פסק-דין בתיק עא 1221/07

ראשיתו של הליך זה בערעור וערעור שכנגד. בדיון מקדמי שקיימנו חזר בו המשיב והמערער שכנגד מערעורו ונותר לנו לדון בערעור הראשון, היינו בתיק ע"א 1221/07. המערערים בתיק זה הם פרץ הסעות בע"מ ומנהלה פרץ אליהו, (להלן יקראו בהתאמה "המערערים" ו- "פרץ") והמשיב הוא, סלימאן ג'עפר, (להלן יקרא "המשיב").

המשיב מנהל מוסך לתיקוני רכב והמערערים מנהלים חברה להובלות. תחילתו של הסכסוך בין בעלי הדין היה שעה שהמערערים מסרו לטיפולו של המשיב כלי רכב, להלן "הרכב". בין בעלי הדין התעוררה מחלוקת באשר לטיב התיקון כאשר לשיטת המערערים המשיב ביצע מלאכתו בצורה בלתי ראויה, עובדה שגרמה לכך שהם נאלצו לבצע תיקונים חוזרים ברכב ואף להעזר בבעלי מקצוע אחרים. לטענת המשיב הוא ביצע מלאכתו כהלכה. הוא ביקש להדוף מעליו את טענות המערערים ותלה את מקור התקלה החוזרת, ככל שהיתה, בליקוי שאינו בתחום מומחיותו ואשר לא נמסר לטיפולו.

במהלך המגעים בין בעלי הדין, במהלך התיקון, וביקוריו של פרץ במוסכו של המשיב, ואגב ויכוח שהתעורר ביניהם, בנוכחות אחרים, השמיע פרץ כלפי המשיב דברי עלבון ולשון הרע. ראשון לתבוע היה המשיב אשר תבע פיצוי בגין דברי לשון הרע שהשמיע כלפיו פרץ. תביעה זו הוגשה בתיק אז' 2923/06 של בית משפט השלום בנצרת. המערערים הגישו את תביעתם בתיק אז' 6288/06 של אותו בית משפט ובה עתרו לקבלת פיצויים בגין טיפולו הכושל, לטענתם, של המשיב. הדיון בתובענות אוחד ובסופו של יום דחה בית משפט קמא את תביעת המערערים וקיבל את תביעת המשיב תוך שהוא מזכה אותו בפיצוי בסך של 20,000 ש"ח והוצאות משפט.

שני בעלי הדין ערערו על פסק הדין.

המערערים קובלים על דחיית תביעתם וקבלת תביעת המשיב. המשיב מצידו ערער על מיעוט הפיצויים שנפסקו לטובתו. כפי שסיפרנו קודם הודיע המשיב על חזרתו מערעורו וכך נותר לדון רק בערעורם של המערערים.

לאחר שהצגנו את הרקע הכללי להתדיינות נעבור לדון עתה בהתפתחויות הרלבנטיות אשר ליוו את התנהלות ההליך והוליכו לפסק הדין.

לאחר שגובשו כתבי הטענות הגישו בעלי הדין את עדויותיהם הראשיות על דרך תצהירים. בהמשך ויתרו ב"כ בעלי הדין על חקירת העדים, לרבות בעלי הדין, וכך הם הודיעו לבית המשפט ביום 29/3/2007:

אמנם בעלי הדין לא הסמיכו כאן את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה, בגדרו של סעיף 79א, לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984, אך הויתור על חקירת העדים, שעה שבפני בית המשפט הונחו מחלוקות עובדתיות, משמעותו המעשית הינה הימנעות מבירור יסודי של הסכסוך ופרטי פרטיו ומניעת האפשרות מבית המשפט לרדת לחקר האמת וקביעת ממצאים ומסקנות אשר ניתן להגיע עליהם רק לאחר שמיעת העדים, חקירתם בבית המשפט ועמידה מקרוב על מידת מהימנותם, של אלה מול אלה. משהוסיפו לכך בעלי הדין את ההסכמה כי, פסק הדין ינומק בקצרה, הרי המסקנה המצטברת הינה כי בעלי הדין ויתרו במודע על קיום דיון יסודי והסמיכו את בית המשפט לחרוץ הדין על פי הערכה כללית של עמדות בעלי הדין והטענות שבפיהם ועשיית שימוש בהוראות הדין שעוסקות בנטל הבאת הראיות וחובת ההוכחה. מסקנה זו חריפה כאן בשל היבט נוסף. לאור אופיה של ההתדיינות, עיקר או למעשה כל טענותיהם של המערערים, הן בתחום הספציפי של מכונאות רכב, כששורש המחלוקת נוגע לאיכות התיקונים שביצע המשיב ברכב ולחלוקת תחומי ההתמחות בין מכונאי רכב לחשמלאי רכב. המערערים טוענים כי המשיב טיפל ברכב ברשלנות מקצועית בעוד שהמשיב טוען כי ביצע מלאכתו כהלכה. חרף קיומה של מחלוקת זו, שלאור הנטען בכתבי הטענות והכחשת המשיב, נטל השכנוע ונטל הבאת הראיות בעניינה היו מוטלים על המערערים, נמנעו הללו מלצרף חוות דעת מקצועית לתצהיריהם או לכתב הטענות. הימנעות זו מנעה מבית המשפט מכל וכל את האפשרות להכריע במחלוקת העובדתית או יותר נכון לומר כי המערערים עצמם נמנעו מלהציג בפני בית המשפט כל ראיה אמיתית ובעלת ערך שתדריך את בית המשפט למסקנה כי עמדתם בשאלה המקצועית שבתחום המומחיות, היא הנכונה.

בנסיבות אלה אין כל תימה בכך שבית המשפט נמנע מלקבוע מסמרות בשאלות עובדתיות שנויות במחלוקת ולמעשה הכריע הדין על פי מיקומם "הגיאוגרפי" של נטלי השכנוע והראיה. כך קבע בית משפט קמא שלא הוכחו הטענות בדבר רשלנותו של המשיב בתיקון הרכב. יצוין כי נסיונם של המערערים לטעון כי הגנתו של המשיב התבססה על הודאה והדחה, כך שנטל ההוכחה עבר לכתפיו, אינה נכונה בנסיבות הענין.

בענין תביעת המשיב נספר את אשר טרם סיפרנו. כזכור היתה זו תביעה בגין פרסום לשון הרע. לטענת המשיב קרא לעברו פרץ בנוכחות מבקרים אחרים במוסך, כי הוא המשיב, הינו שקרן, רמאי ונוכל. בשונה מתובענת המערערים הרי פרץ בתצהירו מאשר כי הטיח במשיב אמירות כאלה אלא שלטענתו בתצהירו היו אלה דברי אמת ולמעשה הוא חוזר על אמירות אלה גם בתצהיר עדותו הראשית אלא שהוא טוען להגנת "אמת דיברתי". משלא עלה בידי פרץ להוכיח את טענתו בדבר רמתו המקצועית הכושלת של המשיב ממילא לא הוכחה טענת ההגנה שהועלתה על ידו ומכאן קצרה היתה הדרך לחייבו בתשלום פיצויים (בשיעור מתון) בגין פרסום לשון הרע.

בסיכומיו בפנינו מעלה ב"כ המערערים טענות מטענות שונות כלפי בית משפט קמא, לרבות בכל הקשור לכיבוד ההסדר הדיוני. לטענתו היה על בית המשפט להימנע מכיבוד ההסדר הדיוני וכי היה עליו לשמוע ראיות. אין בדעתנו לשעות לטענות אלה אשר אין בהן ממש.

סוף דבר. אנו דוחים את ערעורם של המערערים ומחייבים אותם, יחד ולחוד, לשלם למשיב את הוצאות התדיינות הנוכחית בסך של 10,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק.

סכום הערבון שהופקד על ידי המערערים יועבר לידי המשיב כתשלום על חשבון ההוצאות בהן הם חוייבו.

המזכירות תעביר העתקים מפסק דין זה לב"כ הצדדים.

ניתן היום ז' באייר, תשס"ח (12 במאי 2008) בהעדר.

_____________________         __________________        __________________

 מנחם בן דוד, נשיא - אב"ד                נחמה מוניץ, שופטת               אברהם אברהם, שופט