פסק-דין בתיק עא 1202/04

            בין המערער לבין המשיבה נכרת ביום 4.2.02 חוזה שכירות בלתי מוגנת, על פיו שכרה המשיבה מהמערער נכס מקרקעין השייך לו ולאחיו שלמה. בסעיף 1 לחוזה נאמר כי השכירות היא לתקופה של שישה חודשים שתחילתה ביום 1.2.02 וסופה ביום 31.7.02. להבטחת תשלום דמי השכירות מסרה המשיבה למערער שלושה שיקים על סך 4,600 ש"ח כל אחד, המהווים דמי שכירות בסך 1,000 דולר, עבור שני חודשים. שני השיקים הראשונים, המהווים פרעון דמי שכירות למשך ארבעת החודשים הראשונים כובדו. אולם, השיק האחרון בוטל על ידי המשיבה, הוא הוצג לבנק וסורב. אשר על כן הגיש אותו המערער להוצאה לפועל. המשיבה הגישה התנגדות אשר התקבלה ולאחר מכן נקבע התיק לדיון בסדר דין מהיר. בתום ההליך ניתן פסק דין בידי בית משפט קמא על פיו התביעה נדחתה והמערער חוייב לשלם למשיבה הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד. על כך הערעור שבפנינו.

            בית המשפט קמא הגדיר את המחלוקת כדלקמן: האם המשיבה התחייבה לשלם בכל מקרה עבור שישה חודשי שכירות או שהיתה רשאית לעזוב את המושכר לפני כן, ובלבד שתודיע על כך 30 יום מראש, כפי שבפועל עשתה. הגדרת המחלוקת נסמכת על תנייה בכתב יד שהוספה בשולי החוזה ובא נאמר: "השוכר מתחייב להודיע 30 יום לפני עזיבתו את החנות".

            בתצהיר ההתנגדות טוענת המשיבה כי כחודשיים לאחר תחילת השכירות הודיעה לאחיו של המערער כי בדעתה לפנות את החנות ולמסור למערער את החזקה ביום 31.5.02, דהיינו חודשיים לפני תום תקופת השכירות. המשיבה טוענת כי היתה רשאית לעשות כן בהסתמך על אותה תנייה בכתב יד הכלולה בחוזה. לטענתה, האפשרות להשתחרר מהחוזה לפני תום תקופתו היתה מבחינתה תנאי יסודי להסכם, והדבר עלה במפורש במשא ומתן שקדם לחוזה. היא מציינת כי החנות נשכרה על ידיה מהמערער שנה קודם לכן ולקראת סיום השנה נוהל משא ומתן בדבר המשכת החוזה לתקופה נוספת. במסגרת משא ומתן זה דרשה שיתאפשר לה להסתלק מן החוזה בהודעה מוקדמת מראש.

            בבית משפט השלום הוגשו תצהירי עדות ראשית של אחיו של המערער, שלמה קרוננברג, ושל אחד, דוד כהן, שהיה בשעתו מנהל סניף המשיבה בעפולה. מאחר שהמצהיר שלמה קרוננברג לא התייצב מחמת מחלה, הסכים בית המשפט כי המערער ייחקר על התצהיר במקומו ויגיש את המסמכים שהאח התכוון להגיש. בגמר החקירה הנגדית ביקש ב"כ המערער להשמיע את המצהיר השני, מר דוד כהן, אך נתקל בהתנגדות של ב"כ המשיבה ושל בית המשפט. ב"כ המשיבה טען כי לא ידוע לו על תצהיר כזה. בית המשפט עצמו ציין בפרוטוקול כי לא מצא בתיק בית המשפט תצהיר של העד דוד כהן. לאור זאת סירב לאפשר דחייה או להעיד את העד ללא תצהיר. גם על החלטה זו חולק ב"כ המערער. הוא טוען כי הגיש במועד את תצהירו של העד דוד כהן.

            את עיקר מסקנתו מדוע יש לדחות את התביעה מנמק השופט כדלקמן:

א. יש לדחות את טענת המערער כאילו הפסקה שבמחלוקת מתייחסת לתקופת האופציה שעשויה להיות למשיבה לאחר תום ששת החודשים הראשונים. בחוזה לא מוזכרת כלל אופציה ועל כן לא יכול להיות שההוראה מתייחסת למצב שאיננו קיים על פי החוזה;

ב. התנייה נכתבה בכתב ידו של אחי התובע, שלמה קרוננברג;

ג. לטענת המערער תנאי השכירות היו גרועים מבחינתו ועל כן אין זה הגיוני שהוא נתן למשיבה אופציה נוספת;

ד. נמצאו סתירות בעדותו של המערער ונזקפה לחובתו העובדה שהשיק נשוא התביעה לא הופקד בבנק במועדו, אלא מאוחר יותר.

על קביעות אלה, כאמור, משיג המערער בפנינו.

אנו בדעה כי יש טעם בדברי המערער וכי לא היה מקום לדחות את התביעה. ראשית, נפלה שגגה מלפני בית המשפט קמא כאשר קבע, לאחר חיפוש ועיון בתיק שבפניו, כי אין בו תצהיר של אחד דוד כהן. יש גם יש בתיק תצהיר של דוד כהן שהוגש ביום 15.4.03, באותו יום בו הוגש תצהיר המערער. יתכן שהטעתה את בית המשפט העובדה שכל אחד מהתצהירים הוגש עם מכתב לוואי נפרד ומי שמעיין במכתב אחד בלבד יכול להתרשם כי הוא ממצה את כל התצהירים המוגשים. אך אילו היה בית המשפט משגיח בדבר היה מגלה את התצהיר הנוסף הקיים ואשר הוגש לתיק במועד. מבחינה זו קופח המערער שלא לצורך ושלא באשמתו. תצהיר זה הוא בעל חשיבות שכן מדובר במנהל סניף המשיבה בעפולה המאשר את דברי המערער כי אכן דובר על אופציה וכי הרשות להודיע 30 יום לפני עזיבתו את החנות מתייחסת לתקופת האופציה.

שנית,גם לגוף העניין לא נוכל לקבל את פרשנותו של בית משפט השלום. העובדה שהתנייה בכתב יד הוספה בכתב ידו של אחי המערער אינה צריכה להוביל לפרשנות בלתי סבירה שלה. כלל הוא שחוזה שנוסח בידי צד פלוני יפורש בדרך כלל נגדו, אלא אם כן פרשנות זו אינה סבירה ואינה תואמת את הנסיבות. זהו המקרה שבפנינו.

מאחר שהיתה לצדדים היסטוריה של שכירות קודמת ומאחר שהם שקלו, אם כי לא הסכימו עדיין, על אפשרות של מתן אופציה עם תום ששת חודשי השכירות הנוכחיים, ממילא עלתה הדרישה שהמשיבה תודיע למערער 30 יום לפני תום ששת חודשי השכירות אם היא מתכוונת לעזוב בתום התקופה או שמא בדעתה להישאר על פי אופציה שתינתן לה. האופציה עדיין לא ניתנה אך הצורך לדעת מראש אם המשיבה מתכוונת לנהל משא ומתן בנוגע לאופציה, צורך זה היה ברור.

זאת ועוד, הפסקה מנוסחת במילים "השוכר מתחייבלהודיע..." ולא השוכר רשאי להודיע. דהיינו, אילו היה מדובר על זכות להסתלק מן החוזה במהלך התקופה בלי כל קשר לאפשרות חידוש השכירות היה נאמר באותה פסקה כי המשיבה רשאית להודיע על הסתלקותה. העובדה שמדובר בלשון התחייבות מעידה על כך שהתנייה מיועדת להגן על אינטרס של המערער ולא להעניק אופציית הסתלקות למשיבה.

ולבסוף, העובדה שהמשיבה משכה שלושה שיקים מראש לכל ששת חודשי השכירות מעידה על כך שלא היתה לה אופציה להסתלק מהחוזה טרם זמנו. אילו זה היה המצב היתה המשיבה נותנת שיקים רק לפרק הזמן הקרוב ומשאירה לעצמה את הזכות לא לתת שיק ולבטל את החוזה בהודעה מוקדמת מראש.

מכל הנימוקים הללו באנו לכלל מסקנה כי פסק דינו של בית המשפט השלום אינו יכול לעמוד ואנו מבטלים אותו, תוך חיוב המשיבה בהוצאות ושכר טרחת עו"ד בשתי הדרגות בסכום של 8,000 ש"ח.

המערער רשאי להמשיך בהליכי ההוצאה לפועל בגין השיק.

ניתן היום כה באדר ב, תשס"ה (05 באפריל 2005) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.