פסק-דין בתיק עא 1228/05

כב' השופט בנימין ארבל

א.         רקע

1.         לפנינו שני ערעורים, אשר נדונו במאוחד, על פסק דין אחד, אשר ניתן גם הוא בשתי תביעות, אשר נדונו בעניין אחד בבית משפט השלום בטבריה.

בעלי הדין בערעורים אלה, הינם שכנים, בעלי זכויות בנכסים גובלים, הבנויים על הנכס הידוע כחלקה 112 בגוש 13069, המצוי בעיבורה של העיר צפת.

בשנת 2000 הגישו המשיבים בערעור אזרחי 1228/05 (להלן: "ראובני"), תביעה נגד המערער (להלן: "וולפינגר"), בתיק אזרחי 3722/00 של בית משפט השלום בצפת, בה עתרו לסעדים, אשר ימנעו ביצוע עבודות בניה, הפוגעות בהם, אשר בוצעו על חלקו של וולפינגר, באותו נכס.

2.         במסגרת אותו הליך, הגיעו בעלי הדין להסכם פשרה, אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 29.11.00 (להלן: "הסכם הפשרה"). בין היתר, מופיעות בהסכם הפשרה ההוראות הבאות:

"1. וולפינגר יהיה רשאי לבנות שתי (2) קומות בלבד על היחידה שבבעלותו, הממוקמת על גבי הדירה של משפחת סמיט.

גובה הקומות ועוביין של התקרות שאותן יבנה וולפינגר בחלקה לא יעלו על השיעור המינימלי הקבוע בתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) התש"ל-1970.

...

3. הגגות שיקימו הצדדים על גבי החלקות שבבעלותם יהיו שטוחים לחלוטין.

4. הצדדים מתחייבים שלא לייעד את הגגות לשימוש כלשהו לצורכי מגורים, מלבד הצבת דודי שמש ו/או אנטנות, ולא להקים על הגגות מרפסות ו/או מעקות ו/או פרגולות.

...

14. באשר להפרת הסכם זה, הרי מבלי לפגוע בכל סעד אחר הקבוע בחוק, ו/או בהסכם ומבלי למנוע מכל צד לפנות לבימ"ש מוסמך למתן פס"ד הצהרתי צו עשה, או לא תעשה, לשעה או לתמיד, החלטת ביניים או כל סעד אחר, מוסכם בזאת כי הפרת תנאי עיקרי בהסכם זה, תחייב את הצד המפר בפיצוי בסך 200,000.00 ש"ח כפיצויים קבועים ומוערכים מראש.

...

16. הוראות סעיפים 1,3,4,5,8,9,11,12, מהווים תנאים עיקריים בהסכם זה והפרתן תהווה הפרה יסודית של הסכם זה.

17. הצדדים מתחייבים שלא לטעון כי הפיצוי הקבוע והמוערך מראש הינו בלתי סביר לנוכח הוראות סעיף 15 (א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970."

3.         לטענת ראובני, הפר וולפינגר את הוראות הסכם הפשרה, שקיבל תוקף של פסק דין, כאמור, בכך שבנה מבנה, החורג בגובהו מן הגובה המוסכם, חרג לשביל ציבורי סמוך תוך חסימתו; על גג המבנה נבנתה קומה שלישית, בניגוד לאמור בהסכם הפשרה, הפיכת הגג, אשר אמור היה להיות רכוש משותף, לנחלתו הפרטית של וולפינגר, הקמת מעקות סביב לגג. כל זאת, כאשר וולפינגר אינו מצטייד בהיתר בניה כחוק. על כן, הגישו ראובני, ביום 11.2.01, תביעה בתיק אזרחי 1168/01, ובה עתרו למתן סעדים של צווי מניעה, האוסרים על וולפינגר לבצע עבודות בניגוד להסכם, וכן מחייבים אותו להרוס את כל העבודות אשר ניבנו בניגוד להסכם זה, ו/או בשטח הציבורי. כן עתרו ראובני לסעד של צו מניעה, האוסר על  וולפינגר להקים על הגגות ביחידה שבבעלותו מרפסות, מעקות, או פרגולות.

4.         ביום 23.9.01 הגישו ראובני תביעה נוספת נגד וולפינגר, הפעם בסדר דין מקוצר, ובה עתרו לחיובו של וולפינגר בסכומי הפיצויים המוסכמים, בהתאם לסעיף 14 להסכם הפשרה, בסכום כולל של 600,000 ש"ח, בגין שלוש הפרות שונות. ההפרות להן טענו ראובני הינן:

א.         הקמת מבנה בגובה החורג מן הגובה המוסכם על פי סעיף 1 להסכם הפשרה, דהיינו העולה על השיעור המינימלי הקבוע בתקנות התכנון והבניה, (בקשה להיתר תנאיו ואגרות) תש"ל-1970. (להלן: "תקנות התכנון והבניה").

ב.         הקים מבנה שגגו אינו שטוח לחלוטין, כאשר מעל הגג הוקם מבנה נוסף, וזאת בניגוד לסעיף 3 להסכם הפשרה.