פסק-דין בתיק עא 1265/06

ערעור זה מופנה כנגד החלטת כב' הרשם שמואל ברוך מיום 26.01.06, בבש"א 27200/05, 23372, 24119, 26230, לפיה נדחתה בקשה להסרתו של עיקול זמני שהוטל על חשבונות הבנק של המערערים.

הרקע העובדתי:

המערערים והמשיב הינם קרובי משפחה ועל פי הנטען בכתב התביעה, שהוגש לבית משפט זה בתאריך 08.11.05, המשיב העמיד למערער בשנים 1999-2001 הלוואות, בסכום של 345,000 דולר (קרן).

עוד נטען בכתב התביעה, כי למרות פניות חוזרות לא עמדו הנתבעים בהתחייבותם לשלם את הריבית בגין ההלוואות וגם הקרן לא נפרעה.

בתאריך 25.05.03 חתם המערער על הסכם הלוואה בו צויין כי יתרת החוב מסתכמת ב- 400,000 דולר כולל ריביות. המערערת חתמה על המסמך בהצהירה כי היא מסכימה לתוכנו.

לאחר חתימת ההסכם הגיעו הצדדים להסכמה לניסוחו של המסמך מחדש, באופן שבו המערערת תהיה צד להסכם מחד גיסא ולא ירשם סכום החוב מאידך גיסא.

בהמשך להסכם מיום 25.05.03 נרשמה הערת אזהרה על ביתם של המערערים לטובת המשיב מכיוון שהחוב לא נפרע גם במועדים המאוחרים על פי ההסכמים משנת 2003.

טוען המשיב כי יתרת החוב הכוללת קרן וריבית מסתכמת ביום הגשת התביעה ב- 515,718 דולר. לסכום זה נוסף חוב של המערער כערב לחובו של ישראל משולם בסך 76,000 דולר. סך הכל 592,618 דולר, שערכם בשקלים 2,726,042 ש"ח ביום הגשת התביעה.

בד בבד עם הגשת התביעה הגיש המשיב בקשה להטלתו של עיקול זמני על נכסי המערערים.

בתאריך 09.11.05 קיבל כב' הרשם גלדשטיין את הבקשה במעמד צד אחד והורה על הטלת עיקול בסכום התביעה וכן הוצא צו איסור פרסום למשך 7 ימים.

בתאריך 16.11.05 התקבלה בקשת המשיב להרחבת העיקול הזמני על כספים וזכויות המגיעים למערער ממנהלת ההתנתקות המועברים לבנק לאומי באשקלון.

בהחלטתו הורה כב' הרשם שמואל ברוך להרחיב העיקול כמבוקש, בתנאי העיקול העיקרי.

בתאריך 21.12.05 הגישו המערערים בקשה להורות על ביטולם של צווי העיקול.

בדיון שהתקיים בפני כב' הרשם ברוך בתאריך 26.01.06 נחקר המשיב בחקירה נגדית על ידי ב"כ המערערים, עורכי הדין סיכמו טענותיהם וניתנה על ידי כב' הרשם החלטה הדוחה את הבקשה לביטול צווי העיקול.

טענות המערערים:

ראשית טוען ב"כ המערערים כי תוקפו של העיקול הזמני פקע לנוכח הוראת תקנות 367(ב) ו- 370 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, המורות כי אי מסירת הצו ונספחיו לנתבע בתוך 3 ימים תוצאתה פקיעת הצו.

עוד נטען כי הדיון בפני כב' הרשם התקיים למעלה מ- 30 יום לאחר שהוגשה הבקשה לביטולו וזאת בניגוד להוראת תקנה 367(ג), הקובעת כי עם הגשת הבקשה לביטול העיקול יש לקיים דיון במעמד הצדדים בהקדם האפשרי ולא יאוחר משבעה ימים ממועד הגשתה.

לגופו של עניין, טוענים המערערים כי כב' הרשם התעלם מאי הוכחת מאזן הנזקים על ידי המשיב ולא נתן דעתו לכך שהעיקול אינו צודק וראוי בנסיבות העניין.

עוד נטען כי לא הוכח יסוד ההכבדה, אשר בלעדיו אין להטיל עיקול זמני.