזרחי 2126/90 בבית משפט השלום בנצרת, שם הוגשה נגד המערערים תביעה לפינוי מהדירה שברח' החבצלת 18/41 בנצרת עלית (להלן - הדירה) ע"י משפחת פורן (להלן - תביעת הפינוי). תביעת הפינוי הוגשה בסדר דין מקוצר. בית המשפט נתן פסק דין בתביעת הפינוי כנגד המערערים, היות ולא קוים התנאי של הפקדת הערבות שנקבע ע"י בית משפט קמא כתנאי למתן רשות להתגונן.

ג.          בעקבות פסק דינו של בית משפט קמא בתביעת הפינוי, הגיש המשיב בשמם של המערערים ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת (ע"א 62/93) שבסופו של דבר נמחק.

ד.          במעמד הגשת כתב הגנה בתביעת הפינוי, הגיש המשיב לבית משפט קמא בשמם של המערערים תביעה שכנגד משפחת פורן לאכיפת הסכם מכירת הדירה. אולם, בית משפט קמא העביר את התביעה שכנגד לבית המשפט המחוזי, היות ומדובר בתביעת אכיפה להסכם מכירת דירה, שהסמכות העניינית לדון בה נתונה לבית המשפט המחוזי. התביעה אכן הועברה לבית המשפט המחוזי ונפתח שם ת"א 339/93 (להלן - תביעת האכיפה).

ה.         בית המשפט המחוזי דחה את תביעת האכיפה של המערערים והערעור שהוגש ע"י המשיב לבית המשפט העליון (ע"א 659/95) נדחה אף הוא ובערעור הנ"ל נקבע כי הטענות בדבר אכיפת ההסכם למכירת הדירה לא הוכחו, מן הטעם שהמערערים לא עמדו בנטל ההוכחה המקובל.

ו.           ללא קשר להליכים נגד משפחת פורן, הגישו המערערים תביעה לבית משפט השלום בנצרת נגד משפחת חיימוביץ (ת"א 3157/93) והמשיב קיבל על עצמו ייצוג משפחת חיימוביץ כנגד המערערים, וזאת כאשר עדיין היה מייצג  את המערערים בהליכים נגד משפחת פורן, כאמור לעיל.

ז.          המערערים הגישו תלונה ללשכת עורכי הדין כנגד המשיב בעניין הנ"ל ולשכת עורכי דין לא מצאה לנכון לנקוט בהליכים משמעתיים כנגד המשיב והחליטה שלא להגיש נגדו קובלנה לבית הדין המשמעתי של הלשכה. ברם, הייתה פניה מטעם הלשכה למשיב לוותר על ייצוג אחד מהצדדים, או המערערים, או משפחת חיימוביץ והמשיב בחר לוותר על ייצוג המערערים.

ח.          משפחת פורן, מצידה הגישה לבית משפט קמא תביעת פיצויים וכן תביעה לשכר ראוי כנגד המערערים בגין התקופה בה החזיקו המערערים בדירה עד לפינויה (ת"א 396/95). המשיב ייצג את המערערים בהליך זה. תביעת משפחת פורן נתקבלה וטענות ההגנה של המערערים נדחו. המשיב הגיש בשמם של המערערים ערעור לבית המשפט המחוזי (ע"א 369/95) והערעור נדחה אף הוא.

ט.         ביום 15/11/1998 הגישו המערערים כנגד המשיב תביעה (נשוא הערעור שבפנינו) לבית משפט קמא ובה טענו, כי המשיב התרשל כלפיהם ויצג אותם בהליכים שצוינו לעיל, באופן לא ראוי ולא הולם. כמו כן, עשה מספר טעויות במהלך ייצוגם, שגרמו בסופו של דבר לנזקים כבדים למערערים והם עתרו בתביעתם בבית משפט קמא לחייב את המשיב לפצותם בסך של 800,000 ש"ח.

י.          המשיב הגיש לבית משפט קמא תביעה שכנגד על סך של 150,000 ש"ח בגין הוצאת דיבה נגדו לפי חוק לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק לשון הרע").

2.         טענות המערערים בבית משפט קמא ופסק דינו של בית משפט קמא

א.          באשר לתביעת הפינוי (ת"א 2126/90, ע"א 62/93), טענו המערערים, כי המשיב לא העלה טענות נוספות בבקשת רשות להתגונן, בין היתר לא הגיש בקשה למחיקת כותרת והעברת התביעה לפסים של תביעה רגילה ויש בכך התרשלות מצד המשיב כלפי המערערים. עוד טענו המערערים כי על המשיב היה לדאוג, באופן אישי, כי החלטת בית משפט קמא בדבר הפקדת סכום ערבות בנקאית תקוים ע"י המערערים בזמן, וכן לדאוג שיופקד על-ידי המערערים סכום מדויק. כמו כן, העלו המערערים טענות נגד המשיב על אופן הגשת הערעור על-ידו לבית המשפט המחוזי.

בית משפט קמא דחה את כל טענות המערערים. יודגש, כי בית משפט קמא הגיע למסקנה כי טענות המערערים הנוגעות להליך של בקשת רשות להתגונן התיישנו, אך גם לגופו של עניין לא מצא בית משפט קמא כי הייתה רשלנות מקצועית בתפקודו של המשיב.

ב.          באשר לתביעת אכיפת ההסכם (ת"א 339/93 וע"א 659/95), טענו המערערים, כי המשיב עתר בשמם לעיכוב ביצוע פסק הדין בתביעת הפינוי כאחד מהסעדים לתביעת האכיפה, אולם הבקשה נדחתה והמערערים חויבו בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח ומע"מ. כמו כן, לטענת המערערים תצהירים של המערער שהוגשו במסגרת תביעת האכיפה, לא היו מקיפים ומפורטים מספיק ולפיכך דחה בית המשפט המחוזי את תביעת האכיפה של המערערים, תוך שהוא הצביע על חוסרים בטיעון ובראיות. זאת לטענת המערערים כפועל יוצא מרשלנותו של המשיב.

בית משפט קמא לא קיבל את עמדת המערערים וקבע, כי המערערים לא הפסידו את המשפט בתביעת האכיפה עקב רשלנותו של המשיב שדווקא יצג את המערערים בצורה סבירה.

ג.          באשר לתביעת המערערים נגד משפחת חיימוביץ (ת"א 3157/93), טענו המערערים, כי מבחינת כללי האתיקה המקצועית אסור היה למשיב לייצג את משפחת חיימוביץ כנגד המערערים וכן לטענת המערערים המשיב השתמש במידע שהגיע אליו, תוך יצוג המערערים על מנת לקדם את האינטרס של משפחת חיימוביץ.

בית משפט קמא דחה את טענות המערערים, בקובעו כי הם לא הוכיחו כיצד עשה המשיב שימוש במידע שהגיע לידיו, תוך כדי ייצוגם בתיק נגד משפחת פורן וכן לא הוכחה כל רשלנות או כל הפרת חובת זהירות מצידו של המשיב כלפי המערערים.

ד.          ביחס לתביעת פיצויים וכן תביעה לשכר ראוי של משפחת פורן כנגד המערערים (ת"א 396/95 וע"א 369/95), העלו המערערים מספר טענות. לטענתם, במסגרת התביעה הנ"ל של משפחת פורן, הגיש המשיב בשמם של המערערים בקשה לביטול העיקולים שהטילה משפחת פורן על נכסי המערערים והמשיב הסכים במסגרת הדיון בבקשה הנ"ל לחתימת ערבויות אישיות של בנות המערערים וכן להתחייבות אישית של הבנות לא לבקש עיכוב מימוש ערבות שניתנה על ידן במידה ותזכה משפחת פורן בתביעתה נגד המערערים. לטענת המערערים טעה המשיב עת הסכים להפקדת הערבויות האישיות. עוד נטען, כי לשם תמיכה בטענת הקיזוז שהעלו המערערים כנגד תביעת משפחת פורן באשר להשקעות שעשו המערערים בדירה, צירף המשיב רשימת שיפוצים שבוצעו ע"י המערערים בלי לשים לב לעובדה שהרשימה כוללת עבודות שבוצעו במועדים לאחר פינוי המערערים מהדירה. לטענת המערערים כתוצאה מרשלנות המשיב נתקבלה תביעת משפחת פורן נגדם.