פסק-דין בתיק עא 12/08

            ביום 20.9.2007 קיבל בית משפט השלום בעפולה (ס.נ. כב' השופט י' בן חמו) את תביעת המשיב 1 ('המינהל') והורה על סילוק ידם של המערער והמשיבה 2 מ'חוף חלוקים' שעל הכנרת. פסק הדין הומצא לידי באי כוחו של המערער ביום 16.10.2007, אלא שאותה עת שהה המערער בשירות מילואים פעיל (החל מיום 14.10.2007). הוא שב משירות המילואים ביום 8.11.2007, שאז נודע לו על פסק הדין. כשבוע לאחר מכן, ביום 19.11.2007, הגיש המערער לבית משפט זה בקשה להאריך את המועד להגשת הערעור. טעמיה של הבקשה נשענו על שירות המילואים בו שהה המערער (ראו למשל סעיף 1 ו-5 לבקשה), כמו גם על הטענה, לפיה מתקיימת הידברות בין הצדדים, על מנת להביא את הסכסוך לידי סיום בדרכי שלום. על כן ביקש המערער להאריך את המועד להגיש ערעור, כך שתעמוד לו זכות להגישו תוך 45 יום מיום שיודיע לבית המשפט על כשלון המגעים לפשרה (אם כך אמנם יארע).

הבקשה להאריך את מועד הגשתו של הערעור הוגשה 13 יום לפני המועד האחרון להגשת הערעור (2.12.2007). משזו הונחה לפניו הורה כב' הרשם, ביום 22.11.2007, על קבלת תגובת המינהל תוך 20 יום. אלא ש-20 הימים הללו גלשו אל מעבר למועד הגשתו של הערעור (כאמור 2.12.2007). על כן מיהר המערער והסב (ביום 27.11.2007) את תשומת לב כב' הרשם לתקלה.

ביום 17.12.2007 נתן המינהל את תגובתו לבקשה להאריך את המועד. ביום 24.12.2007 נתן הרשם הנכבד בידי המערער להגיב לתגובת המינהל - עד יום 3.1.2008. בו ביום, 24.12.2007, הניח המערער את תגובתו לתגובת המינהל. יום אחר כך, 25.12.2007, נתן כב' הרשם את החלטתו, ובה הוא דחה את הבקשה להאריך את המועד להגשת הערעור.

בהחלטתו קבע כב' הרשם, כי הטענה בדבר קיומו של משא ומתן אינה עשויה להצדיק הארכת מועד להגשת ערעור, ולמסקנה זו הנני מסכים, בכל הכבוד. עם זאת לא יכול הייתי להסכים לקביעתו האחרת של הרשם הנכבד, לפיה שירות המילואים של המערער אינו מצדיק את הארכת המועד. לכך אקדיש את שארית דבריי.

ובכן, כב' הרשם קבע, כי שירות המילואים איננו מצדיק את הארכת המועד, כיוון שבא כוחו של המערער, שלידיו הומצא פסק הדין, יכול היה להתחיל במלאכת הכנתו של הערעור, עוד בטרם שב המערער משירות המילואים. עם קביעה זו אינני מסכים. בעת שהגיע פסק הדין לידי עורך הדין של המערער, המערער לא ידע עדיין על פסק הדין, ולכן ממילא עדיין לא החליט אם יגיש ערעור על פסק הדין אם לאו. על כן גם לא שכר את שירותיו של עורך הדין, על מנת שייצגו לשם הגשת ערעור. אין לדרוש, בנסיבות שכאלה, מעורך הדין להתחיל בהכנות להגשת ערעור, לפני שנתקבלה החלטה אם כלל להגיש ערעור, החלטה אותה יכול לקבל רק המערער. אין לדרוש מעורך הדין להתחיל בהכנות לקראת הגשת ערעור, בטרם נשכרו שירותיו על ידי המערער. אין גם לדרוש ממנו להתחיל בעבודה הכרוכה בהכנת הודעת הערעור, כשהמערער טרם התחייב בפניו כי ישא בשכר הכרוך בכך.

טעם אחר הטעים הרשם הנכבד, ולפיו - בעת ששב המערער משירות המילואים נותרו עדיין כשלושה שבועות להגשת הערעור במועדו, ובאלה די היה על מנת להגיש את הערעור. וגם לטעם זה אינני מסכים. מחוקק המשנה נתן בידי בעל דין 45 יום להגשת ערעור, ולא שלושה שבועות. זהו משך הזמן, שמחוקק המשנה העריך כפרק הזמן, הדרוש לשם הכנת ערעור, ובכלל זה הזמן ללמידת פסק הדין, הזמן הכרוך בקבלת החלטה להגיש ערעור, הזמן הצריך להכנת הודעת הערעור, ועוד כיו"ב. אינני רואה, מדוע בענייננו די היה רק שלושה שבועות להגשת הערעור, כאשר מחוקק המשנה נותן בידי בעל הדין חודש וחצי לשם כך. אינני סבור גם, כי יש מקום לבדוק כל מקרה לגופו, על מנת להיווכח, אם די בפרק זמן קצר מכפי שקבעו מחוקק המשנה על מנת להגיש ערעור, הגם שלא ראיתי כיצד הגיע כב' הרשם למסקנתו, כי די בשלושה שבועות על מנת להגיש ערעור על פסק הדין בו עסקינן.

ולבסוף, לפי טעמי, שהייה בשירות מילואים פעיל, ודאי שירות מילואים הכרוך בפעילות מבצעית דוגמת זו שבה שהה המערער משך כשלושה שבועות (14.10.2007 עד 8.11.2007) ב'שטחים', מהווה 'טעם מיוחד', המצדיק הארכת מועד להגשת ערעור (בגדרה של תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). אינני סבור, כי אזרח, המקיים חובה מן הקשות שבחובות האזרח כלפי המדינה, משמע שירות מילואים פעיל, ודאי כזה, שאיננו נותן בידו להגיע לביתו לאורך זמן, ראוי לכך, שתעמוד לרשותו תקופת זמן קצרה יותר מכפי שנקבעה בידי מחוקק המשנה להגשת ערעור.

משום כל אלה סברתי, כי היה מקום להאריך את המועד להגשת הערעור, על מנת ליתן בידי המערער את פרק הזמן, ש'נשלל' ממנו בשל שהייתו בשירות מילואים פעיל. על כך אוסיף, כי אף אם היה מקום לדחות לגופה את הבקשה להאריך מועד, ראוי היה ליתן בידי המערער ימים אחדים לשם הגשת הערעור, לאחר קבלת ההחלטה. ומדוע: בקשת המערער הוגשה בתוך המועד להגיש את הערעור. בהחלטתו הראשונה נתן הרשם בידי המשיבים להשיב לבקשה - תוך פרק זמן שגלש אל מעבר למועד להגיש את הערעור, ואחר נתן בידי המערער להגיב לתגובה, שוב - במועד הנופל לאחר המועד להגשת הערעור. החלטות אלה גרמו תקלה, שאת תיקונה צריך היה לעשות על ידי מתן ארכה בת ימים אחדים לאחר קבלת ההחלטה, במהלכם יוגש הערעור על ידי המערער. מכל מקום, כאמור, לטעמי היה מקום להיענות לבקשה גופה, משום שירות המילואים.

משום כל הטעמים הללו הנני מקבל את הערעור, ונותן בידי המערער להגיש ערעור על פסק הדין - עד יום 28.4.2008 ועד בכלל.

            שאלת ההוצאות בהליך זה תישקל בהליך הערעור על פסק הדין של בית משפט השלום.

ניתן היום י"ט באדר ב', תשס"ח (26 במרץ 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

000012/08עא 054 איתי בהלול-גור התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: