פסק-דין בתיק עא 1232/06

השופט זיאד הווארי:

בפנינו ערעור על פסק דינו של בית-משפט השלום בנצרת ( כב' השופט ד. צרפתי) אשר דחה את תביעת המערער מס' 1 בת.א. 4521/04 ואת תביעת המערער מס' 2 בת.א. 6851/04, מהטעם כי לא הוכח כי המשיבה עוולה כלפי המערערים בעוולה נזיקית ו/או הפרה את זכויות היסוד שלהם.

המערערים הנם אחים תושבי כפר כנא, הטוענים כי משטרת ישראל עוולה כלפיהם בעוולות נזיקיות ופגעה בזכויות יסוד שלהם במסגרת מהלכי חקירה שניהלה נגדם.

כל אחר משני המערערים הגיש כתב תביעה נפרד, אולם בפועל שני התיקים נשמעו ביחד, ופסק הדין ניתן לגבי שני התיקים. להלן אתייחס לכל אחד מהמערערים בנפרד.

ת.א. 4521/04 - באסל חשיבון

1.         רקע עובדתי והכרעת הערכאה קמא:

א.          המערער מס' 1, להלן: " באסל", יליד 1977 בוגר צבא, טען כי בזמנים הרלוונטיים לכתב התביעה עבד כאיש אבטחה, והחזיק בנשק ברישיון וכן החזיק ציוד צבאי בסיסי לצורך שירות מילואים צבאי.

ב.          ביום 05.09.02, נערך ע"י משטרת נצרת חיפוש בביתו של באסל, מכח צו חיפוש שיפוטי, במהלכו נתפסה תחמושת לאקדח של 9 מ"מ וציוד צבאי אשר הוחרמו. בעקבות החיפוש, נחקר באסל בחשד של החזקת רכוש צבאי החשוד כגנוב. באסל הכחיש חשדות אלה ומסר הסבר לפיו הציוד הצבאי נמצאים בחזקתו כדין.

ביום 02.01.03 נחקר באסל שוב בחשד של ירי בשטח בנוי, באמצעות אקדח המוחזק על ידו ברישיון. באסל הכחיש גם חשדות אלה, מלבד אישורו כי ירה באקדח זיקוקים בחגיגות הסילבסטר בשנת 2001. 

ג.           ביום 11.03.03 הוגש כנגד באסל כתב אישום בת.פ. 2276/03 בבית משפט השלום בנצרת, המייחס לו החזקת נשק בלא רשות על פי דין - עבירה בניגוד לסע' 144(א) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977, להלן: " חוק העונשין", והחזקת רכוש החשוד כגנוב - עבירה בניגוד לסע' 413 לחוק העונשין.

ביום 11.08.03 חזרה בה המאשימה מכתב האישום כנגד באסל, וזאת לאחר שבאסל הציג אישור מטעם חברת סהר בטחון בע"מ, לפיו האקדח והתחמושת שימשו לצרכי עבודתו בחברת האבטחה, וכן הציג צו קריאה למילואים על פיו נדרש באסל להתייצב לשירות המילואים במדי צבא יחד עם הציוד הצבאי אשר ברשותו.

ד.          עם ביטול כתב האישום נגדו, הגיש באסל נגד המשיבה תביעה נזיקית, על סך של 250,000 ש"ח, בטענה כי חקירתו והעמדתו לדין, נעשו באופן לא הגון ולא ראוי, וכי לאורך כל הדרך הפעילה המשיבה שיקול דעת מוטעה, פעלה בחריגה מסמכות וממניעים פסולים וזרים.

ה.          בפסק דינו מיום 12.06.06 דחה ביהמ"ש קמא תביעתו של באסל, בקובעו כי באסל לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי המשיבה עוולה נגדו בנזיקין ו/או הפרה זכויות יסוד שלו, לא הוכח כל פגם שהוא ו/או רשלנות במהלכי החקירה העיקריים שהתנהלו נגד באסל ו/או בהחלטה להגיש כתב אישום נגדו, וכן לא הוכח כי המשיבה חרגה מסמכויותיה. אף לא הוכח כי המשיבה פעלה ממניעים זרים, לרבות לא בניסיון ללחוץ על באסל לשמש כמשתף פעולה.  בית משפט קמא קבע עוד, כי הממצאים שעלו בחיפוש, הצדיקו ניהול פתיחת וניהול חקירה כנגד באסל והגשת כתב אישום.

באשר לטענת באסל כנגד חוקיות צו החיפוש מיום 02.01.03, ביהמ"ש קמא מצא, כי טענה זו לא נטענה בכתב תביעתו של באסל ועל כן אינה רלוונטית.

באשר לטענות בעניין הנזק, קבע ביהמ"ש קמא, כי אלה היו סתמיות ומעורפלות, נטענו בעלמא ולא הוכחו. באסל גם לא הוכיח כי הוא פוטר מעבודתו בחברת השמירה בעקבות החקירה שהתנהלה נגדו. בית משפט קמא הסביר עוד, כי  כל עוד הפעילו נציגי המשיבה את שיקול דעתם והתנהגו באופן סביר, בזמן אמת, אין מקום להתערבות שיפוטית ולבחינה מדוקדקת ובדיעבד של כל פעולה ופעולה בחקירה.  

2.         טענות באסל בערעור:

א.          לא ניתן לסמוך על תצהיר עדות ראשית של רפ"ק אמל חליל, אשר הוגש מטעם המשיבה, מאחר ובחקירתו הנגדית לא ידע לפרט עובדות המקרה או פעולות החקירה שנעשו.

ב.          באסל הנו אדם נורמטיבי ושומר חוק, והמשיבה לא ניהלה חקירה ממשית ומבוססת בעניינו. אילו נערכו בדיקות אלמנטאריות מטעם המשיבה, כגון בדיקה מול חברת השמירה בה עבד באסל כמו גם בשלטונות הצבא, הליך החקירה לא היה נמרח לאורך תקופה כה ארוכה, וכתב האישום לא היה מוגש כלל. כך היו נחסכים מבאסל  סבל ועוגמת נפש רבים, במיוחד בכל הנוגע לעובדה כי ההמלצה לביטול הרשיון להחזקת נשק של באסל גרמה לפיטוריו.

ג.           לאחר שמיעת הראיות התברר, כי אותו מידע מודיעיני, עליו הסתמכה המשיבה לצורך ביצוע החיפוש בביתו של באסל, אינו קיים בכלל.

ד.          המשיבה הרחיבה חזית בכל הנוגע לטיעון בנוגע להצעה, אשר הופנתה לבאסל לשמש כמשת"פ בתמורה לכך שייפסקו ההליכים נגדו.

ה.          אין להסתמך על עדויותיהם של רפ"ק מעוז בן שבו ואיתן מכלוף, מאחר והמשיבה לא נתנה הסבר מדוע לא הוגשו תצהירים אלה במסגרת תצהיר עודת ראשית. בנוסף עדויותיהם של עדים אלה הייתה בגדר הרחבת חזית.