פסק-דין בתיק עא 1230/05

1. בפנינו ערעור על פסק דין שניתן ע"י כב' השופטת ד. בלטמן - קרדאי מבית משפט השלום באילת ביום 26.9.05, וכן על החלטות ביניים שניתנו בתאריכים 11.9.05, 20.9.05 ו- 17.11.05. בפסק הדין חוייב המערער לפנות נכס של המשיבים בו החזיק כשוכר.

2. ביום 11.9.05 נתקיים דיון במעמד הצדדים ובסופו הורה ביה"מ למערער להגיש תצהיר גילוי מסמכים אליו יצורפו כל המסמכים שבידיו. בנוסף הורה ביה"מ על הגשת תצהירים שיוגשו ביום הדיון, כתחליף לחקירה ראשית. עוד הורה ביה"מ כי היה והמערער לא יגיש תצהיר גילוי מסמכים תוך שבעה ימים, תמחק הגנתו ללא התראה נוספת. נקבע מועד לשמיעת ראיות ביום 22.9.05.

3. ההחלטה הנ"ל נתנה לאחר שהמערער לא קיים  הוראות קודמות של ביה"מ מיום 6.1.05 וביום 31.3.05 התייצב ללא ייצוג והעלה טענה, שהופרכה מאוחר יותר, לפיה המשיבים הם המשכירים סירבו לקבל ממנו תשלום שכר דירה.

4. משלא מילא המערער אחר הוראות בית המשפט ביום 11.9.05 והוראות קודמות שניתנו ע"י ביה"מ, ביקשו המשיבים להורות על מחיקת הגנתו של המערער ומתן פסק דין בתביעת פינוי שהוגשה בסדר דין מקוצר. בית המשפט הורה "כמבוקש" בהחלטה מיום 20.9.05 ובעקבות החלטה זו ניתן פסק הדין נשוא הערעור.

5. אף שפסק הדין ניתן על ידי בית משפט קמא ביום 26.9.05, המערער, אשר היה מיוצג, הגיש בבית משפט קמא בקשה לביטול ההחלטה מיום 20.9.05, תחת בקשה לביטול פסק הדין שניתן עפ"י צד אחד. כך אף שצויין בבקשה כי ניתן פסק דין בעקבות ההחלטה שאותה ביקש המערער לבטל.

6. ביום 17.11.05 דחה בית המשפט קמא בקשת המערער לביטול ההחלטה מיום 20.9.05. מהחלטה זו עולים עיקרי הדברים שלהלן:

6.1   אף שהתביעה בסדר דין מקוצר הוגשה כבר ביום 5.7.04, איחר המערער בהגשת בקשה למחיקת כותרת, ונתנה רשות להגן רק ביום 29.11.04, לאחר מתן מספר ארכות וחיוב המערער בהוצאות.

6.2   אף שביה"מ הורה על הגשת תצהיר גילוי מסמכים ותיקי מוצגים ביום 6.1.05, ולדברי המערער היה מיוצג מיום 31.3.05, או סמוך לכך, דבר לא נעשה עד 11.9.05.

6.3   בישיבה מיום 11.9.05 התיר ביה"מ למערער ארכה נוספת, של שבוע ימים לפנים משורת הדין לעשות הדרוש, תוך הבהרה שאי קיום ההוראה יביא למחיקת כתב ההגנה ועדיין לא נעשה דבר. לכן נמחק כתב ההגנה לבקשת המשיבים וניתן פסק הדין לפינוי.

6.4   ביה"מ קמא אף הוסיף והתייחס לסיכויי הגנתו של המערער, אשר העלה בפניו טענות סותרות.

בכתב הגנתו טען המערער לדיירות מוגנת, עקב השקעות כספיות בדירה, שנתבקש לפנותה, וכן הוסיף כי שילם דמי שכירות בכל השנים הרלבנטיות.

יש לציין לענין זה במאמר מוסגר כי בכתב הגנתו טען המערער כי הוא מתגורר בדירה מאז 1985 והשקעותיו בדירה הן מאותו מועד. מעולם לא נחתם הסכם שכירות עימו והוא אינו חולק על כך שהמשיבים בעלי זכות החזקה בדירה. מאז תיקון חוק הגנת הדייר לא קיימת עוד דיירות מוגנת והשקעה בדירה אינה מקימה זכות זו. המערער טען בפני ביה"מ קמא כי שילם את דמי השכירות ופסק לשלמם בשל סירוב המשיבים לקבלם. לעומת זאת אישר ב"כ המערער, כי המערער אינו משלם דמי שכירות ואף אינו מסוגל לשלמם. בפנינו עוד הודה ב"כ המערער, כי המערער אינו משלם שכ"ד כבר שנתיים שלוש. גם מאשר ב"כ המערער כי שכה"ד שהיה על המערער לשלם הוא 500 דולר לחודש.

7. יש להדגיש שכתב התביעה בסדר דין מקוצר הוגש עוד ביום 5.7.04 ובשל מחדליו של המערער, כמפורט לעיל, התעכב הדיון בבית משפט קמא. הערעור הוגש ביום 27.12.05 ולמרבה הצער התעכב הדיון גם בערכאה זו, בשל בקשות לפטור מאגרה וערבון ובר"ע בנושאים אלה.

גם בפנינו לא הגיש המערער עיקרי טיעון במועד וטרח לעשות כן רק לאחר שהובהר לו שדין ערעורו להמחק בשל כך.

8. המערער לא עתר כלל בפני ביה"מ קמא לבטל פסק הדין שניתן, אלא ביקש לבטל החלטתו שקדמה למתן פסק הדין. משכך הדבר, לא היה מקום להגשת ערעור זה על פסק הדין.

אפילו נתייחס לערעור זה כמופנה נגד פסק הדין, על ביה"מ ליתן דעתו הן לשאלה הפרוצדורלית שהביאה למתן פסק הדין, הן לסיכויי ההצלחה של המערער בהגנתו, לו היה ניתן לו עדיין יומו בביה"מ (ראה ע.א. 3645/92 קלנר נ. לופו ביץ פד"י מז (4) 133, 139).

במקרה הנדון לא היה מקום לבטל פסק הדין מחובת הצדק, הואיל ואין כל פגם במתן פסק הדין.

פסק הדין ניתן כנגד המערער, אחר שבוטל כתב הגנתו, ותוך הפעלת שיקול דעת ביה"מ. בנסיבות שכאלה עיקר הדגש, בבואנו לבחון בקשה לביטול פסק הדין, מתמקד בסיכויי הצלחת הגנתו של המערער.

המערער הודה כאמור כי לא שילם דמי שכירות כבר שנתיים שלוש. הוא גם הודה כי היה עליו לשלם שכ"ד בשיעור 500 דולר לחודש. המערער הגיש בקשות לפטור עצמו הן מתשלום אגרה הן מהפקדת ערבון, בגין ערעור זה. בבקשה לפטור מתשלום אגרה טען המערער כי הוא מיוצג על ידי עו"ד מטעם הסיוע המשפטי ומתקיים מגמלת מל"ל. המערער גם הודה כי אין ביכולתו לשלם שכה"ד. המערער אף לא טען דבר נגד זכויות המשיבים לאחזקה בנכס, בזמן הרלבנטי לתובענה זו.