פסק-דין בתיק עא 1238/05

בפני ערעור על החלטת כב' ראש ההוצל"פ (חדרה) שמעון רומי, מיום 2/2/05 בתיק הוצל"פ            2-01-08602-12. ההחלטה דנה בטענת "פרעתי".

בפתח הדיון שהתקיים ב- 31/7/05 העלה ב"כ המשיב טענה מקדמית לפיה הערעור הוגש באיחור ועל כן, לשיטתו יש לדחות את הערעור על הסף.

ב"כ המערער טען כי לא היה ער לטענה זו וראוי היה לה להטען בתשובה לערעור כפי שהוגשה. לדידו, משלא נטענה מנוע ב"כ המשיב מלטעון אותה בשלב זה.

תחילה אדון בשאלה המקדמית שהעלה ב"כ המשיב.

על פי הוראות סעיף 80 (ב1) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967, ועל פי הוראת תקנה 120 לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם - 1979, המועד להגשת ערעור על החלטת ראש הוצאה לפועל שניתנה בבקשתה בטענת "פרעתי", הנו 15 ימים מיום מתן ההחלטה, ואם פסק הדין לא ניתן בפני המערער, יראו ביום המצאת עותק מפסק הדין למערער כיום מתן פסק הדין.

לטענת המערער "למיטב זכרוני החלטת כב' ראש ההוצל"פ רוני לא נמסרה במשרדי בדרך שמומצאים פסקי דין אלא הוצאה מהמערכת הממוחשבת" ולכן סבור ב"כ המערער שמירוץ 15 הימים לא החל כי לא בוצעה מסירה של ההחלטה.

ב"כ המערער ביקש שהות לבדוק שנית כיצד הומצאה ההחלטה במשרדו וביהמ"ש נעתר לבקשתו והורה לב"כ המערער להמציא לביהמ"ש הודעה מתאימה על אופן מסירת החלטת כב' ראש ההוצל"פ.

ביום 8/8/05 הגיש ב"כ המערער הודעתו ובה טען כי:

"החלטת כבוד ראש ההוצאה לפועל רומי מיום 2/2/05 ... לא הומצאה למערער או לבא כוחו, מעולם.

ההחלטה לא נשלחה למערער ולא נשלחה למשרד בא כח המערער ע"י לשכת ההוצאה לפועל בחדרה.

דבר ההחלטה נודע לבא כח המבקש מעיון במדיה המגנטית, בתאריך לא ידוע, ובא כח המבקש ... אינו יכול לנקוב בתאריך בו נודע לו דבר מתן ההחלטה, שכן אין מעקב ממוחשב על תאריך זה".

לפיכך, לטענת ב"כ המערער, מרוץ 15 הימים הנתונים למערער, לשם הגשת ערעור על ההחלטה, לא החלו מבחינה משפטית עד עצם היום הזה ועל כן המועד לא חלף ויש לדון בערעור לגופו.

המשיב בתשובתו להודעת המערער טען כי לדידו אין בהודעתו זו של המערער אלא המשך ישיר של דרכי הנפתלות של המערער בניהולו של הליך זה. המערער אינו יכול לטעון כי ההחלטה נודעה לו "בתאריך לא ידוע" ודומה כי המערער מנסה להתל בכב' ביהמ"ש ובמשיב.

המערער עצמו גילה בכתב הערעור מהו אותו המועד בו הומצאה לו החלטת כב' ראש ההוצל"פ (דהיינו יום 10/2/05). על כן סבור ב"כ המשיב כי "הודעתו זו של המערער היתה הודעה שקרית ומעשה רמייה", אשר כל כולה באה לכסות על מחדלו של המערער להגיש את ערעורו במועד.

לטענתו אם רצה המערער יכל להגיש לביהמ"ש בקשה לתיקון כתב הערעור, יסביר מהו המועד בו הומצאה לו ההחלטה, יתמוך את טענותיו בתצהיר ואז יהיה ניתן להתייחס באופן ענייני לטענותיו. כל עוד לא עושה זאת המערער אחוז הוא בנטען בכתב הערעור ומושתק לטעון בניגוד לאמור בו, דהיינו, מועד ההמצאה הינו יום 10/2/05.

המערער צירף לכתב הערעור את עותק החלטת כב' ראש ההוצל"פ, כפי שנשלפה ממחשב בית המשפט (באמצעות מערכת "אורנט"); בשולי ההחלטה, מצויין כי ההחלטה נשלפה על ידי המערער כבר ביום 2/2/05, דהיינו, תוכן ההחלטה היה ידוע למערער כבר ביום 2/2/05, מועד נתינתה, ובאותו המועד יכול היה המערער להגיש את ערעורו.

יפה לעניין זה  - דעתו של כב' השופט א' רובינשטיין ברע"א 7724/04 - לריסה גולקו נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ . תק-על 2004(4), 836 ,עמ' 837:

"סבורני, כי בענייננו מטות הנסיבות את הכף בבירור לחובת המבקשת. בכל הרצון הטוב, לא ירדתי לסוף גישתה והתנהלותה ... הטוען לצדק צריך שינהג בדרכי הצדק - והטענה בדבר אי המצאה באופן מהותי אינה יכולה לעמוד בנדוננו, גם לשיטת בית הלל שבבית הלל, בשעה שהיתה ידיעה מזה עת רבה ... יפה לעניין זה - בכל הכבוד - דעתה של השופטת ביניש בבר"ע 1294/02 תפנית אורטופדיה נ' קופת חולים לאומית, פ"ד נו(4) 769, שבכגון דא כשאין מחלוקת על ידיעתו של בעל דין באשר לפסק דין, יש להעדיף את כלל הידיעה על כלל ההמצאה, את המהות מול הפורמליות. אכן, ער אני להוראת תקנה 402 סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ולדברי המשנה לנשיא ש' לוין בבש"א 1890/00 מנורה איזו אהרון נ' אוליצקי, פ"ד נד(2)840, 844, "שבהעדר טענה של השתק צריך הכלל להישאר כלל ה'המצאה' ולא כלל ה'ידיעה'" (לשם מניעת ויכוחים והתדיינויות). עיינתי גם בהחלטת השופט הרשם (כתארו אז) אוקון בע"א 6842/00 ידידיה נ' קסט, פ"ד נה(2) 904, הסבור אף הוא כי כלל הידיעה יחול אך במקרי השתק. ואולם, לדעתי ניתן ליישב בין הגישות, שכן יתכנו מצבים של מעין השתק כבענייננו. מצבים אלה, שיש בהם ככלל בהירות באשר לעובדות ושההמצאה בהם נעשתה בפועל, יביאו גם לתוצאה בהתאם. ראו גם רע"א 2793/01 לאופר נ' גבאי, פ"ד נו(1) 668 (השופט טירקל - אף כי שם היה מדובר בהליך ספציפי של אזהרה בהוצאה לפועל). מכל מקום, אין לדעתי לסתור את הגישה, שלפיה כשהידיעה היא מוצקת וברורה, אין להלום הסתתרות מאחורי אי ההמצאה. באשר להפרזה בחשיבות ההמצאה, ראו גם ד"ר ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד, ס' 111 עמ' 97".

ראה גם רע"א 1113/97 - מוחמד אסמאעיל נ' חוסין סלימאן ואח' .תק-על 97(2), 59 ,עמ' 60: