פסק-דין בתיק עא 1223/05

השופטת שרה דותן:

ערעור זה מופנה כנגד פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופט יונה אטדגי) מיום 09.12.04 (ת"א 102569/01).

הרקע העובדתי:

תחילתו של ההליך בבקשה לביצוע שטר (שיק) דחוי ע"ס 27,000 ש"ח שנמשך על ידי המערער לפקודת המשיב בתאריך 27.12.99, והמועד שצויין בו כמועד הפרעון היה 27.03.00.

המשיב הסב את השטר לפקודת בנק דיסקונט. בשל הודעת ביטול מצד המערער, חולל השיק והבנק הגיש בקשה לביצוע שטר ללשכת ההוצל"פ בת"א. התנגדות המערער לביצוע השטר התקבלה, ובשלב זה קיבל עליו המשיב את ניהול ההליך.

המשיב, עו"ד במקצועו, טען כי השיק נועד לתשלום שכר טרחתו, בהתאם להסכם שנכרת בין הצדדים, ואילו המערער גרס כי השיק נמשך עקב הטעיה שהטעה אותו המשיב.

עוד נטען כי השיק נמשך תחת לחץ מסיבי.

פרעונו של השיק הותנה בתנאי קיום התחייבויות של המשיב שלא התקיימו.

טענה נוספת בפי המערער היתה טענת קיזוז.

כב' השופט אטדגי בחן ביסודיות ובקפידה את טענות הצדדים והראיות שהוצגו על ידם, וקיבל את התביעה לאחר שהעדיף את גרסת המשיב על זו של המערער, מכאן הערעור שבפנינו.

לטענת המשיב, השיק נועד לתשלום שכר טרחתו על פי הסכם שנכרת בינו לבין חברת קריית הדר בע"מ (להלן: " הדר"), לפיו הוא זכאי לשכ"ט בגין כל עיסקה למכירת מגרש או בית על ידי יחידי הדר, וזאת בהמשך לטיפולו באישור התב"ע ושינוי יעוד הקרקע לבניה.

העיסקה בגינה שולם שכה"ט, נקשרה בין המערער לבין שרה ואליעזר מורסקי, ובגדרה מכר המערער בית, אותו קיבל מרעייתו לשעבר, שהיתה אחת מיחידי הדר, על פי הסכם הגירושין בין בני הזוג.

למרות האמור לעיל, טוען המערער כי השיק נמשך על תנאי והתנאי הוא שהמשיב יפעל לתיקונם של ליקויי בניה בבתים שנבנו על ידי הדר, ומורסקי ישלמו את יתרת התמורה, שעוכבה על ידם.

לחילופין טען המערער, כי הוא זכאי לקזז את תמורת השיק מהחיובים שנוצרו בשל ליקויי הבניה בבתים.

עוד נטען כי המשיב הפר את החוזים שבמסגרתם נבנו הבתים, הפרות המזכות אותו בפיצויים המוסכמים.

המשיב מכחיש קיומה של התניה בקשר לפרעונו של השיק, ובאשר לליקויי הבניה נטען כי לא הוא טיפל בבניה, ולפיכך אין להטיל עליו את האשם לליקויים שקיומם הוכחש. המשיב כופר גם בטענות הנוגעות להפרת החוזים.

פסק דינו של בית משפט השלום:

כב' השופט אטדגי בחן ביסודיות את הטענות העובדתיות שהועלו בפניו ודחה את טענות המערער אחת לאחת.

באשר למסירה על תנאי, נקבע כי מעבר לעובדה שהשיק אינו מגלה על פניו כל תנאי, הוצג על ידי המשיב מכתב של המערער שנכתב ביום בו נמשך השיק, לפיו הוא מתחייב לשלם את שכר טרחתו של המערער בשיק דחוי. אין במכתב זכר לתניה הנטענת. משכך, נקבע כי המערער לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת טענתו בדבר המסירה על תנאי. עוד נקבע, כי המערער גם לא הרים את הנטל להוכחת אי התקיימות התנאי, מאחר שלא הוכיח את הליקויים הנטענים.