פסק-דין בתיק עא 123/08

1.         בפניי ערעור על החלטת כב' הרשמת ש. פומרנץ מיום 7.1.08 שדחתה בקשת המערערת לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד ביום 29.11.05.

2.         לאחר שעיינתי בטענות הצדדים דין הערעור להדחות. ההחלטה מפורטת ומנומקת כדבעי במישור העובדתי והמשפטי כאחד. החלטת כב' הרשמת ניתנה לאחר שהתקיימו שני דיונים במסגרתם נחקרו המערערת ומבצע מסירות כתבי-בי-דין על תצהיריהם ותוך שהמערערת ויתרה על חקירת נציג הבנק שמסר תצהיר.

3.         השיקולים העומדים לנגד עיני בית המשפט/הרשם בבקשת ביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה, הם שניים בעיקרם; האחד סיבת המחדל לאי הגשת רשות להגן, והשני סיכויי ההגנה. בשאלה הראשונה קבעה כב' הרשמת כי המסירה למערערת (לפחות אחת אם לא יותר) בוצעה כדין וזאת לאחר שהמבצע נחקר ומסר פרטים על הבית בו גרה, על ניסיונות המסירה והמועדים ואף על כך כי שוחח עם המערערת וכי לאחר שתיחקרה אותו סירבה לחתום על קבלת המעטפה. עדותו היתה מהימנה בעיני הרשמת. קביעתה מבוססת ועולה מהפרוטוקול ואין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעת מהימנות. הואיל ואלו פני הדברים, צדקה הרשמת בקביעתה כי המסירה בוצעה כדין ומשכך אין חובת ביטול מן הצדק וכל שנותר הוא לשקול את השיקול השני- סיכויי ההגנה.

4.         הלכה היא כי ככל שהמבקש לא מצליח לבסס את נימוק המחדל, כך גוברת דרישת השכנוע במרכיב המהותי של סיכויי ההגנה.

5.         בניגוד לבקשה לביטול בפני הרשמת שם טענה המערערת שלא נמסרו לה כתבי-בי-דין, טוענת המערערת בערעורה בפניי כי היא סובלת ממחלת הסרטן ומחלות נפש שהשפיעו על זיכרונה והתנהלותה ולכן לא זכרה את ביקורי שליחי המסירה ולא טיפלה בכתבי-בי-דין. לטענתה ביקש ממנה בעלה ביולי 2004 כי תערוב להלוואה שהוא נוטל מהבנק ועוד אמר לה כי יש לו קרן השתלמות מסוג "כנרת" שהוא מעמיד כבטוחה ועל כן אין לה מה לחשוש הואיל ואם ההלוואה לא תוחזר, תמומש קרן ההשתלמות ועל כן ערובתה הינה ענין פורמלי בלבד. בהתאם לאמור הגיעה המערערת עם בעלה לבנק לשם חתימה על הערבות. לטענתה לא ניתנו לה הסברים ע"י פקיד הבנק ולאחר דקות מועטות החתים אותה על טפסים. לטענתה נפרדה מבעלה בשלב מסוים, עברה לגור לפרקים אצל אמה בקריות ולא קיבלה כל הודעה מהבנק על פיגורים בהחזר ההלוואה.

6.         המערערת טוענת כי בשני הדיונים היא לא נחקרה לגבי "ליבת התיק"- נסיבות החתמתה על הערבות- ועל כן גרסתה שבתצהיר לא קרסה. טענתה הבסיסית היא כי חתמה ללא גמירות דעת ומבלי להבין את טיב המסמך,וזאת גם על רקע מחלתה, היא חתמה תוך הטעיה או טעות. עוד היא טוענת כי היה על הבנק לממש קודם את קרן ההשתלמות ולקזז מחוב ההלוואה את כספי הקרן וכן כי הואיל והיא פרודה מבעלה יש להעניק לה את הגנות הערב היחיד לפי חוק הערבות התשכ"ז-1967. היא אף חולקת על גובה החוב.

7.         המערערת סבורה שאין לייחס חשיבות לכך שויתרה על זכותה לחקור את נציג הבנק זאת הואיל ועל פי ההלכה הפסוקה אין לברר במסגרת סדר דין מקוצר את המשפט לגופו ולשקול את הראיות, אלא יש לבדוק את ההגנה הלכאורית בלבד.

8.         לא מצאתי לקבל טענות המערערת לענין סיכויי ההגנה באף אחת מטענותיה. טענות אלו זהות לטענות שהועלו בפני הרשמת כמצדיקות ביטול פסק הדין ונדחו לאחר הגשת תצהירים, שמיעת ראיות ותהליך שקלא וטריא.

9.         אין מחלוקת כי המערערת חתמה ביחד עם בעלה על כתב התחייבות וערבות למסגרת אשראי עד 50,000 ש"ח וכן חתמה באותו מעמד על ערבות להסכם הלוואה של בעלה. אין לקבל את הטענה לפיה היא לא ידעה על מה היא חותמת. בפרוטוקול מ-21.5.07 היא מעידה: " ישבתי בצד והסבירו לי".המערערת חתמה בסוף מסמך ההתחייבות על הצהרה בו מאשרת כי: " הבנק מסר לי העתק מכתב ההתחייבות וערבות זה, כי ניתנה לי הזדמנות סבירה לעיין בו טרם חתימתו עליו". הטענה לפיה המערערת לא ידעה על מה היא חותמת היא טענת "לא נעשה דבר" (NON EST FACTUM). ההלכה הפסוקה קובעת כי " בדרך כלל דין הוא, שאדם החותם על מסמך בלא לדעת את תוכנו, לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאור הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא" ע"א 467/64 אולגה אסתר שוויץ נ' סנדור שושנה בלץ ואח', פ"ד יט (2) 113, 117 ובאותו עניין נאמר על ידי כב' השופט שמגר בע"א 413/79 אדלר חב' לבניין נ' מנסור ואח', פ"ד לד(4) 29, 38: " אין הטענה עומדת גם למי שלא טרח לקרוא על מה הוא חותם ומה תוצאותיה של החתימה. רק מקום בו הונע החותם לחשוב כי המסמך הוא בעל מהות בסיסית שונה ממה שהוא לאמיתו של דבר, יהיה בית המשפט נכון להסיק כי החתימה - והמסמך עליו היא מובאת - הם בטלים".

10.        הטענה לפיה כבר במעמד החתימה לא ידעה המערערת על מה היא חותמת מחמת מחלתה מצריכה הוכחה. היא נטענה באופן סתמי נטולת תשתית ראייתית לביסוסה ויש לדחותה.

11.        גם דין הטענה לפיה הוטעתה לחשוב שלעולם לא יפנו אליה בשל קיום קרן השתלמות-דינה להדחות. ראשית אם טעתה או הוטעתה, הרי היה זה ע"י בעלה. היא לא טוענת שכך אמר לה נציג הבנק אלא שכך סיפר לה בעלה עובר להסכמתה לסור לבנק ולכן הטרוניה לא יכולה להיות מופנית כלפי הבנק אלא לבעלה . שנית, אם אין שום צורך בערבותה הואיל ויש קרן השתלמות המהווה בטוחה מספקת, לשם מה בכלל נדרשה ערבותה? לשם מה הגיעה לבנק ועל מה היא חשבה שהיא חותמת אם לא היתה לה שום כוונה לערוב? המערערת לא מספקת הסבר לתהייה זו והשכל הישר מתקשה לקבל את הטענה לפיה אדם בגיר בא לבנק כדי לחתום על התחייבות וערבות להלוואה ממנה נהנה בן זוגו, מבלי שיש לו גמירות דעת להתחייב.

אף אם אין האדם קורא את המסמך במלואו, הרי יש להניח שאת הכותרת למסמך הוא קורא ואת המטרה לשמה הגיע לבנק הוא יודע. אם הטענה היא שחתמה אך לא התכוונה לעמוד מאחורי התחייבותה, הרי שזו התנהגות חמורה שיש בה הטעית הבנק , שבהסתמך על ערבותה ניאות לתת כסף לבעלה.

גם הטענה לפיה קרן ההשתלמות עמדה כערובה להלוואה והבנק נהג בחוסר תום לב בהימנעות ממימושה תחילה- נדחתה ע"י כב' הרשמת בצדק. הטענה נטענה בסתמיות וללא כל תימוכין ראייתי. יתרה מזו- מעיון במסמכי ההלוואה שניתנה לבעלה של המערערת עולה כי זו ניתנה למטרת צריכה ולא כהלוואת גישור, מדובר בקרן שאינה נזילה ובכל מקרה אם היה די בה, כאמור, מה צורך היה בערבות המערערת מלכתחילה?

12.        טענות המערערת בענין אי קבלת המסמכים מהבנק נדחו ע"י הרשמת לאחר חקירות המערערת והשליח. אין גם מחלוקת כי המערערת לא הודיעה לבנק על שינוי כתובתה ואף היא אינה טוענת שלא גרה כלל בכתובת לשם נשלחו המכתבים הרשומים אלא שלפרקים גרה עם אמה בקריות. לכך יש להוסיף הודאתה כי מצבה הבריאותי גורם לשכחה ביחס לקבלת מסמכים כדי לדחות טענותיה בענין אי קבלת הודעה על החוב.

13.        אין לקבל את טענת המערערת לפיה חלות עליה ההגנות של חוק הערבות הואיל ואינה בבחינת בת זוג. המערערת ובעלה היו נשואים בעת החתימה על הערבות וזה ככל הנראה המצב המשפטי נכון להיום (שהרי המערערת אינה טוענת שהיא גרוש אלא שהיא פרודה. ראה הפרוטוקול מ-22.3.07) . הסטטוס "פרודה" אינו סטטוס פורמלי המוכר בדין .

14.        צדקה כב' הרשמת בתיתה משקל להימנעות המערערת מלחקור את נציג הבנק שמסר תצהיר. בענין זה אין בידי לקבל טענת המערערת לפיה אין רבותא באי חקירתו של פקיד הבנק הואיל ובאותו שלב אין בית המשפט נכנס לבחינת הראיות בתיק. נכון כי בדיון בבקשת רשות להתגונן די בהגנה לכאורית אף אם קלושה, ואין בית המשפט נכנס לפני ולפנים בניתוח הראיות ואולם בענייננו, אין עסקינן בבקשת רשות להתגונן כי אם בבקשה לביטול פסק דין ולא זה כהרי זה.

בבקשה לביטול פסק דין על המבקש לשכנע כי סיכויי הגנתו טובים (ולא כי יש סיכויים ולו קלושים) והדבר נכון ביתר שאת, שעה שנדחתה הטענה של היעדר מסירה כדין. בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, מדובר בבקשה בכתב המחייבת תמיכה בתצהיר ועל הצד השני חובה לצרף תצהיר לשם אימות העובדות המשמשות יסוד לתגובתו. (זאת בניגוד לתביעה בסדר דין מקוצר בה אין לתובע זכות מוקנית להגיש תצהיר תשובה לטענות הנתבע). ומהכלל לפרט- לאחר שהוגש תצהיר ע"י נציג הבנק הסותר את הטענה בתצהיר המערערת לפיה לא הוסבר לה דבר, היה הכרח ללבן את המחלוקת העובדתית לב ליבה של שאלת סיכויי ההגנה. כלי החקירה הנגדית נועד להפריך טענותיו העובדתיות של נציג הבנק לפיהן הוסבר למערערת על מה היא חותמת ועל כך שהבינה וחתמה. ההימנעות מחקירתו פועלת באופן שעדותו לא נסתרה בכל דרך.

15.        מכל המקובץ עולה כי צדקה הרשמת גם במסקנתה לפיה המערערת לא הוכיחה כי סיכויי הגנתה טובים.

16.        אשר על כן אני דוחה את הערעור. פסק הדין עומד על כנו וניתן להמשיך בהליכי הגבייה בהוצל"פ. המערערת תשא בשכ"ט עו"ד של המשיב בסך 2,000 ש"ח + מע"מ.