פסק-דין בתיק עא 1218/06

השופט ארבל:

א .         ההליך:

1.         שנים רבות נתמשכו הליכי בוררות בין בעלי הדין, מאז הועברה המחלוקת שביניהם, על פי החלטת בית משפט השלום בנצרת [מיום 8.12.98] שהעביר את התביעה, שהוגשה עוד בשנת 1994, להכרעת בורר. לגופו של עניין, התקיימו ישיבות בוררות רק במחצית הראשונה של שנת 2003, כאשר הבורר קצב לבעלי הדין מועדים להגשת סיכומיהם בכתב - המשיבים תוך 10 ימים והמערערת תוך 20 יום שלאחר מכן.

            סיכומי המשיבים, אשר אמורים היו להיות מוגשים ביום 13.4.03, הוגשו, בפועל, רק ביום 24.8.03. זאת, לאחר שהבורר קבע, כי אם סיכומי המשיבים לא יוגשו עד מועד זה, יחל, בו ביום, "לסכם את הפסק".

            ביום 2.9.03, בחלוף 8 ימים ממועד הגשת סיכומי המשיבים, ובטרם הוגשו סיכומי המערערת, ניתן פסק הבורר.

2.         נוכח האמור, הגישה המערערת בקשה לביטול פסק הבורר ומינוי בורר אחר במקומו של הבורר. שכן, הבורר גילה דעתו, בכך שפסק בטרם קיבל את טיעוני המערערת, ובכך שלא נתן לה הזדמנות נאותה לטעון את טענותיה, כי הוא אינו רואה משמעות וטעם בשמיעת טיעונים אלה, וכי למעשה גמל בדעתו באשר לתוצאה.

ב .         פסק דינו של בית משפט השלום

3.         בית המשפט קמא [מפי כב' השופטת נדאף], החליט לדחות את הבקשה, ולהותיר את פסק הבורר בעינו. בית המשפט עמד על הכלל, כי אין בית המשפט משמש, בדונו בבקשת ביטול, כערכאת ערעור על החלטת הבורר. בית המשפט עמד על כך, כי אכן סיכומי המערערת לא היו בפני הבורר, עת שפסק, אולם, בחן את הסוגיה האם המחדל, בעטיו לא הוגשו הסיכומים, נעוץ בבורר או במערערת.

            מסקנתו של בית המשפט הינה, כי לא נתקיים כל פגם בהתנהלותו של הבורר. שכן, בפסק הבורר נמצאה האמרה הבאה:

            "פניתי טלפונית לעו"ד חן מספר פעמים....עד גמר כתיבת הפסק עדיין לא התפנה, ולכן הפסק נכתב ללא קבלת סיכומים של סו"ב".

על כן, פסקה השופטת הנכבדה כי:

" מכך עולה שהנתבעת היא זו שלא שיתפה פעולה עם הבורר, ולא טרח בא כוחה ליצור קשר עם הבורר ביחס לסיכומים, או לשלוח את הסיכומים לבורר במועד שנקבע לכך".

עוד ציינה השופטת הנכבדה קמא:

"יש לציין כי נחקר עד אחד בלבד, שהוא מנהל הפרוייקט, ויתר המצהירים לא נחקרו בפני הבורר, והסיכומים של המשיבה היו אמורים להיות סיכומי תשובה קצרים ללא קשר לעובדה כי ב"כ המשיבה בחר לא לחקור את המצהירים. מפסק הבורר גם ניתן לראות כי הבורר עצמו לא ייחס חשיבות מירבית לסיכומי הצדדים או להיעדרם, משהסתמך על יתר החומר הקיים בפניו, לרבות התצהירים השונים".

על כן, קבעה:

"מהנימוקים דלעיל אני רואה כי לא נגרם למשיבה עיוות דין במיוחד כשהמחדל היה בעיקר של בא כוחה. נוסף לכך, יש לציין כי הימנעותה של הנתבעת מלהתריע, או לבקש פסילת הבורר בכל דרך שהיא בזמן אמת ולפני מתן פסק הבורר, למרות טענותיה כלפי הבורר, מלמדת על כך כי השלימה עם התנהלות הבורר, וכי למעשה לא היה בהתנהגות הבורר כל מחדל ו/או כל פגם"

4.         בית המשפט קמא אף הוסיף וקבע, ביחס לעילת הביטול, המופיעה בסעיף 24[10] לחוק הבוררות תשכ"ח - 1968 [להלן - "חוק הבוררות"], כי לא נתקיימו, בנסיבות שלפנינו, כל נסיבות בעטיין היה מבטל בית המשפט פסק דין סופי.

5.         עוד קבע בית המשפט קמא כי, בנסיבות שבפניו, מן הראוי לדחות אף את הבקשה, לנוכח הוראת סעיף 26[א] לחוק הבוררות, הקובעת:

            " בית המשפט רשאי לדחות בקשת ביטול על אף קיומה של אחת העילות האמורות בסעיף 24, אם היה סבור שלא נגרם עיוות-דין".